Section 590

יייבא

48

מניד משנ ה

משפטים. הלכו ת טוע ן ונטע ן פט״ ז

מגיד משנ ה

פט״ז א ראוב ן שמכ ר שד ה לשמעו ן והי ה לו י מעד י השט ר וט ׳ . משג ה א ׳ אחרו ן
דכחונוח ! ד ף ר,"ש ) העור ר ע ל השד ה והו א חהו ם עלי ה בע ד אדיי \

אומר יט ל לומ ר השנ י נו ח ל י והראשו ן קש ה ממנ ו ומכ״ א אב ד א ת זכות ו וה;כ ה כהטמי ם
יכן א ם העי ד לו י בשט ר וכו ׳ . ש ס גמשנ ה עשא ה סימ ן לאח ר אב ד ה ח זכות ו ופירו ש שש ם
סכר צו י המערע ר שד ה אח ת סמוכ ה לז ו שהו א
סערער ע.י ה ועש ה ז ו סימ ן והמ ר מצ ר סלונ י
קרקע ש ל ר א ב ן אב ד א ח זכותו . ובירושלמ י ל א
ס ף דב ר ע ש ! ה סימ ן לאח ר אל א אטי ׳ אח ר
לשחר והעור ר חחו ש עלי ה ע ד שב ד ח ח זכות ו
ונכתב בהלכו ת ורבינ ו הבי א די ן הירושלמ י וכ ל
שכן די ן המשנ ה ומתו ך כ ך ל א כת ב רבינ ו
דכ״ש הו א ומ״ מ הי ה ל ו לכתו ב הדי ן הנזכ ר
בגמ׳ ע ל המפנ ה אמ ר אבי י ל א שנ ו אל א
לאחר אכ ל לעצמ ו ל ח א י לא ו דעב ד הכ י ל א
הוה זבי ן ל ה ופירו ש שא ס מכ ר לו י המערע ר
שדה אח ת סמוכ ה לז ו לז ה המחזי ק וכת ב ל ו
בשטר מצ ר פלונ י קרק ע של ך ל א חנ ד א ח
זכותו דמצ י אמ ר א ס ל א עשיהי ה ל ו סימ ן
לא הי ה קונ ה ממנ י ונמצא ת מססי ד שנע ל
המצר מרב ה בדמי ס ודי ן ז ה הי ה ל ו לרבינ ו
ז״ל לנמ ר ל א ידעת י למ ה השמיט ו ומבוא ר הו א
בהלטח :

טען

פרק שש ה עש ר

א ראוב ן יישמכ ר לשמעו ן שד ה והי ה לו י מעד י השט ר
ובא לו י לערע ר ע ל השד ה ולטעו ן שראוב ן
גזל אות ה ממנ ו . אי ן שימעי ן ל ו ואי ן משגיהי ן ע ל ראיו ת

ב ט^ ן הע ד ואמ ר חל ס אח ד וכו ׳ . ש ם (ד ף ק״ט: ) בנס ׳ א״ ר מחנ ן א י סעי ן ואס ר
חלס אה ד עשית י ל ך נאמ ן ודע ת רבינ ו שאע״ פ שכ ל השד ה מו ח ק בי ד ז ה יכו ל
לטעון הע ד הל ס אח ד בלי ד עשיה י סימ ן וכ ן עיק ר ולז ה הסכי ם הרמב״ ן ז״ ל וכת ב שא ם
אמר מצ ר מזר ח קרק ע פלונ י י ש ל ו חל ם קט ן ואפי ׳ חמ ר שד ה פלונ י י ש ל ו חל ס ב ן תשפ ה

קבין לפ י שפחו ת מכא ן אינ ו נקר א שד ה ע״ כ .

