Section 744

לישנא דנריר א וגזימ א הו א דקאמ ר לפ י שאי ן גדו ל מה ן ולפיכ ך כתכ ה ר' מ ז׳ ל נכ א כפנ י עצמ ה כסמו ך וז׳ ל הי ה גדו ל נהכמ ה אנ ל ל א נמני ן כו ' ט ד ול א חלק ו נ ו כלישנ א דגמר א פ ' אי ן מעמידי ן

ואחריה כת ב מכ ת ההו א דרכ ה כ ר כ ר חנ ה א׳ ר יוחנ ן כו ׳ כד׳ א נדכרי ס של א עש ו אות ן כד י לעשו ת סיי ג לתור ה אל א כשא ר דינ י תור ה אנ ל דנרי ם שרא ו נ׳ ד לגזו ר ולאסו ר אות ן לעשו ת סיי ג א ם

;שט איסור ן ככ ל ישרא ל אי ן כ׳ ד הגדו ל שאחרי ו יכו ל לעקר ן ולהתיר ן ואפיל ו הי ה גדו ל מ ן הראשוני ם עכ׳ ל ול א רנ ה להזכי ר אליה ו וני ת דינ ו כפירו ש משו ם דקי״ ל ס ' י ' יוחסי ן שאי ן אליה ו נ א לעמ א

•לטהר כו ׳ ועו ד כ י לס י מעלת ו ל א יצויי ר נישינת ו לעשו ת דכ ר שא י אפש ר לעשות ו ולומ ר אות ו ואמר ו ז״ ל כלשו ן כול ל : היד . גדו ל כחכמ ה אנ ל ל א במני ן כו ׳ ע ד שיהי ו גדולי ם מה ס : נת ב הראנ״ ד

ז׳ל עיטו ר שוק י ירושלי ם קשי ח עלי ה כו ׳ : ואנ י אומ ר עיק ר הלכ ה ז ו נמנחו ח סר ק רנ י ישמעא ל משנ ה (דך • ס׳ח ) ונגמר א שקי ל וטר י על ה ומסי ק דכרנ י יהוד ה ס׳ ל דאמ ר מ ן התור ה והי ג איס א

ניאש השנ ה סר ק יו׳ ם ופירש ו רנוחינ ו נעל י התוס ׳ ו׳ ל דאע׳ ג דלכחור ה משמ ע דמ ן התור ה הי א חומר א נשק א מינ ה קול א דמי ד שהאי ר מור ח מות ר וכדמסי ק מא י כתקי ן די ש והסק ץ וג ם י'( 1 ו׳ <

ססק אות ה ההלכ ה פ״ י דהלכו ת מאכלו ת אסורו ת וג ם בפירו ש המשניו ת וגו ס ;מצא ו דברי ו קייעי ן בל א קושי א סל ל ;

(רמב״ם רזזל ק ייד £

כו

114

כסף משנ ה שופטים . הלכו ת מטרי □ פ״ ב הרדב׳ ז(סכ׳י )

במנהג אנומיכ ס פנידכ ם זמני ! דגזר י המלכו ת גזיר ה ואת י לאיקלקול י משמ ע דא י ל א
משוה משש א דסירו ; ^ א ענדינ ן חר י יומ י וה א ודא י אי ן ב״ ד שבימ י האמוראי ם גדו ל
כסל המתקני ם שנ י י<־!י ס אלמ א שאע״ ס שאינ ו גדו ל ממנ ו כיו ן דאיבמי ל ניעמ א יכו ל
לנעלו י ש לומ ר דהה ס ה״ ק כיו ן דכקיאינ ן בקיבוע א דירח א מא י ניעמ א עבדינ ן הר י
להם לחכמי ם

