Section 770

לסברת ספ ר יראי ם הלז ו דה א מוכ ח בפ׳ ק דע׳ ז דאסו ר לכה ן ליל ן לח״ ל א ם ל א לדב ר מצו ה והטע ה

הוא מפנ י שחכמי ם גזר ו טומא ה ע ל אר ן העמי ם והנרא ה שהגיע ם שגזר ו טומא ה הו א מפנ י נפלי ם
שקוברים אוח ם בכ ל מקו ם ורכינ ו בפ׳ ב דאהלו ח מ׳ ג כת ג דהעע ס שגזר ו טומא ה ע ל אר ן העמי ם
לסי שהעכו׳ ס להתרשלות ם ע ם המתי ם וקוברי ם אזש ם בכ ל מקו ם שפטנ ו ע ל ארצות ם זא ח הטומא ה
כו׳ לש י שאנ ו נאמ ר שיהי ה בכ ל חל ק מעפר ה עצ ם כשעור ה ע׳ כ . ולפ י סבר ת בע ל ספ ר יראי ם הר י
אין הכה ן מוזה ר ע ל המ ח עצמ ו ש ל עכו״ ם וא׳ כ מפנ י מ ה הכה ן מוזה ר ע ל אר ן העמי ם . ואפש ר
דס׳ל דמא ן דאה ר לכה ן ליל ן לאר ן העמי ס ס׳ ל כרבנ ן דעכו׳ ס מטמאי ם באה ל וז ה דוח ק . שו נ
ראיתי לתום ׳ בש ' כה ן גדו ל ונזי ר ד ף נ׳ ד שכתב ו שאח ד מ ן הטעמי ם שגזר ו טומא ה באר ן העמי ס
הוא מפנ י רו ב ישרא ל שנהרג ו בח׳ ל ולפ י ז ה אפש ר דספ ר יראי ם סב ר כ-כבר ת התום ׳ הלז ו ומש׳ ס
אסר לכה ן ליל ן לאר ן העמי ס . וד ט שא ף שמזקנ ו זרועותי ו דנע ל ספ ר יראי ם מ׳ מ לעני ן הלכ ה נרא ה

דיש

מגדל עו ז הגהו ת מיימוניו ת

פ״ג כ ל כה ן שנטמ א למ ת כו ׳ ע ד ואיז ה מדבריה ם . הכ ל בהלכו ת טומא ת מ ס וגת׳ כ פיש ח אמו ר : אל א אש ה מצוו ה ליטמאו ת לקרובי ם נמ ו האי ש עב״ ל : [ו ] וכ ן תני א באב ל רבת י הי ח

עומד וקוב ר מת ו ע ד שהו א עומ ד תו ך רקכ ר מקב ל מאחרי ם וקוב ר פיר ש ל א יטמ א .

מכאן י ש ליזה ר כה ן הקוב ר מת ו של א יולי ך מת ו לקובר ו בי ן הקברי ם דנה י דבהליכ ח מות ר בחור ה אסו ר וכיצ ד יעש ה כ י אסו ר לחזו ר דר ך הקברו ת אח ר קבר ו א ת סת ו

כסף משנ ח

י־ייב׳י(״־״י ) שופטיי ם . הלכו ת אב ל פ״ ג

139

מנוה . 1א״ ח היכ י לרי ש מואמר ת אליה ם טומאו ח הפורשי ח מ ן המ ה . וי״ ל מאמר ה
אליהם קר א יתיר א הו א לדרו ש לאמ ר אליה ם לכ ל הדברי ם שה ם בכל ל נפ ש ל א יטמ א
והכי משמ ע מדבר י רבינ ו דדרי ש ל ה מנפ ש ל א יטמ א :