ודע שדיני ! חל ו ה ס בשי ש למערע ר עדי ם
שהיתה של ו א ו ש ל אבותי ו ואי ן לרחי ק פד •

חזקה וז ה פשו ט וכ ן פירש ו ז״ ל ודב ; מוכר ח
הוא : אי ן כ ל הדברי ם וכו׳ . ש ם בגמ ' מפור ש
הדין והטע ם ש ה כי ר רבינ ו :

ג ב א במעו ן ונמל ך וכו׳ . סר ק חזק ת (ד ף ל׳: )

מעשה ש ש מבוא ר דחפי ׳ רבנ ן דק־מר י
בחתוס עצי ה בע ד אב ד א ת זכות ו ה״ מ בהחו ם
דקעביד נוטש ה אב ל הכ ח דבור א בעלמ א הו א
כדאיתא הת ם וכת ב הרשב״ א דדוק ח לשמ,ד ה
המערער שיעצ ו בכ ך אב ל ה ס כס ר ואמ ר
להד״מ והל ה הבי א עדי ם לדברי ו מחייבי !

המערער בכ ך דרסי ה גדול ה הי א ז ו שאיננ ה
ש3י ע״כ :

ראובן

שיביא ע ל אות ה שד ה והר ' אב ד [א ] כ ל זכות ו שאומ ר
לו היא ך תעי ד ע ל המכ ר והב א ותערע ר . וכ ן א ם העי ד
לוי בשט ר שכתו ב ב ו השד ה פלונ י ש ל ראוב ן מצ ד
מזרח א ו מער ב הואי ל ועש ה השד ה סימ ן לאח ר והעי ד
בשטר אב ד א ה זכות ו ואינ ו יכו ל לחזו ר ולערע ר
שאומרים ל ו היא ך תעי ד בשט ר ז ה שכתו ב ב ו השד ה
הזאת מצ ד פלונ י ותחזו ר ותערע ר עלי ה ♦ ב טע ן הע ד

ואמר תל ם אח ד הו א שעשית י סימ ן ול א כ ל השד ה ואות ו התל ם הסמו ך למצ ר בלב ד הו א
של ראוב ן הר י ז ה טענ ה הנשמע ת וי ש ל ו לערע ר ע ל כ ל השד ה חו ץ מאות ו התל ם . ואי ן
כל הדברי ם אמורי ם אל א באח ד מעד י השט ר שב א לערע ר . אב ל הדיי ן שקיי ם השט ר
יש ל ו לערע ר מפנ י שיכו ל לטעו ן ולומ ר ל א ידעת י מ ה הי ה כתו ב בשט ר מפנ י שי ש לדייני ן לקיי ם השט ר אע״ פ של א קראוה ו .
אבל העדי ם אי ן חותטי ן ע ל השט ר אל א א ם כ ן קראוה ו כול ו וידקדק ו בו : ג ב א שמעו ן ונמל ך בלו י ואמ ר ל ו הרינ י קונ ה
שדה פלוני ת מראוב ן ובעצת ך אקנ ה אות ה . אט ר ל ו לו י ל ך וקנ ה אות ה טוב ה היא . י ש ל ו ללו י לערע ר עלי ה ול א איב ד זכות ו
שהרי ל א [ג ] עש ה מעש ה וי ש ל ו לומ ר רצונ י הי ה שתצ א מתח ת י ד ראוב ן שהו א אל ם כד י שאתבענ ה בדי ן ואק ח שד י :

א ןןן0׳ מ 5, ׳ קס , .

לחם משנ ה

פט״ז א וכ ן א ס העי ד לו י בשט ר וכו ׳ . בירושלמ י אמר ו ל א סו ף דפ ר עשא ה סימ ן
"* לאח ר אל א אפי ׳ אח ר לאח ר והעור ר חתו ם עלי ו ע ד הב ד זכות ו ע״כ .

