Section 799

שכחב

עוז

י אבלו ת . סר ק אל ו מגלחי ן(ד ף כ׳ד) ן

166

כסף משנ ה

שופטים . הלט ת אב ל פי״ א הרדב׳ ז(טכ*י )

והטור כח ב בש ם שאלחו ת שפורי ם מבט ל אכילו ה אכ ל ל ח חגוכ ה ור״ ח ול א ידעג א מא ן סל ע
ליה וכת ב הטו ר בש ם מהר״ מ שג ם פורי ם אינ ו מבט ל אבילו ת אל א שכת ב שסי ן נוהגי ! ב ו
לא ב י י ד ול א בט״ ו אל א דברי ם שבצנע א וג ם עלי ו אנ י חמ ה מני ן ל ו לחל ק בי ן סורי ם לחנוכ ה
?ר״ח ; ומות ר לספו ד לפנ י מנוכ ה ופורי ם לאחריה ן . א ף מ ל ג ג דגרכינ ן במגל ת תעני ת

מחלקים בי ן א ס פג ע ב ו יו ם אורי ם לא ם מ ת ביו ם פורי ם ורבינ ו ל א חיל ק ול א מבעי א
ביום ראשו ן אל א אפי ׳ פג ע ב ו באח ד משא ר הימי ם נוה ג אבלו ת אפי ׳ דברי ה שבפרגסי א .
ורחיתי לאח ד מ ן האחרוני ם שכת ב ולעני ן הלכ ה נקטינ ן דאי ן סורי ם מבט ל האבלו ת וכמ ו
שהסכימו הרמב״ ס והר״ ם והרא״ ש ולנהו ג ב ו חנלו ח נקטינ ן כדבר י הר״ ם והרא״ ש דלנב ־

ומונה השלשי ס מאח ר פנטו ז
ימי המשת ה . א׳ א ולמ ס ל א
ינלו ימ י המשת ה לשלשים :

יומי פורי א דל א למספ ד בהו ן ואיפסיק א
הלכתא בפ״ ב דחעניו ח כרב י יוס י דאמ ר כ ל
הכתוב במגל ת תעני ת דל א למספ ד לפני ו
ולאחריו אסו ר ואע״ ג דאמרינ ן בסס״ ק דר״ ה
(דף י״ט: ) דאע״ ג דבטל ה מגל ח תעני ת חנוכ ה
ופורים ל א בסל ו היינ ו לעני ן מנוכ ה ופורי ם
עצמם אב ל לפניה ם ולאחריה ם מות ר דל א עדיפ י
לפניהם ולאחריה ם בחנוכ ה ופורי ם משח ר ימ י
מג־ילה עצמ ה וכ" כ הפו ר :

ד הנשי ם במוע ד מענו ת ונו ׳ מ ד ואש ה
רעותה קינה . משנ ה בסו ף ס״ ק
(דף כ״ח ) :

ה ומ״ ש במ ה ד״ א בשא ר הע ם וכו ׳ מ ד
וסופדין אוה ו . מימר א ש ם : [ל א
מצאתי אל א במגיל ה ג ׳ : ובמ״ ק כ״ז: ] :
ומ״ש אב ל ל א ביו״ ט שני . מעמ א דמססב ר הו א
כיון שהו א במקו ם יו״ ט דאוריית א :