ב וכ ן א ם גנ ע בקב ר וכו ׳ . אע״ ג דל א נג ע במ ה דכתי ב א ו בעצ ם אד ם א ו בקב ר :
ג וכ ן א ס נכנ ס באה ל המ ת וכו׳ . אע״ פ
שאין המ ה באה ל שנאמ ר כ ל הב א א ל
האהל : וש ם ביארנ ו שאי ן העכו״ ם מטמאי ן
באהל וכו ׳ . פס ק רבינ ו כרפב״ י דאמ ר אי ן
קברי העכו״ ם מטמאי ן באה ל וכ ן אמ ר אליה ו
דקברי העכו״ ם אי ן מטמאי ן באה ל דל א אמר ה
דרך דרזיי ה כאש ר כת ב ר״ ח וע ל ז ה סמ ך רבינ ו
לפסוק דל א כרסב״ ג אע״ ג דקי״ ל כ ל מקו ם
ששנה רשב״ ג במשנתנ ו הלכ ה כמות ו חו ץ מער ב
וצידן וראי ה אחרונ ה משו ס דמעש ה דאליה ו ר ב
דהוה קאי ם בבי ת הקברו ת ש ל עכו״ ם ואמרינ ן
פנחס ז ה אציהו :

ד כה ן שנכנ ס לאה ל המ ת וכו ׳ . אע״ ג דקי״ ל
לאו שאי ן ב ו מעש ה אי ן לוקי ן עלי ו
מ״מ העכב ה שנתעכ ב אח ר שהתר ו ב ו חשיב א
מעשה שא ם הי ה טמ א והתר ו ב ו של א יכנ ס
לאהל המ ס ונכנ ס לוק ה ג ס ע ל הכניס ה וכ ן
אס נכנ ם לאר- ל המ ת והתר ו ב ו של א יג ע במ ת
ונגע לוק ה ג ס ע ל הנגיע ה וכגו ן שיצ א אכ ל
אס ננ ע במ ת בעוד ו באה ל פטו ר כיו ן של א
פירש מ ן הטומא ה וז ה מבוא ר בדבר י רבינ ו
שכתב נכנ ס ויצ א וכו ׳ : הי ה נוג ע ול א פיר ש
וכו' . כב ר כתבת י למעל ה שהי ה דעת י דמלקו ח

ורבינו נרא ה שסוב ר דכיו ן דילפינ ן לד ם ה״ ה לשא ר טומאו ת הפורשו ת מ ן המ ת דמא י שנ א
ולא הו ה צרי ך קר א למיל ף שא ר טומאו ת הפורשו ת אל א אסמכת א בעלמ א הו א :

ד נכנ ם ויצ א וחז ר ונכנ ס וכו ׳ וכ ן א ם מ ע במ ת והתר ו ב ו וכו׳ . משנ ה פ ׳ ג ׳ מיני ן(ד ף
מ״ב) ופ ׳ בתר א דמכו ת (ד ף כ״א ) הי ה מטמ א למתי ם כ ל היו ם אינ ו חיי ב אל א
אחת אמר ו ל ו א ל תטמ א א ל תטמ א והו א

פירשנו בהלכי ת טימא ת מ ת כ ל דברי ם הטטמאי ן מטמ א חיי ב ע ל כ ל אח ת ואח ת ; ומ ה שכת ב

^ י 1 הי ה נוג ע ול ח פיר ש וכו ׳ . ש ם בגמר א וכתבתי ה

המת מ ן התור ה א ו מדבריה ם • ב וכ ן א ם נג ע הכד׳ [ בספ״ 5 ;

