Section 792

ד ומ ה שכת ב וכש ם שהמוכ ר אסו ר לאחות ו
כך הלוק ח לפיכ ך המוכ ר צרי ך להודי ע
וכו׳ . ש ם : כת ב הטו ר מכר ו ל ו סת ם ול א
הודיעו אסו ר ל ו לאחות ו ע ד שיד ע שאינ ן
מקרעים שאינ ן מהאחי ס ואסו ר למכר ו לעט״ ס
עכ״ל . והו א בריית א באב ל רבת י ;

ה ומני ן שקור ע ע ל רב ו וכו ׳ ע ד וקרוע י
בגדים, בפר ק אל ו מגלמי ; (ד ף כ׳ו ) :

יא כ ל מ י שעמ ד ע ל המ ת וכו ׳ . בר״ פ
רבי אליעז ר דשור ג (ד ף ק״ה ) ופר ק
אלו מגלחי ן (ד ף כ״ה ) וכת ב הטו ר שה״ ר יונ ה
כתב דוק א ב-א־נ ג רש ע והר״ מ מרוטנבור ג
כתב שע ל הכ ל חייבי ם לקרו ע חו ן מע ל מומ ר

. . . עוב ד

ואין חייבי ן לקרו ע אל א ע ל ספ ר תור ה שנשר ף בזרו ע

כמעשה שהי ה . וחיי ב לקרו ע שת י קריעו ת אח ת ע ל הגוי ל ואח ת ע ל הכת ב . שנאמ ר אחר י
שרוף המל ך א ת המגיל ה וא ת הדברי ם : י ומני ן שקורעי ן ע ל ער י יהוד ה וע ל ירושלי ם וע ל
המקדש שחרב ו . שנאמ ר ויבוא ו אנשי ם משכ ם ומשיל ה ומשומרו ן שמוני ם אי ש מגולח י זק ן
וקרועי בגדי ם : י א "׳כ ל מ י שעמ ד ע ם המ ת בשע ת יציא ת נשמת ו אע״ פ שאינ ו קרוב ו

א נוויו״ י פי ׳ ש מ סמ׳ ג ש ם ; חיי ב

לבו ואינ ו [נ ] מאח ה לעול ם . וא ף ע ל פ י שאי ן מתאחי ן
מותר לשולל ן למלל ן וללקט ן . ולעשות ם כמי ן סולמו ת .
ולא אסר ו אל א באיחו י אלכסנדר י בלב ד . וכ ל הקור ע
מתוך השל ל א ו המל ל א ו הלקו ט ל א עש ה כלו ם אב ל
קורע מתו ך האיחו י האלכסנדר י בלב ד . אפיל ו הפ ך הכל י
ונעשה שפת ו למט ה ל א יאח ה : ד וכש ם שהמוכ ר אסו ר
לאחותו כ ך הלוקח . לפיכ ך המוכ ר צרי ך להודי ע ללוק ח
שקרע ז ה אינ ו מתאחה : ה ומני ן שקור ע ע ל רב ו כדר ך
שקורע ע ל אבי ו . שנאמ ר והו א מצע ק אב י אב י רכ ב
ישראל ופרשי ו ול א ראה ו עו ד ויחז ק בבגדי ו ויקרע ם
לשנים קרעי ם . מכא ן שחיי ב להבדי ל השפ ה : ו ומני ן
שקורעין ע ל הנשי א וע ל א ב בי ת די ן וע ל שמוע ה שבא ה
שנהרג רו ב צבו ר . שנאמ ר ויחז ק דו ד בבגדי ו ויקרע ם
וגם כ ל האנשי ם אש ר את ו ויספד ו ויבכ ו ויצומ ו ע ד
הערב . ע ל שאו ל ז ה נשי א . וע ל יהונת ן בנ ו ז ה אב״ ד .
ועל ע ם ה ' וע ל בי ת ישרא ל כ י נפל ו בחר ב ז ו שמוע ה רע ה :
ז ומני ן שקורעי ן ע ל ברכ ת הש ם . שנאמ ר ויב א אליקי ם
בן חלקיה ו אש ר ע ל הבי ת ושבנ א הסופ ר ויוא ח ב ן אס ף
המזכיר א ל חזקיה ו קרוע י בנדי ם . אח ד השומ ע ואח ד
השומע מפ י שומ ע חייבי ן לקרו ע : ח והעדי ם אי ן חייבי ן
לקרוע כשיעיד ו בבי ת די ן . שכב ר קרע ו בשע ה ששמע ו :
ט ומני ן שקורעי ן ע ל ספ ר חור ה שנשר ף . שנאמ ר ויה י
כקרא יהוד י של ש דלתו ת וארבע ה וגו ׳ ע ד ת ם כ ל
המגילה ע ל הא ש אש ר ע ל הא ח ול א פחד ו ול א קרע ו
את בגדיה ם המל ך וכ ל עבדי ו . מכל ל שחייבי ן לקרו ע .