ן ל א מעור ר אש ה ע ל מ ת של ה וכו ׳ . משנ ה
פ״ק דמ״ ק (ד ף מ' ) ל א יעור ר אד ם
על מס ו ול א יספידנ ו קוד ם לרג ל שלשי ם יו ם
ואתמר על ה בגמר א דר ב אמ ר דל א מיתס ר
אלא ה ם מספידי ן בשכ ר כד י של א ית ן לספד ן
מעות שה ם מוכני ן ל ו לשמח ת הרג ל אב ל
בחנם שר י ושמוא ל אמ ר דאסיל ו בחנ ם אסו ר
לפי שאי ן המ ת משתכ ח מ ן הל ב שלשי ם יו ם
ואי הספיד ו פחו ת משלשי ם לפנ י הרג ל את י
למיספד ברג ל דעדיי ן ל א שכמ ו וי ש פוסקי ם
כרב ורבינ ו פס ק כשמוא ל וכ ן דע ת הראב׳י ד
והרח״ש משו ס דירושלמ י סב ר כוותיה :
ומ״ש רבינ ו במ ה דברי ם אמורי ם במ ת יש ן
וכו׳. ירושלמ י ש ם והטע ם משו ם דכשס ח
חזך שלשי ם יו ם המרירו ת כב ר הו א בלב ו ע ל
מימת המ ת ואי ן ב ו תוספ ת מפנ י ההספ ד
ונראה דהו א הדי ן א ם בא ה ל ו בתו ך שלשי ם
לרגל שמוע ה אפיל ו רחוק ה . ונ* ל דל א מיתס ר
במת יש ן אל א לפ י מנהג ם שהי ו נוהגי ן להספי ד
כדי לעור ר בכ י וילל ה אב ל מ ה שאנ ו נוהגי ם
שבתשלום השנ ה מספידי ן המ ס ומזכירי ן נשמת ו
לשמואל נמ י שר י שאי ן ז ה עירו ר של א ישכ ח
מן הל ב ע ד שלשי ם יו ם אדרב ה דעת ם להפסי ק
ע״י כ ך אכילוחס :

ז שבע ת ימ י חתנו ח הר י ה ם כרג ל . נלמ ד
ממה שיב א בסמו ך : וס״ ש ומונ ה
השלשים מאח ר ימ י השמח ה . כ״ כ הטו ר בש ם
הרמב״ן מני ן שלשי ם אינ ו מונ ה אל א משבע ת
ימי האבילו ת ואיל ך ואינ ו דומ ה לקוב ר מת ו
ברגל שהרג ל עול ה ל ו למני ן שלשי ם אע״ ס

שאינו מונ ה שיע ה אל א לאח ר הרג ל דהת ס נוה ג מצו ת שלשי ם ברג ל אב ל הכ א כ ל שבע ת
ימי החופ ה מותרי ן בגיהו ן ותספור ת הילכ ך ל א סלק י כל ל וכ״ כ א״ א הרא״ ש ז״ ל ע״ כ :
ח ומ״ ש הכי ן כ ל צרכ י הסעוד ה וכו ׳ ע ד סו ף הפר ק . ברי ש כתובו ת(ד ף ג ׳ ד׳ ) ופירש״ י
מכניסין א ח המ ת לחד ר של א יקברוה ו דא ם כ ן חל ה אבילו ת ע ל האב ל בסתימ ת
הגולל ושו ב צ א יוכ ל לכנו ס ע ד שיעבו ר האב ל ופור ש ויקבר ו המ ת מי ד דכיו ן דחל ה עלי ו מתונ ה הוי א לגבי ה כרג ל ול א אתי א אבילו ת וחייל ת ואמא י דקאמ ר נוה ג שבע ת ימ י המשח ה
ואחר כ ך נוה ג שבע ת ימ י אבילו ת כת ב הר״ ן דלדבר י הגאוני ם דיו ם מית ה וקבור ה חיי ב באבילו ת מדאוריית א טעמ א דנוה ג ימ י המשח ה בריש א הו י משו ם דגי ה די ן מתני ם לעקו ר
דבר מ ן החול ה בש ב וא ל תעש ה לפ י ז ה אינ ו ראו י להתעס ק בדברי ם ש ל שממ ה כ ל אוח ו היו ם אל א שאינ ו חיי ב לעשו ת מעש ה ש ל אבילו ת והיי ט ש ב וא ל תעש ה עכ״ ל . ואה א דאסרינ ן