יומי הי ה לה ם לחכמי ם שבאות ו זמ ן מ ס
מהקובעים שנ י ימי ם %ר.ק ן דל א נעבי ד תר י
יומי א י נמ י דהו ה קי ס לה ו שהמחקני ם
אמרו בפירו ש א ם יב א זמ ! שיעמד ו ע ל ג״זשבו ן
ולא ע ל פ י הראי ה ל א נעבי ד תר י יומ י ולדע ת
הראב״ד ה״ ל לגמ ׳ לאקש1י י עלי ה מדתנ ן אי ן
ב״ד יכו ל לבע ל דבר י בי ת די ן מביר ו וכו ׳ ולחרוצ י
דהיינו במיד י דל א נתבש ל הפע ם אי ל הינ א
שנתבשל השע ם ל א יכו ל לבט ל אפיל ו אינ ו
גדול כמוה ו ; אפיר ו בש ל השע ם וכו ׳
קמה דביצ ה (ד ף ה׳ ) אמרינ י דדב ר

בפרק
שנאסר

במנין אע״ פ שנתבש ל הטע ם נרי ך מני ן אמ ר
<התירו ומשמ ע לרבינ ו דהיינ ו מני ן גדו ל ממנ ו
וה״ה דבעינ ן שי ה ה מכ ס ממנ ו וחד א מינייה ו
נקש ;

ג בד״ א בדברי ם של א אסר ה אות ם וכו ׳ .

נ״ל שלמ ד כ ן רבינ ו מדאמרינ ן
בע״ז פר ק אי ן מעמידי ן (ד ף ל״ו ) בכ ל ב״ ד
יכול לבש ל דבר י ב״ ד מביר ו חו ן מי״ ח דב ר
ש ־!פיל ו יב א אליה ו ובי ת דינ ו אי ן שומעי ן ל ו
ומשמע לרנינ ו דה״ פ בכ ל תקנו ת ב״ ד יכו ל ב״ ד
אמר לבש ל דברי ו חו ן מי״ ח דב ר וכיוצ א בה ם
שהם דברי ם שנעש ו סיי ג לחור ה דמא י רבות א
*־י״ח דב ר משא ר תקנו ת דהנה ו דפ״ ק דביצ ה
דביצה שנולד ה ביו ם ר״ ה אסור ה ביו ם ב ׳ אי ן
שם סיי ג לאסו ר ביו ם שנ י ש נ ר״ ה יות ר
משני ימי ם ש ל שא ר ימי ם שובי ם וה ה א
דעישור שוק י ירושלי ם בפירו ח ודא י דאי ן ש ס
משוס סיי ג וכ ן בההי א דפרוזבו ל דאמ ר שמוא ל
אי אייש ר חיל י (מהלל ) אבשליני ה הי ן ב ו סיי ג

לבטל א ת דברו . אפיל ו בט ל הטע ם שבגלל ו גזר ו
הראשונים א ו התקינ ו אי ן האחרוני ם יבולי ן לבט ל ע ד
שיהיו גדולי ם מהם . והיא ך יהי ו גדולי ם טה ם במני ן
הואיל וב ל בי ת די ן ובי ת די ן ש ל שבעי ם ואח ד הוא .
זה מני ן חכמ י הדו ר שהסכימ ו וקבל ו הדב ר שאמר ו בי ת
דין הגדו ל ול א חלק ו ב ו • ג במ ה דברי ם אמורי ם בדברי ם
שלא אסר ו אות ן כד י לעשו ת סיי ג לתוי ה אל א כשא ר
דיני תור ה . אב ל דברי ם שרא ו בי ת די ן לגזו ר ולאסר ן
לעשות סיי ג א ם פש ט איסור ן בכ ל [ישראל ] אי ן בי ת
דין גדו ל אח ר יכו ל לעקר ן ולהתיר ן אפיל ו הי ה גדו ל מ ן
הראשונים ז ד "וי ש לבי ת די ן לעקו ר א ף דברי ם אל ו
לפי שע ה א ף ע ל פ י שהו א קט ן מ ן הראשוני ם של א יה ו
גזרות אל ו חמורי ן מדבר י תור ה עצמ ה שאפיל ו דבר י
תורה י ש לכ ל בי ת די ן לעקר ו הורא ת שע ה . כיצ ד בי ת
דין שרא ו לחז ק הד ת ולעשו ת סיי ג כד י של א יעבר ו הע ם
על דבר י תורה . מכי ן ועונשי ן של א כדי ן אב ל אי ן
קובעין הדב ר לדורו ת ואומרי ם שהלכ ה כ ך הו א . וכ ן
אם רא ו לפ י שע ה לבט ל מצו ת עש ה א ו לעבו ר ע ל מצו ת
לא תעש ה כד י להחזי ר רבי ם לד ת א ו להצי ל רבי ם
מישראל מלהכש ל בדברי ם אחרי ם עושי ן לפ י מ ה
שצריכה השע ה . כש ם שהרופ א חות ך יד ו א ו רגל ו ש ל
זה כד י שיחי ה כול ו כ ך בי ת די ן מורי ם בזמ ן מ ן הזמני ם
לעבור ע ל קצ ת מצו ת לפ י שע ה כד י שיתקיימ ו [כולם ]
כדרך שאמר ו חכמי ם הראשוני ם חל ל עלי ו שב ת אח ת
כדי שישמו ר שבתו ת הרב ה . ה בי ת די ן שנרא ה לה ן
לגזור גזיר ה א ו לתק ן תקנ ה א ו להנהי ג מנה ג צריכי ן
להתיישב בדב ר וליד ע תחל ה א ם רו ב הצבו ר יכולי ן
לעמוד בה ן א ו א ם אי ן יכולי ן לעמו ד ולעול ם אי ן גוזרי ן