לחם משנ ה

שמגצה

קרעים ומ״ מ קושיו ת הרמב״ ן ז״ צ ■הקש ה ע ל רביצ ו עצומו ח ה ן ול א מצאת י מירו ן לרבינ ו הו א די ן רב ו לדע ת לבינ ו דצרי ך שיקר ע ע ד שיגל ה א ח לב ו ואגי י ל א גיל ה לה ם 6ל א

סלא שאפש ר שגירס א אחר ת י ש ל ו בגמ ׳ . ומ ה שהקש ה הר ב כ״ מ מחכ ם שמ ת דמני ן ל ו
לרבינו דצרי ך לקרו ע ע ד שיגל ה א ת לב ו ונת ן טע ם לז ה משו ם ההי א דר״ א דאור ג אי ן
טעמו מספי ק בעינ י , ול״ נ מע ם רבינ ו משו ס דהוקש ה ל ו בההי ס עובד א דפר ק ואל ו
מגלחין (ד ף נ״ה. ) דל א קרע ו רב ק עלי ה דר ב ספר א מא י דהקש ה הראב״ ד ז״ ל דאמא י
לא הי ו קורעי ם עלי ו חיפו ק לי ה משו ס אד ם כש ר והוצר ך לחל ק בי ן עומ ד בשע ת קבור ה
לאינו עומ ד בשע ת קבור ה והרמב״ ן בת״ ה הקש ה עלי ו והארי ך וכמ ו שהעתי ק לשונ ו
הרב בי ת יוס ף בסימ ן ש״ מ ומפנ י כ ך סוב ר רבינ ו דע ל חכ ם קור ע ע ד שמגל ה א ח לב ו
והנהו רבנ ן ל א קר ש ע ל ר ב ספר א ר.ל א טפ ח לב ד מפנ י דהי ו סבורי ם דלקרו ע ע ד
פיגלה א ת לב ו צרי ך שיהי ה רב ו ואמ ר לה ם אבי י דאפיל ו מכ ם שמ ח צרי ך שיקרע ו ע ד
שיגלו א ח לב ם והיינ ו דקאמ ר לה ו מ י קחנ י הר ב שמ ת הכ ם שמ ת קחנ י כלומ ר את ם
סבורים דקריע ה דנרייח א הו א משו ס שהו א רב ו אינ ו כ ן אל א אפי ׳ שהו א חכ ם בעגמ א
נסי וז ה הלשו ן ש ל אבי י הו א מוכי ח דינ ו ש ל רבינ ו דכיו ן דה ס הי ו סבורי ם דדי ן הבריית א
הוי בר ב א״ כ ודא י משמ ע דהו ה ס״ ל דקייע ה דגרייס א מ י ע ד שמגל ה א ס לב ו דכ ן