ודוקא

לחם

[ג] כ ל דבר י אבלו ת . ומות ר לספו ד לפנ י חנוכ ה ופורי ם
ולאחריהן • * ד הנשי ם במוע ד מענו ת אב ל ל א מטפחו ת .
ובראשי חדשי ם ובחנוכ ה ובפורי ם טענו ת ומטפחו ת
אבל אי ן מקוננו ת ל א בז ה ול א בז ה . נקב ר המ ת ל א
מענות ול א מטפחות : ה א י זה ו ענו י שכול ן עונו ת
כאחת . קינ ה שאח ת אומר ת וכול ן עונו ת אחרי ה שנאמ ר
ולמדנה בנותיכ ם נה י ואש ה רעות ה קינ ה . במ ה דברי ם
אמורים בשא ר הע ם שמתו . אכ ל תלמי ד חכ ם שמ ת
סופדים אות ו במוע ד ואי ן צרי ך לומ ר בחנוכ ה ובפורי ם
וראשי חדשי ם אב ל ל א ביו ם טו ב שני . ואי ן סופדי ן אות ו
בימים אל ו אל א בפני ו נקב ר אסורי ן בהספד . ויו ם
שמועתו כבפני ו הו א וסופדי ן אות ו אע״ פ שהי א רחוק ה :
ן י׳ל א תעור ר אש ה ע ל מ ת של ה שלשי ם יו ם קוד ם לח ג .
כדי של א יב א הח ג וה ם דוי ם . שאי ן המ ת משתכ ח מ ן
הלב שלשי ם יו ם . במ ה דברי ם אמורי ם במ ת יש ן . אב ל
אם מ ת בתו ך שלשי ם יו ם סמו ך לח ^ השג ת הראב״ ד
מעוררת : ז *שבע ת ^ימ י החתנו ת *שבע ת ימ י החהנו ח וכו ׳ ע ד
הרי ה ן כרג ל ומ י שמ ת ל ו מ ת בתו ך
ימי המשת ה אפיל ו אבי ו ואמ ו

משלים שבע ת ימ י השמח ה ואח ר

כך נוה ג שבע ת ימ י אבלו ת . ומונ ה השלשי ם מאח ר ימ י
השמחה: ח *הכי ן כ ל צרכ י השגתהראב״ ד

הסעודה ואפ ה פת ו וטב ח טבח ו •סכי ן כ ל צרכ י וכו ׳ . א״ א ז ס
כדי שיכנס ו לשמחך , אינומחווראלאלאחרשלשיס :

קודם שיכנס ו לשמח ה . א ם ל א נת ן מי ם ע ל גב י בש ר
מוכר הבש ר והפ ת ונוה ג שבע ת ימ י אבלו ת ואח ר כ ך
נוהג שבע ת ימ י המשת ה . וא ם נת ן מי ם ע ל גב י בש ר
שהרי א י אפש ר למוכר ו . מכניסי ן א ת המ ת לחד ר וא ת
החתן וא ת הכל ה לחופ ה . ובוע ל בעיל ת מצו ה ופור ש
ונוהג שכע ת ימ י המשת ה ואח ר כ ך נוה ג שבע ת ימ י
אבלות . וכ ל אות ן הימי ם נוה ג בדברי ם שבצנע ה כשכ ת .
לפיכך הו א יש ן בי ן [ד ] האנשי ם ואשת ו ישנ ה בי ן הנשי ם

כדי

אטור או׳ ח סי ׳ פרמ ו סמ״ ג ו לאוי ן ע ס : נ גיויו׳ ד סי ׳ שמ ב סמ״ ג ש ם ונטשי ן דרבנ ן ב :

הרמב״ם רבי ם נינה ו ובפרח י ומקיני ן באבלו ה
עכ״ל . ואי ן ז ה גנו ן . חד א דכת ב המרדנ י
במי׳ק בש ם ר״ ג כדבר י רביג ו והר י חר י ותר י
נינהו וה ו דהרמב״ ס ז״ ל חייבי ן אנ ו לנהו ג בכ ל
יוומרוהיו דאחרי ה דמ ר הו א שהד י בכ ל ז ה
המלכות קבלוה ו עליה ם לר ב ובדבר י הפוסקי ם
לא אמרינ ן הלכ ה כדבר י המיק ל הלכ ך הנכו ן
להחמיר כדבר י רבינו :