בקבר לוק ה . אב ל נוג ע הו א בבגדי ם שנגע ו במ ת א ף * כה ן

על פ י שמיטמ א בה ן טומא ת שבע ה * ג וכ ן א ם נכנ ם

לאהל טמ א שנכנס ה ל ו הטומא ה לוק ה . אע" פ שעצמ ה ש ל טומא ה בבי ת אח ר . וכב ר
ביארנו כ ל האהלי ם שתכנ ם לה ן הטומא ה א ו שתצ א מה ן [א ] ודי ן הסככו ת והפרעו ת . וכ ל
הדברים המביאי ן א ת הטומאה ! והחוצצי ן בפנ י הטומא ה . וא י ז ה מה ן די ן תיר ה וא י ז ה
מהן מדבריה ן הכ ל בהלכו ת טומא ת מ ת . וש ם ביארנ ו שאי ן עכו״ ם [נ ] מטמאי ן באה ל
ולפיכך ״ קברותיה ם טהורי ם ומות ר לכה ן ליכנ ם לש ם ולדרו ך ע ל קברותיה ם . ואינ ו אסו ר
אלא שיג ע בטומא ה א ו שישאנ ה כמ ו שביארנ ו ש ם • ד ייכה ן שנכנ ס לאה ל המ ת א ו לבי ת
הקברות בשגג ה ואח ר שיד ע התר ו ב ו א ם קפ ץ ויצ א פטו ר . וא ם יש ב ש ם כד י השתחוי ה
כמו שביארנ ו בעני ן טומא ת מקד ש הר י ז ה לוק ה . נכנ ם ויצ א וחז ר ונכנ ם ויצ א א ם התר ו
בו ע ל כ ל פע ם ופע ם לוק ה ע ל כ ל כניס ה וכניס ה . וכ ן א ם נג ע במ ת והתר ו ב ו ופיר ש
וחזר ונג ע והתר ו ב ו אפיל ו מא ה פעמי ם לוק ה ע ל ב ל אה ת ואח ת . הי ה נוג ע ול א פיר ש א ו
שהיה עומ ד בבי ת הקברו ת ונג ע במתי ם אחרי ם * אע״ פ שהתר ו ב ו כמ ה פעמי ם אינ ו לוק ק

א סמ׳ ג לאוי ן רצ ה : אל א

,יכא אכ ל איסור ח איכ א וכ ן נרא ה מדבר י רבינ ו ש ם והנ א נמ י כת ג אינ ו לוק ה אל א אח ת משמ ע איסור א מיה א איכ א , אב ל ביטלת י דעת י הקצר ה מפנ י דע ת הראשוני ם הרחב ה . ואי ן
/תרוצי לישנ א דכרייח א דקהנ י יכו ל יה א חיי ב ח״ ל להחל ו הר י דתנ א אייר י בכיומא ה בחיבורי ן כדמוק י ל ה תלמוד א ולדיוק א איצטרי ך טעמ א דהו י טומא ה בחיבורי ן אב ל א ס פי ן

לוקה

לחם משנ ה

נ1״ג ד כה ן שנכנ ס לאה ל המ ת וכו ׳ וש ם יש ב ש ם כד י השתחוא ה ונו ׳ ה״ ז לוק ה
וכו׳ . הרב׳י י בכיו ר חש ן משפ ט סימ ן שפ״ ה כק ב בש ם הכלב ו כלשו ן ז ה
של רבינ ו וכת ב עלי ו ונ״ ל דהא י לוק ה לא ו מדאוריית א הו א דהו א לא ו שאי ן ב ו מעש ה
ע״כ . ואי ן נ״ ל כ ן דודא י פירו ש דבר י רבינ ו ז״ ל הו י מלקו ת ממ ש . וכיוצ א בדי ן ז ה
כתב בהלכו ת נזירו ת פר ק ה ׳ נכנ ס לאה ל המ ת וכו ׳ הר י ז ה לוק ה והו א שישה א ש ם כד י
השתחואה ואי ן סבר א לומ ר דהכ א והח ם כוונ ת רבינ ו הי א מכו ח מרדו ת אל א ודא י דהו י
מלקות ממ ש ואע״ ג דהו י לא ו שאי ן ב ו מעש ה אמ ת דהקוספו ח בס ׳ ידיעו ת הטומא ה (ד ף
י״ז.) כתב ו גב י גזי ר בקב ר צרי ך שהיי ה למלקו ח וכו ׳ דה א דאמר ו ש ם דלק י י.יינ ו
למאן דאמ ר לא ו שאי ן ב ו מעש ה לוקי ן עלי ו וההי א דבפר ק בהר א דמכו ת (ד ף כ״א: )
דאמר הת ם ר ב ביב י דל א לק י לכלאי ם בשהיי ה את י כמא ן דאמ ר לא ו שאי ן ב ו מעש ה
אין לוקי ן עלי ו ועו ד כתב ו חירו ן אח ר דמלקו ת דאמר ו ש ם לא ו דוק א אל א איסו ר דמלקו ת
אבל רבינ ו אינ ו סוב ר כשו ם אח ד מאל ה התירוצי ם אל א דלוקי ן גב י נזי ר בשהיי ה ל,ע״ ג
דבעלמא לא ו שאי ן ב ו מעש ה אי ן לוקי ן עלי ו כדמשמ ע מהת ם לתירוצ א קמ א שתירצ ו
התוספות ועו ד סוב ר רבינ ו דגב י כלאי ם לוק ה בשהיי ה בסו ף הלכו ת כלאי ם ואע״ ג דג ם