דרב לא ו דוק א אל א הו א הדי ן חכ ם אב ל פירו ש די ן הקריע ה דהו א ע ד שמגל ה א ח לב ו
כדקאי קא י כמ ו שהי ו סבו ר ס לומ ר הנה ו רבנ ן : ול א אסר ו אל א באיחו י אלכסנדר י
כו׳ . הטו ר בסו ף סימ ן ש״ מ סת ם ואמ ר אינ ן רשאי ן לאחות ן לעול ם וקש ה עלי ו דהי ס
לו לכתו ב כלשו ן רבינ ו דהיינ ו איחו י אלכסנדר ׳ דוק א וכמ ו שאמר ו בנמ ׳ ול א הזכי ר הטו ר
איחוי מלכסנדר י ש ס אל א בקור ע דכס ב ש ס באות ו הסימ ן דקור ע מחו ט הו י קור ע
וראוי הי ה להזהיר ו במ ה שאמ ר אינ ו רסא י לאחוח ן לעול ה א; א סר ש לומ ר דסמ ך ע ל מ״ ש
באורח חיי ם סימ ן חקס״ א ואסו ר לאחוה ן פירו ש תפיר ה מבפני ם ואחר ת עלי ה מנהו ן
והיינו איחו י אלכסנדר ׳ לפ י פירו ש הרמב״ ד והסכי ם ב ו הרא״ ש ז״ ל בפר ק ואל ו מנלחי ן
דהיינו שובר י קושטור א וכמ ו שהארי ך הר ב ב״ י סי ׳ ש״ מ . ג ם רבינ ו בהלכו ת חעניו ח
לא פיר ש די ן האיחו י שהו א אלכסנדר ׳ שסמ ך ע ל מ ה שכת ב כא ן :

ו וע ל שמוע ה שבא ה שנהר ג רו ב ציבו ר וכו ׳ . בגס ׳ פר ק אל ו מנלחי ן(ד ף כ״ו. ) אמר ו
לא אמר ו אל א ברו ב ציבו ר וכמעש ה שהי ה וכת ב הטו ר בסי ׳ ש״ מ כגו ן שנקבצ ו רו ב
ציבור למלחמ ה ושמ ש שנגפ ו לפנ י אויביה ם אפי ׳ ל א נהרג ו אל א המיעו ט מה ם ע״ כ וכ״ נ

הרמב״ן

הנחות סיימוניו ת

[נ] איחו י טסר ש רבינ ו אליקי ם שתוס ר בדרכ ו וריב״ א הלו י הבחו ר חנה ת ע ל קידו ש סקוט ו ניכ ר ונמסב ת שמחו ת גרסינ ן איזה ו איחו י כ ל שאחו י כי ל צרנ ו ובערו ד ג.ע י 1
השם סיר ש דאיחו י בעי ן אריג ה מעש ה אומ ן דטעש ח אור ג מתרגטינ ן עוב ר מח י ושול ל איחו י שיר ש איחו י אלכסנדר י בעי ן אריג ה אב ל אינ ו נרא ה דח א דקאמ ר אל ו קרעי ם
■ירוש תופ ר בדרכ ו ורא״ ח חני א ל ו ראי ה מדנרסינ ן בירושלמ י איוח ו איח ד פ ל שאי ן שאי ן מחאחי ם וע ל סת ם איח ד ר״ ל שחי א חמיר ח 1םנר ח ־ל א כעי ן ארינ ח כ ן פיר ש

מריו

160

כסף משני • שופטים . הלכו ת אב ל פ״ ט

הרדב״ז(מכ״י )