ד הנשי ם במוע ד וכו׳ . שלה י פ ׳ אל ו מגלחי ן
משנה כלשו ן רבינ ו :

ה בד״ א בשא ר הע ם וכו׳ . ש ם א״ ר פפ א אי ן
מועד בפנ י ס״ ח וכ״ ש חנוכ ה ופורי ם
וה״מ בפני ו אב ל של א בפני ו ל א וא״ ר פס י
יום שמוע ה כבפני ו דמ י :

ן ל א חעור ר אש ה וכו ׳ . פ״ ק דמ״ ק במשנ ה
לא יעור ר ע ל מח ו ול א יספידנ ו קוד ם
לרגל שלשי ם יו ם וחפ ס רבינ ו טעמ ו ש ל במוח ל
דאסר לפ י שאי ן המ ת משתכ ח שלשי ם יו ם לפ י
שהוא טע ם כלל י בי ן שי ש ש ס עגי ה לרג ל ובי ן
אין ש ם וכיו ן דטעמ א משו ם שאי ן המ ת משתכ ח
מן הל ב כ ל שלשי ם יו ם א ם הו א מ ת חד ש
דבלא״ה אינ ו שכו ח מ ן הל ב מות ר לעור ר עלי ו
ומפני שדב ר ז ה מצו י בנשי ם יות ר כת ב רבינ ו
לא תעור ר חש ה אע״ ג דבמתני ׳ חנ ן ל א יעור ר
אדם וכו ׳ ;

ז שבע ת ימ י הסתנו ח הר י ה ם כרנ ל וכו׳ .

בפ״ק דכתובוח . וא״ ת אמא י המיר ו
סן הרג ל דאיל ו הרג ל עול ה למני ן שלשי ם וימ י
המתנות אינ ם עולי ן וחיר ן הרמב״ ן ז״ ל וחינ ו
דומה לקוב ר מח ו ברג ל שהרג ל עול ה ל ו למני ן
שלשים חע״ ס שאינ ו מונ ה שבע ה אל א לאח ר
הרגל דהת ם נוה ג מצו ת שלשי ם ברג ל אב ל
הכא כ ל שבע ת ימ י החופ ה מוחרי ן בגיהו ן
ובתספורת הילכ ך ל א סלק י כל ל עכ״ ל . וא״ ח
לפי שינ ת רבינ ו דיו ם ראשו ן מדאוריית א הינ י
אחי שמח ת חופ ה ודח י ליה . תיר ן הר״ ן ז״ ל
7 י ש לחנמי ס לבט ל דבר י חור ה בש ב וה ל העש ה
ולפ״ז חי ! ראו י להתעס ק בדברי ם ש ל שמח ה
כל אוח ו היו ם אל א שאינ ו חיי ב לעשו ת מעש ה
של אבילו ת והיינ ו ש ב וא ל תעש ה עכ״ ל . עו ד
נ״ל לחר ן שאי ן חכמי ם מבטלי ן האבילו ת לגמ ד

אלא שדוחי ן אוח ו ליו ם אח ר ולפ י תירו ן ז ה
אפי׳ דברי ם ש ל שממ ה מות ר להתעס ק בה ם :

ח הכי ן כ ל צרכ י הסעוד ה וכו ׳ . כ ל ז ה
מבואר ש ם . וא״ ח כיו ן שהדב ר
תלוי א ם יכו ל למכו ר הבש ר למ ה הזכיר ו נתינ ת
מים ע״ ג בש ר . כב ר הקש ו כ ן בגמ ׳ אל א דר ב
חסדא הינ י משכח ת ל ה אמ ר ר ב אס י כגו ן מת א מחסי א דמפק א מכר ך וספק א מכפ ר כלומ ר
ובני הא י מח א א ם גח ן מי ם ע״ ג בש ר ל א מזדב ן וא ם ל א גח ן מזדב ן :