סמוך לחומ ה וכ ל זמ ן שירצ ו יחזו ר הדב ר לכמו ת שהי ה וכ ן אליב א דר ׳ יוס י הר י ל ך בהדי א
שאין תקנ ה ז ו דומ ה לשא ר תקנו ת שה ן קבועו ת ואע״ פ שנסתל ק השע ם ל א נחנס ל : התקנ ה
ודוק ותשכ ח : והיא ך •הי ו גדולי ם וכו ׳ . ז ה מבוא ר כיו ן שהבת י דיני ם לעול ס שוי ן היא ך
יהיו גדולי ם מה ם במני ן ומתר ן בער ך חכמ י הדו ר המקבלי ם מה ם :

ג בד״ א בדברי ם של א אסר ו אות ם וכו׳ . ז ו
היא ה ך דר ב משרשי א שכתבת י

לחורה כמ ו שהוכחת י למעל ה . ומ״ ש רבינ ו א ס
פשט איסור ן בכ ל ישרא ל כ ך אמר ו ש ם בפר ק
קין מעמידי ן הה א דבכ ל ב״ ד יכו ל לבש ל דבר י
ב״ד חביר ו חו ן מי״ ח דב ר אמ ר ר ב משרשי א
מה טע ם הואי ל ופש ט איסור ו ברו ב ישרא ל
וכתב רבינ ו בכ ל ישרא ל ע ל סמ ך מא י דקי״ ל
רובו ככול ו וכיו ן ששיט ה ז ו אפשרי ת חי ן כ ח
ניד הראב״ ד לדחות ה מפנ י שישת ו דל א שנ י
ליה בי ן תקנו ת שה ם לסיי ג לתקנו ת שאינ ם אסמ׳ ג עשיןקיא :
לסייג וכול י שעמ א תל י בפש ט איסור ן א ו ל א
פשט ולפיכ ך כת ב למעל ה א״ א ל א אפיל ו

אליהו ובי ת דינ ו הואי ל ופש ש איסור ן בכ ל ישרא ל כדאית א בע״ ז עכ״ל . וכב ר יישבת י ה
ההיא לע״ ז ללע ת רבינ ו :