עונד פ״ ז א ו שנ ר אח ח מכ ל מצו ת החיר ה להכעי ס שאוה ו משי ג כמומ ר . וכח ב ש ד והטט ס
שקוישם קאמ ר רשב״ א מפנ י שדומ ה לס״ ח שנשר ף ופירש״ י ספדיי ! הי ה יכו ל ללמו ד וממ ס
לס״ח וכת ג הרמב״ ן ילפ י ז ה אי ן לקרו ע ע ל מש ה ופיר ש הו א אל א דמיו ן בעלמ א שהו א
הפסד גדו ל וחרד ה רב ה וע ל צ ן כת ב שקורעי ם ג ם ע ל אש ה עכ״ ל ובפירו ש רש״ י שבידינ ו
כחוב לס״ ח שנשר ף הריא ה חיי ב א ף נשמ ה
•שראל הניטל ח דומ ה ל ו שאי ן ל ך רי ק שבישרא ל
שאין מ חור ה ומצו ת ובפר ק אל ו מגלחי ן כת ב
לס״ח דחור ה קרוי ה נ ר דכתי ב כ י נ ר מצו ה
וחורה או ר ונשמ ה נקרא ה נ ר דכמי ב נ ר ה ׳
נשמח אד ם עכ״ ל וס״ כ ג ס לדע ח רש״ י צרי ך
לקרוע ע ל אש ה : וט ה שכח ב חכ ם שמ ס
הכל קרובי ו והכ ל סרעי ס עלי ו . ש ם חכ ם

שמגלה א ח לב ו , אינ ו מוסכ ם : וכב ר נהג ו ח״ ח וכו ׳ . מימר א דעול א ח״ ח שבבי ל
עומדים ז ה מאנ י ז ה וקודעי ן ז ה ע ל ז ה וכו ׳ . וא״ ת אמא י חל י ל ה בנ ו ה ג ז ומ י גר ע
מח״ח שס ח שהכ ל קורעי ן עלי ו . וי״ ל דהכ ל קורעי ן עלי ו היינ ו שה ם למט ה ממנ ו אב ל
בשוין ול א למד ו ז ה מז ה תל י במנהג א וד ׳ מלוקו ח רכ ו מובה ק ורב ו שאינ ו מובה ק ומכ ס

שהות גדו ל ממ ט כ ל הנ י מדינ א אי ל ח״ ח השוי ן

חייב לקרו ע וכ ן אד ם כש ר שמ ת הכ ל חייבי ן לקרו ע
עליו אע״ פ שאינ ו חכ ם . וקורעי ן טפ ח כשא ר האבלי ם .
אבל חכ ם שמ ת הכ ל קרובי ו והכ ל [ג ] קורעי ן עלי ו ע ד
שמגלין [ד ] א ת לב ם וחולצי ן מימי ן . ובי ת מדרש ו ש ל אות ו
חכם בט ל כ ל שבע ה . וכב ר נהג ו תלמיד י חכמי ם בכ ל
מקום לקרו ע ז ה ע ל ז ה טפ ח . אע״ פ שה ן שוי ן ואי ן אח ד
מהם מלמ ד א ת חביר י • י ב כ ל הקורעי ם ע ל החכ ם שמ ת
כיון שהחזיר ו פניה ן מאחור י המט ה שוללין . וירא ה ל י
שהקורע ע ל החכ ם [ה ] מאח ה למח ר שאפיל ו רב ו שמ ת אי ן מתאב ל עלי ו אל א [י ] יו ם אח ד

בלבד

ולא לס ד אח ד מחכיר ו סל י במנהג ח :

יב וירא ה ל י שהקור ע וכו׳ . ז ה דע ח רבינ ו וי ש
חילקץ שאמר ו שחיממזמ ה . ול א
הזכיר רבינ ו בז ה הפר ק רב ו שאינ ו מובה ק מה ו
ונראה שסשו ה אוח ו לרכ ס שמ ח וחע״ ם שהו א
גדול ממנ ו ואי ן הגדו ל קור ע ע ל הק ט ממנ ו כיו ן
שלמ״־ו הור ה חיי ב לקרו ע עלי ו ומאח ה לממ ר
לדעת רבינ ו . כלל א דמלה א לפ י • שיט ח רבינ ו
אדם כש ר שמ ח א ו חכ ם שמ ה א ו רב ו שאינ ו
מובהק