בד״א

משנה

דינא הכ י וכ ן מהראי ה שהבי א מחנוכ ה ופורי ם דאינ ם מקוננו ת . וי״ ל דאי ן ז ו רהי ה
גמורה אל א סמ ך לראי ה ראשונ ה אב ל עיק ר הראי ה משו ם דכ-סי ב ימ י משח ה ושמח ה
וזה אינ ו אל א בפורי ם דוק א ולכ ך כת ב דאינ ו נוה ג חבילו ת בפורי ם לחו ד :

ז שבע ת ימ י התחני ת וכו ׳ . מ ה שהשי ג הר״ א ז״ ל ע ל רבינ ו במ ה שאמ ר שלא ו יעל ו
ימי המשח ה לשלשי ס וכ ן במ ה שהשיג ו בסו ף הפר ק שכת ב שיש א אח ר שבע ר
יפי האבלו ת ולמ ה ל א ימתי ן ע ד שלשי ם נתבא ר טע ם רנינ ו בטו ר יור ה דע ה סי ׳ ש״ ג

עיין שם :

שהקבורה

הגהות מיימוניו ת

שכתב דע ל טת ו קור ע ביו ם ד.קבור ה במוע ד ול א ביו ם שסוער . וחי א כראבי״ ה שכוז ב
אפילו ביו ם קבור ה ל א יקר ע במוע ד הארכת י יות ר בסס׳ ו סהל ׳ יו״ ט ע״ כ : [ג ] וכ ן ס׳ ה
וכ׳ב רבינ ו גרשו ן ט׳ ה בתשוב ה של א מנ ו חבטי ם ימי ם שאי ן אבלו ת נוה ג בה ן אל א שב ת
ורגלים ור׳ ה ויו ם הכפורי ם אב ל ר* ח וחנוכ ת ופורי ם ל א תנ ן ואע׳ ג דבשורי ם כתי ב יו ם
משחה ושמח ת ד. א תנ י ר ב יוסן ן שמחד . שאסו ר בהספ ד ות ו ל א סיר י וכ ן ר״ ח וחנונ ח
עב״ל ו ק בע ל הרוקןזעי כ 1 (1 ] כת ג יש״ ס סעו ט אגשי ם שגי א וסעו ט גשי ס שתי ס כדפרישי ת כהלכו ת אישו ת פ׳ ז >

כתיב ימ י משש ה ושממ ה מ ה שאי ן כ ן באינ ך ג ם חמ ה ע ל הר״ 6 סרוסננור ק דמצי ן ל ו
לחלק בי ן פורי ם לחנוכ ה ור״ ח משמ ע דאי ת לי ה דמא י דכח ב מהר״ ם דאינ ו נוה ג אבילו ת
הוא בפורי ם דוק ח ול א בחנוכ ה ור״ ח וכ ן נרא ה מדבר י הטו ר של ח הזכי ר די ן ז ה בהל ׳
אבל ול א בהלכו ת חנוכ ה הורי ם אל א בסורי ם דוק א בסו ף הלכו ת מניל ה וכ ן משמ ע לשו ן
מהר״ם בחמלת ו שהבי א הרא״ ש ז״ ל בפסקי ו שכת ב והור ה רבינ ו מאי ר של א יתאב ל כל ל
בפורים דימ י משת ה ושמח ה כתי ב משמ ע דהיינ ו בפורי ם דוק א אכ ל קש ה קצ ת מ״ ש אח ר
כך וחנוכ ה ופורי ם אסורי ם בהספ ד ובתעני ת דמהא י טעמ א משמ ע דאפיל ו בחנוכ ה נס י

מגדל עו ז

ומותר לספו ד לפנ י חנוכ ה ופורי ם ולאחריה ם . גמסכ ח העניו ס סר ק בשלש ה סרקי ס : הנשי ם במוע ד
וס׳ ע ד אע׳ ס שהי א רחוק ה . סר ק אל ו מגלחי ן (ד ף כ״ח ) ; ל א העור ר אש ה כו ׳ ע ד סמו ך
לפג עעורר ת . 5״ ק דמוע ד קט ן (ד ף מ׳ ) : שכע ת ימ י החסנו ס כו ׳ ס ד מ ף הפר ק . סר ק קמ א
דססמ כתונו ס (ד ף ג ׳ ד׳) :