" וי ש לבי ת די ן לעקו ר וכו׳ . ז ה פשו ש בעצמ ו ול א הוצר ך לכתב ו אל א דל א נימ א חכמי ם
עשו חיזו ק לדבריה ם יות ר מש ל תור ה אפיל ו בכ י ר. א קמ״ ל ׳דל א . ומ״ ש דאפיל ו
ד״ת י ש לכ ל ב״ ד לעקר ו . הכ י תני א בסנהדרי ן פר ק נגמ ר הדי ן(ד ף מ״ו ) אראב׳י י שמעת י
שב״ד מכי ן ועונשי ן של א מ ן הדי ן ול א לעבו ר ע ל ד״ ח כלומ ר לקבו ע הלכ ה כ ן אל א
לעשות סיי ג למור ה כלומ ר לפ י שע ה וכב ר נתבא ר ז ה בדבר י רבינ ו ס ׳(ארבע ה ועשרים )

למעלה שא ס פשב ׳ איסור ו אפי ׳ יבו א אליכ ו
ויאמר אי ן שומעי ! ל ו . נמצא ת למ ד לפ י שיב ת
רבינו שי ש של ש חלוקו ת בדבר . א ס למד ו
ב״ד די ן באה ת מ ן ר.מדו ת ול א משו ם סיי ג ול א
משוס תקנ ה אל א אמר ו שהדי ן כ ך וב א ב״ ד
אחר ורא ו טע ם לסתו ר אוח ו אפי ׳ שאינ ם
גדולים כראשוני ם סוחרי ן אות ו והיינ ו דאמ ר
ר׳ יוחנ ן בכ ל יכו ל לבש ל ב״ ד דבר י בי ס ד ן
חבירו חו ן וכו׳ . וא ס גזר ו א ו תקנ ו תקנ ה א ו
הנהיגו מנה ג א ם ל א פש ט ברו ב ישרא ל אפי ׳

שאינם גדולי ם כראשוני ם יכולי ן לבשל ו והיינ ו
דר׳ יהוד ה נשיא ה וא ס פש ט ברו ב ישרא ל אינ ם
יכולין לבשל ו אל א א״ כ גדולי ם מ ן הראשוני ם
בחכמה ובמני ן והיינ ו מחני ׳ דעדיו ח . וא ס
אסרו דב ר כד י לעשו ת סיי ג וגד ר א ס פש ש
איסורו ברו ב ישרא ל אינ ם יכולי ם לבטיל ו אפי ׳

גדולים מ ן הראשוני ם והיינ ו י״ ח דב ר וכדאר ר
רב משרשי א הואי ל ופש ט איסור ו ברו ב ישראל :

ד וי ש לב״ ד לעקו ר מ ף דברי ם אל ו וכו ' .

פ׳ נגמ ר הדי ן תני א ראב״ י אומ ר
שמעתי שב״ ד מכי ן ועונשי ן של א מ ן התור ה ול א
לעבור ע ל דבר י הור ה אל א לעשו ת סיי ג לחור ה
ומעשה באח ד כרכ ב ע ל הסו ס בשב ת בימ י
יונים והביאוה ו לב״ ד והלקוה ו ל א מפנ י שראו י
לכך אל א שהשע ה צריכ ה וכו ׳ שאי ן ברכיב ת
הסוס אל א משו ם כבו ת : וכ ן א ס רא ו לפ י
שעה וכו׳ . ש ם ושו ב מעש ה באח ד שהשי ח
את אשת ו תח ת התאנ ה והביאוה ו לב״ ד וסקלוה ו
לפי שקי ו פרוצי ם בעריו ת הר י עבר ו ע ל ל א
הרצח לצור ך השע ה ולעשו ת גד ר וסיי ג להור ה
וכן מעש ה דאליה ו בה ר הכרמ ל ; כש ם שהרופ א
חותך וכו׳ . אי ן המש ל הז ה צוד ק אל א א״ כ אנ ו
רואין א ת כ ל ישרא ל כאיל ו ה ס גו ף אח ד וא ף
על פ י שגופי ן מחולקי ן ה ם כיו ן שנשמותיה ם
ממקום אח ד חוצב ו הר י ה ס כגו ף אח ד כ י
הנשמה הי א עיק ר , וד ע ז ה . ומדבר י רבינ ו
נראה שהמש ל הו א ע ל המצו ת שה ם כגו ף אח ד
וב״ד מבטלי ם מרך. ח כד י לקיי ם השאר , והמש ל
צודק בשנ י הדרכי ם :