והחוס׳ ז״ ל כחפ ו שהירושלמ י הז ה הו א סיו ע לפירו ש רש״ י ז״ ל וטעמ ם משו ם דלרש״ י
המחזיק מכ ר והעור ר חתו ם בע ד ועשא ה המחזי ק סימ ן לאח ר וכ ן כשמכ ר אח ר לאח ר
הוא בכ י הא י נוונ א של א מכר ו המחזי ק חל ח אח ר לאח ר סכ ר ופשא ה סימ ן והעור ר
חתום ומשמ ע דכ י היכ י דאח ר לאח ר הו י שהעור ר חחו ם בע ד ה״ נ כשעש ה סימ ן אייר י
דחתום העור ר בע ד דאי ן הפר ש בי ן ז ה לז ה אל ח ה ם גשא ה המחזי ק א ו אמ ר אכ ל
המערער לעול ם מהו ס בע ד והר״ ן ז״ ל י ש ל ו דר ך מחר ת וסב ר דאדרב ה הירושלמ י הו י
סיוע לפירו ש החום ׳ ז״ ל דצפירו ש ההוס ׳ ז׳ ל הו י רבות א טפ י כשעש ה אח ר לאח ר בהטור ר
חתום כע ד יות ר מהיכ א שהמערע ר עצמ ו מכ ר הקרק ע והו א עשא ה סימ ל דח ז ודא י כיו ן
דהו ז עשא ה סשיני א דהוד ה ל מ.רע ר ומת־ ס בע ד ל ח הו י כ ל כ ך הודא ה ולכ ך אמ ר
הירושנמי ל א סו ף דב ר וכו ׳ אב ל לפירו ש רש״ י הכ ל דב ר אח ד ומא י רבוח א דה ח מה א
ור״ל לפירו ש רש״ י דמ״ מ כשהעור ר חתו ם בשט ר מכיר ת המחזי ק הו י הודא ה טס י
שנראה שמול ה למ ח י ק עצמ ו אב ל כשמכ ר אח ר להח ר אע״ פ שחתו ם עלי ו העור ר אינ ו
כל כ ך הודח ה והיינ ו רבות א וה״ ה ז״ ל כח ב פירו ש התום ' ז״ ל וכת ב הירושלמ י כנרא ה
שנמשך קמ ר דר ך הר״ ן ז״ ל והטו ר ז״ ל ב ס מ ן קמ״ ז כס ב ר״ י ז״ ל כטירו ש התום ׳ ז״ ל
דם״ל בשנ י הדיני ם רמ ת וכת ב עו ד די ן אח ר לא ם המח,י ק מכ ר וכת ב מיצ ר וכו ׳ והזכי ר
המערער הו י כאיל ו הוד ה למערע ר ופשו ט והרב״ י ז״ ל כה ב ש ס פירו ש ז ה נש ם רש״ י
ז״ל ואח״ כ כת : ז ה לשונ ו ולמ ד רבינ ו ז״ ל מכ״ ש א ס מכ ר המחזיר , לאח ר וחתו ם עלי ו
הגנורר בע ד והדברי ם הפוכי ם דמ״ ש למ ד מכ״ ש הו א פירו ש ר ש י ז״ ל ומ ה שלמ ד הו א
מ״ש שהו א פירו ש רש״ י ז״ ל ואול י ט״ ם הו א ש ס והו א מבוא ר :

ב טע ן הע ד ואמ ר חל ם וכו ׳ . בנמ ׳ כתובו ת (ד ף ק״ס: ) אמר ו דמ ם אמ ר החזרת י
ולר,חתי חוס י התל ם דנא מ ותמ ה הרב״ י ז״ ל בסימ ן קמ׳ ז למ ה השמיט ו רביג ו
ז״ל ונרא ה דמפר ש כפירו ש הרי״ ף ז״ ל דאייר י שהחזי ק של ש שני ם אח ר ההודא ה וכדכח ב
הר״ן ז״ ל ודב ר ז ה פשו ט הו א ולכ ך ל ח כתב ו :