פ.־1ח הכ ל קרובי ו הכ ל קרובי ו ס״ ד אל א אימ א
הכל כקרובי ו הכ ל קורעי ן עלי ו הכ ל חולצי ן
עליו ואינ י יוד ע למ ה ל א כת ב רבינ ו הכ ל
כקרוביו : ומ״ ש ע ד שמגלי ם א ת לב ס . כב ר
נתבאר טעמ ו בפר ק ז ה : ומ״ ש שחליצ ה ע ל
החכם הי א מימי ן בריית א פר ק אל ו מגלחי ן
(דף כ״ב: ) ופירש״ י חכ ם ממונ ה ע ל העי ר
שמבקשים ממנ ו הורא ה . ולשו ן אב ל שכת ב רבינ ו קא י למ ה שכת ב באד ם כש ר קורעי ן טפ ח אב ל ע ל מכ ם שמ ח קורעי ן ע ד שמגלי ם א ס לב ס : ומ״ ש ובי ח מדרש ו ש ל אות ו חכ ם
בטל כ ל שבע ה . בפר ק אל ו מגלחי ן ש ם ח״ ר מכ ס שמ ח בי ח מדרש ו בס ל ופיר ש הרמב״ ן בה״ ה בט ל כ ל ז ׳ לפ י שמספידי ם אוה ו ואי ן עיסקי ן בבי ת מדרש ו כל ל של א יחענל ו מהספד ו
אב: שא ר בח י מדרשו ת עוסקי ז בתור ה אפיל ו בשע ת הספ ד ש א ן מבטלי ן ח״ ח להכפ ד . וכת ב הטו ר ואח ר ההספ ד אי ן תלמידי ו מתקבצי ם בבי ח מדרש ו אל א מתחברי ם שני ם שני ם
ולומדים בבתיה ם וה ס דנר י הרא״ ש ונמוק י יוס ף שכתב ו בש ם הראב״ד : ומ״ ש וכב ר נהג ו ח״ ח וכו ׳ . משמ ע דמייר י בשוי ס דוק א סב ל גדו ל ע ל הקט ן ל א אד.״ כ למ ד ממנ ו שו ס
דבר וכ״ כ הרמב״ ן בח" : והר״ ן בפ״ ק דקידושין : ואיכ א למיד ק למ ה חל ה הדב ר במנה ג והל ח מ ן הדי ן חייבי ם לקרו ע וכדחני א חכ ם שמ ס הכ ל קורעי ן עלי ו ומשמ ע דאפיל ו צ א
למדו ממנ ו וכמ ו שדקד ק הרא״ ש בפר ק חל ו מגלחי ן ואפש ר לומ ר דההי א באוה ס שאינ ם שוי ס לחכ ם שמ ח א. ל בשוי ס ל ו ל א מחייב י מד־נ א מל א שנהג ו כ ך א י נמ י ע ל מכ ס שמ ת
חייבים לקרו ע מ ן הדי ן אפיל ו שוי ם ל ו אב ל ע ל ח״ ח אי ן חייבי ם לקר ! ע השוי ס ל ו ס ן הדי ן אל א שנהג ו כ ך . א י נמ י דהכ ל חייבי ם לקרו ע ע ל חכ ם כדסיח א בבריית א ומיה ו הא י
קריעה ל א אחפר ש בברייס ח שיעור א ומשמ ע לי ה ז״ ל דשיעור א ע ד שיגל ה ת ח לב ו ומיה ו נהג ו ח״ ח לקרו ע טפ ח בלב ד שמאח ר שה ם עדיי ן ח״ ח ד י לה ם שיקרע ו טפ ח כשא ר קריע ה
דעלמא וכסב ו הגסו ת ע ל דבר י רבינ ו שכת ב וכב ר נהג ו וכו ׳ פיר ש ראבי״ ה קר ע שחינ ו מתאח ה אב ל הר״ מ כס ב שאינ ו אל א חומר א בעלמ א והיכ א דנהו ג נהו ג והיכ א דל א נהו ג

לא נהו ג ואי ן מורי ן כ ן . וכ״ כ המרדכ י במ״ ק :