שנראה לה ם וט ׳ . פ ׳ אי ן מעמידי ן וסמכ ו רבותינ ו ע ל דבר י רשב״ ג וע ל דבר י
ר׳ אליעז ר ב״ ר צדו ק שהי ו אומרי ם אי ן גוזרי ן גזיר ה ע ל הצבו ר אל א א״ ב
רוב הצבו ר יכולי ן לעמו ד ב ה ואמ ר ר ב אד א ב ר אהב ה מא י קר א במאר ה אמ ס נארי ס
ואוחי את ם קובעי ם הגו י כול ו א י איכ א הגו י כול ו אי ן א י ל א ל א פירו ש אינ ה חל ה כשא ר

גדרה

בי׳ד

גזירות ויטל ה להתבש ל א ף בב״ ד קט ן מיה ו

שמן נהג ו ב ו איסו ר ע ד שב א ר ׳ יהוד ה והתיר ו הוס '

היא לעני ן שצריכ ה שו ס הית ר שהר י

גזרו

מהלכות סנהדרי ן • . , , ... . 1 .

ה בי ת די ן שנרא ה לה ם לגזו ר וכו ׳ . פר ק אי ן מעמידי ן(ד ף ל״ז ) וסמכ ו רנותי ש ע ל דבר י רשב״ ג ור ׳ אליעז ר בר ׳ צדו ק שהי ו אומרי ן אי ן אנ ו גוזרי ן גדר ה ע ל הצבו ר אל א

א״כ רו ב הצבו ר יכולי ם לעמו ד בס : ^ ^

הר'

לחם משנ ה

א״כ היינ ו פירכ א דגמ ׳ דכיו ן דהו י סיי ג היא ך יכו ל לבט ל ומתחל ה הקש ו בנמ ׳ מההי א

אלא מד א דל א פש ט אי ן יכו ל להתי ר אא״ כ גדו ל וכב ר כתב ו החוס ׳ הירו ן ז ה ודחאוה ו
שם ולכ ך דבר י רבינ ו עיק ר ומ״ מ קש ה דנפ״ ק דמוע ד קט ן חמרינ ן דנתנ ו חכמי ם
ביעור לחרו ש בשד ה הלב ן ער ב שביעי ת ע ד הפס ח ובשד ה האיל ן ע ד עצר ת אב ל שפ י
לח משו ס דמיהז י כחור ש לצור ך שביעי ת ואח״ כ אמר ו ש ם ר״ ג ובי ת דינ ו נמנ ו ע ל שנ י
פרקים אל ו והתיר ו והקש ו ש ם דר״ ג ובי ת דינ ו היכ י מצ ו מבשל י חקנת א נו ׳ וה א חנ ן
סין ב״ ד יכו ל לבש ל וכו ׳ אח״ כ גדו ל הימנ ו בחכמ ה ובמני ן וה א הח ס סיי ג הו א דגזר ו
עלא יב א לחרו ש בשביעי ת ומ״ מ קאמ ר הח ס דא ם הי ה ב״ ד גדו ל יכו ל לבש ל ולדע ה
ובינו דב ר סיי ג אינ ו יכו ל לבטי ל הפיל ו אליה ו ואול י י״ ל דאינ ו סיי ג כ ל כ ך דל א אח ו
'.ני-יטיעי בשביעי ת אל א ע ל צ ד היות ר שו ב חיק ש כ ן . מיה ו מ ה שהקש ה הר ב כ״ מ ע ל
ובינו מההי א דשמ ן דהו י סיי ג אינ ה קושי א כל ל דה א ודא י ז ה הי א קושי ח הגמ ׳ נפר ק
אין מעמידי ן ועו ד ה א אמ ר רב ה ב ר ב ר חנ ה ונו ׳ חו ן מי״ ח דב ר וכו ׳ וכיו ן דלרבינ ו
י״ח דב ר לא ו דוק א אל א לדוגמ א נקטינה ו דכ ל דב ר דסיי ג דמ י לי״ ס דב ר כדכחיבנ א