אסר

משנה למל ך

דדינא כיו ן די ש כא ן מכ ר ודא י והפשר , הו א בתנא י וההי א דכה ב הר ב גע ל סיומ ת הדש ן ע ל ט י
שנתן מסנ ה ידוע ה לפלוני ת שתקנ ה נה ם חגור ה ונסתפ ק הר ב א י לתנא י גמו ר נתכוי ן הנות ן דוק א א ו
לספירת דברי ם ומור ה מקו ם ב.למ א ואת י על ם מטע ם שהמקב ל הו א תפו ס ואי ן מוניאי ן בראי ה ברור ה
אחר העיו ן אי ן ממנ ה ל א תיובת א ול א סייעת א ומ ה שהר ב זוכ ר מטע ם תפיס ה ה״ ה א;!יל ו ל א הי ו
שניהם חפוסי ם זכת ה המקבל ת וקושט א דמנת א נק ט ולאלומ י כ ת המקבל ת . ועדיי ן י ש להסתפר ,
בענין ז ס דאפש ר דהרשב׳ א ל א כת ב כ ן אל א בנדו ן דידי ה שפני ם אומרי ם הי ה כא ן תנא י ושני ם
אומרים ל א הי ה חנח י ודכווס ה גנ י ספיק א דדינ א א ס ז ה חשו ב תנא י אב ל א ס נפ ל הספ ק בקיו ם
התנאי כגו ן שהתנא י מוסכ ם בי ן הכתו ת אל א שבקיומ ו נחלק ו שני ם אומרי ם נתקיי ם ושני ם אומרי ם
לא נתקיי ם בכה׳ ג שכול ם מודי ם בעיק ר החנא י אל א שבקיומ ו נחלק ו אפש ר שא ף לדע ת הרשב׳ א י ד
המקבל ע ל התלותונ ה כיו ן שע׳ כ י ש כא ן תנא י ומינ ה נשפיק א דדינ א וי ש ללמו ד דב ר ז ה מההי א
דכחב הי׳ ן במ י שאחז ו מהיק ש ג ט לממו ן דהמוכ ר א ו נות ן דר י נמניר ו ע׳ מ שית ן ל ו מחתי ם זו ז
וכיוצא בתנא י שהו א בקו ם ענ ה ע ל המקב ל נבר ר שקיי ם תנא ו ע׳ כ וא ף ע ל ג ב דמיד י ספיק א ל א נסק א
ואפשר שק״ ם תנא ו והל׳ ל לש י ככר ת הרשנ׳ א כיו ן די ש כא ן נתינ ה ודא י והספ ק בתנא י אי ן ודח י
נתינה מוני א מיד י ספ ק תנא י אל א טפמ א דמלת א דכמ ו שי ש ודא י נתינ ה הכ י נמ י י ש כא ן ודא י
תנאי והספ ק הו א א ס נתקיי ם התנא י משא׳ כ בנדו ן הרשב׳ א דהספ ק הו א ב״יק ר התנא י א ם י ש כא ן
תנאי א ו ל א ואפש ר לדחו ת דשאנ י הת ם שהי ה ביד ו לבר ר לקיי ם התנא י בפנ י עדי ם וכיו ן של א ניר י
איתרע מלח א ול א חשי ב ספ ק אב ל מדבר י הראנ׳ ח גתשוכ ה הנז ׳ נרא ה די ש הוכח ה לחל ק בי ן ספ ק
אם הי ה ש ם תנא י מעיקר א לספ ק הנ א ע ל י,יו ם התנא י א ם נתקיי ם א ו ל א נתקיי ם וז ה שבתנא י אמיר ת
הקדיש כב ר כתכת י דבר י הר ב דה־לי ט המאמ ר לומ ר דכיו ן דמשסק א ל ן מלת א א ם חיו ב הקדי ש הו א
יום אח ד א ו כ ל י׳ ב חד ש הו״ ל ודא י נמ־זנ ה וספ ק בתנא י וי ד מק3 נ ע ל העליונ ה , אמנ ם כתנא י אח ר
שהתנתה הנותנ ת ע ם ר ' יוס ף מקנ ל המתנ ה שנתחיי ב ר ' יוס ף הנז ' לעלו ת לאר ן ישרא ל לשנ ה הבא ה
ולה.תופף תח ת כנפי ו ולכבד ה ולהיו ת ל ה כב ן להחזי ק ביד ה כו ' ובי ן כ ך מת ה הזקנ ה ול א איצ-ירי ך
לה הליכ ת ר ' יוס ף של א התני ת תנא י ז ה אל א להיו ת חוטר א ליד ה ומר א לקבור ה וה א ל א איצטרי ו ,
צידד הר ב ז׳ ל כמ ה צדדי ם בההי א דהנ ן נגיטי ן ע׳ ט פתניק י א ת בנ י ע ל מנ ת שתשמש י א ח אב א
מת הב ן א ו מ ת הא ב הר י ז ה ג ט דאיכ א מ' ד דוק א מ ת בחו ן ההנק ה א ו סא ב אח ר השמו ש אב ל ל א
הניקה ול א שמ ש כל ל אינ ו ג ט והוצר ך הר ב ז׳ ל לכמ ה ספיק י ושפיק י דספיק י הנופלי ן ב פ רוש ה דמלת א
צד של א נתקרר ה דעה ו ש ל הר ב ז״ ל ע י שציר ף טטמי ם רבי ם לזכו ת לר ׳ יוס ף . והשת א ניהז י אנ ן
אמאי הו.ר ן הר ב לכ ל הא י שקל א וטרי א ה א מטע ם הראשו ן ש ל תנא י אמיר ת הקדי ש שזכר ו הר ב
מטעם שהמתנ ה הי א מבורר ת והספ ק הו א בתנא י אי ן ספ ק מנא י מוצי א מיד י ודא י מתנ ה ה' נ כתנא י
הליכה לא׳ י כיו ן דל א איצטרי! ־ לדע ת קצ ת מרבוות א הי״ ל כאיל ו ספ ק בתנא י ובר י נמתנ ה אל א ע״ כ