שם

משנה למל ך

דיש להחמי ר חד א דאעיקר א דדינ א ה א איכ א כ ת מרכואת א דאי ת לה ו כרגנ ן דקנר י עכו״ ם מטחחיב ־
כאהל וה ס מהר׳ ם וכמ׳ ש הרא״ ש נתשוכ ה כל ל ל ' והתום ' כשו ף פ ' המקנ ל ומר ן גטו ר י״ ד סימ !
שע״כ כת ג דלעני ן הלכ ה נקטינ ן להחמי ר ולפ י שנר א הלז ו דהלכ ה כרננ ן דסליג י ע ש רפכ׳ י פשיט א
דהכהניש מוזהרי ם ע ל מת י עכו״ ס כמת י ישרא ל ועו ד דא ף רכינ ו דפס ק כרשכ׳ י ס׳ ל דכה ן מוזה ר
על מג ע א ו מש א לעכו״ ם מ ת וכמ׳ ש כפ׳ ג מהלכו ת אל ו הלכ ה ג ׳ נאופ ן שאי ן לסמו ך ע ל שני ת שנ י
יראים הלז ו להקל . ומלנ ד כ ל ז ה איכ א לאהמוה י טוכ א כשנר ת ספ ר יראי ם הלז ו מההי א דאמרינ ן
כס׳ק דנזי ר גכ י שמשו ן דשאל ו מנ א ל ן דאיטמ ׳ אילימ א מדכתי כ נצח י החמו ר דילמ א גרו י אל א
מהכא וי ן מה ם אל ף אי ש כו ׳ ע'כ , ומ ה ראי ה מני א של א הוזה ר ע ל הטומא ה ממ ה שנטמ א במת י
עכו״ס והל א הנזי ר ל א הוזה ר ע ל טומא ת עכו״ ם וז ו ראי ה שאי ן עלי ה תשוג ה . שו ג ראית י שהר ג
עצמו הוקש ה ל ו מסוגי א הלז ו וכת ג דה ־ סוגי א אתי א כרננ ן דפליג י עלי ה דישנ״ י וש״ ל דעכו׳ ש
מטמאים גאה ל ולדידה ו הנזי ר מוזה ר ע ל מת י עכו״ ם כשא ר המתי ם ונכו ן הו א א ן הי ה נרא ה להק ל
ב, ה ממ׳ ש הראב׳ ד בפ״ ה מהל ׳ נזירו ת הלכ ה ט״ ו בהשג ה המתחל ת עיינת י בשמוע ה כו ' וכיז ב כשו ף
דבריו והכהני ם בזמ ן הז ה טמא י מ ת ה ן ועו ד אי ן עליה ם חיי ב טומא ה והמחיי ב אות ם עלי ו להבי א
ראיה ע' כ . והנרא ה מדברי ו הו א דס׳ ל דל א הזהי ר הכתו ב מהטומא ה ע ל הנזי ר וע ל הכה ן אל א
כזמן שה ם טהורי ם אב ל א ם ה ם טמאי ם א ף שפירש ו מ ן המ ת מ' מ אינ ו מוזה ר עו ד ע ל הטומא ה
מדכתיב ול א יחל ל דוק א במ י שהו א מחל ל עצמ ו וכדאית א כפר ק ג ׳ מיני ם (ד ף מ׳נ ) ול א שאנ י לי ה

כין טומא ה בחיבורי ם לטומא ה של א בחיבורי ם ומש״ ה פט ר א ת הכהני ם בזמ ן הז ה מדי ן ז ה דטומא ת
מת ואיכ א לאתמוה י טוכ א כשכר ת הראב׳ ד הלז ו דה א מציג ו בגמר א בכמ ה מקומו ת דהאמוראי ם הי ו מצייני ם א ת הקברו ת מפנ י הכהני ם כגו ן רב י בנא ה וחבירי ו [ב׳ ב נ׳ח. ] ובזמ ן האמוראי ם הר י
כולם הי ו טמא י מ ת ואי ן עליה ם עו ד שו ם חיו ב טומא ה י ש לומ ר דס׳ ל דבזמ ן האמוראי ם ג ם כ ן הי ה לה ם אפ ר הפר ה וכדאמרינ ן נפ׳ ק דנד ה (ד ף ו׳ ) דמתמ ה תלמוד א קד ש בימ י רנ י מ י הוא י ומשנ י
כדעולא דאמ ר עול א חבריי א מד ק גגליל א ופירש״ י מגירי ם שבגלי ל מטהרי ם יינ ם לנסכי ם ושמנ ן למנחו ת שמ א יבנ ה בי ת המקד ש בימיה ם ע״ כ , וע׳ כ הי ו טהורי ם ממ ת דא י ל א אי ן הי ו מטהרי ם יי ן
ושמן אל א ודא י דהי ה לה ם אפ ר הפר ה וזכורנ י שראית י במקו ם אמ ד דכשגל ו לכב ל הוליכ ו עמה ם אפ ר הסר ה , ומ ה שהקש ו בגמ ' קד ש בימ י רב י מ י הוא י לא ו למימר א שהו א נמנ ע לפ י שאי ן לה ם
אסר הפר ה אל א שהוקש ה דלא י ז ה תכלי ת הי ה קוד ש מאח ר דליכ א בי ת המקד ש ותירצ ו כדטול א שהי ו עושי ם יי ן ושמ ן קדו ש אול י יבנ ה המקד ש בזמנ ם אג ל ל א נשתפק ו מעול ם א ם הי ה לה ם אפ ר הפר ה
ורבינו שמשו ן בפר ק ד ׳ דחל ה מ׳ ז כח ג דבימ י האמוראי ם הי ו אוכלי ם תרומ ה טהור ה כ י הי ה לה ם אס ר הפר ה וכ ן כת ב הרא׳ ש כסו ף הלכו ת חל ה והביא ו ה ן דפ׳ ק דנד ה שכתבנ ו ולפ י ז ה הי ה נרא ה די ש להק ל

מכח

הגהות

מהל׳ שמחו ת : [א ] פס ק טור י רבינ ו שי ׳ ע ל ס ת המונ ח בספינר • שא ם רזספינ ה קטנ ה
שהיא מתנדנד ת כשדורכי ן כ ה אסו ר לכה ן ליכנ ם כ ה דא י אפש ר של א יסי ט א ת הטומא ה
כדחנן במסכ ת ובי ן פ׳ ג הו כ והטהו ר וכו ' ע ד ישכ ו ע ל הנה י ע ל הספס ל ע ל הגשי ש

ועל המט ה וע ל הכלונ ס שה ן מחגירי ן פירו ש מלשו ן חג ר שמתמוטטי ן לבא ן ולכא ן במ ו

חגר ובו ׳ ע ד טטאי ן ור ׳ יהוד ה מטה ר וקי״ ל כת״ ק דא י אפש ר של א יסי ט ודל א כר ׳
יהודה דל א חיי ש . וגב י מ ת נמ י אשכח ן בה׳ ג דנזטמ א בהיס ט דתנ ן פר ק בתר א דאהלו ת
ומייתי ל ה פר ק המקב ל במהל ך בבי ת הפר ם ע ל האבני ם שהו א יבו ל להסיט ן וע ל האד ם