פט״ז א ראוב ן שמכ ר שד ה לשמעו ן והי ה לו י מטד י השט ר ט ׳ . הריכ״ ש כס כ כתשוכ ה שא ס לו י הי ה קרו ב א ו נצטר ף ט ס ט ד קרו ב שנמצ א דהשט ר כט ל מדיי ן יכו ל לטטו ן ולטלע ר ט ל הם ^ ה
שיאמר ל ד משט ה היית י ב ך מאח י שהשט ר בט ל יע׳ ש : וכ ן א ם העי ד לו י בשט ר שכתו ב נ ו השד ה פלונ י ש ל ראוב ן מנ ד מזי ח . (א׳ ה משנ ה בשלה י כתובו ת עשא ה סימ ן לאח ר איב ד א ת
זכותו . ועיי ן בתשוב ת מהרימ׳ ט חה* מ ס׳ ס נ׳ ד ויתבא ר כדבר י הר ב המחנ ר לקמ ן נפ׳ ג מסל ' עדו ת הלכ ה ה ' יע׳ש ) :

סליקו לה ו הלכו ת טוע ן ונטע ן כם״ ד

הנהות מיימוניו ת

[א] כרבנ ן ותי א באדטו ן דאט ר השנ י נו ח ני י והראשו ן קש ה הימנ ו ע״ צ ז [ב ] ואסיוי ו רבנ ן
דאדמון ל א םנ*יג י דדיבור א מקר י ואמ ר ניאיח א הת ם ונוירשב״ ם יאע׳ ג דהחזי ק נ ׳ שני ם
לא סהנ י דחזס ה שא ח עט ח סענ ח חי א כ י טור ח של א לקח ה טי ר בעלי ם אל א מי ד נכר י שאי ן ידו ע ל י א ם הי ה ל ו חל ק נ ח טעול ם ואי ן שטר ו טועי ל ל י כ י סגו ל לק ח ג ם אי ן
^ חזקת ו כלו ם הלכ ך אע׳ # של א טיח ח ל א חםסי ד נג ך ע־כ :