Section 570

פ״ט האומ ן אי ן ל ו חזק ה ע ד כמ ו שביארנ ו . ב׳ ב ס ׳ חזק ת הבתי ם (ד ף מ׳ ס מ״ו ) והביאו ר גז ה
הפרק : לפיכי - א ם טע ן האומ ן מ ׳ ע ד כר ו שביארנ ו . ההלכ ה סר ק חזק ת הנהי ם והניאז ר ס י

דהלכות שכירות : וא ם אי ן הכל י כו ׳ מ ד בכ ל כנוטלטלי ! "*'גרג^^יתיונלו ם
מ״ה מ״ו ) והביאו ר ש ם ס׳ ח : מ י שנכנ ש לבית ו ש ל חביר ו ע ד ואי ן דעת י מס ה לז ה . ככ ל נשמעו ת

ו רשו ן ן,!- י ודוקו ז 0םר מ 1יוו.ו11 ״ ״י י - ׳ > — ־ • •־ - ־ — ־ ־ -

אינו עשויקדהשאי ל ולהשכי ר שמתקלקלי ן כמ י ששנינ ו המוצ א סתרי ם ל א ילטו ד כה ן לכתחיל ה
ולא יקר א אח ר עמ ו ויכ. ל לומ ר לקוהי ן ה ן כיד י ואי ; צרי ך לכתו ב עליה . שט ר מכיר ה אל א
לרו ה א דמילת א דל א יצטר, ־ לי־ ג ב ע וכ ן קבלת י מרבינ ו יצח ק הלו י עכ׳ ל . ור׳ ת א מ ר רכ ל
ספרי גשויי ם ל ה באי ל ולהשכי ר כדאמרינ ן בכתובו ת וצדקת ו עו ג ד ת לע ד ז ה הכות ב סגרי ם
וטשאילן לאהרי ם . וטו ר א י׳ ת דכ ל דב ר עשו ■ להשאי ל ולהשכי ר לפ י ראו ת הד״ני ן ואהכ ת
איש א ת רעה ו כדאמרינ ן יב י סבינ א דאשכבת א לאבי י עשו י להשאי ל כפ י סברת ו ולדכ א
אינו עשו י להשאי ל לפ י סברת ו כיו ן דמיפג ס וגב י סיפד א דא ו דת א הי ה יור ע שהי ה רגי ל
זה להשאי ל לז-ביה ן ש ל אל ו והמכירכלי ו וכפרי ו דאמר ה דיתעי ן ר ן שאי ; דרכ ן להשאי ל
זח מז ה כרפיר ש בפ״ ה מ. -,לכו ח ננכ ה ובס׳ ה כה ב שנרא ה עיק ר בכ ל פירו ש רבינ ו הטחב ו

- - - . ר^ ו ממי ר

׳י ״ י • — ן ׳ ז ח טז ה כדפיר ש ב©״ ה מר,רכו ח גנ^ ח וג ע ן- , וי״ , ^

סגיד משנ ה משפטים . הלכו ת טוע ן ונטע ן פ״ ט מגי ד טשנ ח ט ן 29

6׳ פ ל משבעי ן(ד ף מ״ו ) ונירסח ו כגירס ח הגאור ס ועיק ר וכח כ הרמנ״ ן ז״ ל שאי ן דינ ץ
אלו אל א בדאיכ ח ראי ה כנרא ה הכל י הז ה בי ד ז ה עח ה הב ל לינ ה רהי ה מחו ך שיכו ל
לומר המזרח י כ י אמ ר לקוסי ן ה ן •;יד י נאמ ן ו ק דבר י רבינ ו מוכיחי ן שכח ב אב ל דברי ם
העשויין להשאי ל ולהשכי ר וכו ' ו כ ר נחבח ר למפל ה בס ׳ שמינ י שאי ן די ן ז ה לדברי ם העשויי ן

להשאיל ולהשכי ר אל א ב ד.יכ א רא ה ודב ר
מוכרח הו א ול א הזכי ר רבינ ו בכא ן טענ ת
אומר ננובי ן וס ׳ חמיש י מה: ׳ גנב ה כח ב די ן
זה כשבעה״ ב טוע ן גנויי ן מ ה דינ ו וש ם כחנה י
מזה :

ה אפיל ו מ ת ז ה שהכל י חמ ת יד ו וכו ׳ .

כבר כתכת י למעל ה מ ה שאמר ו
פרק המקב ל רב ח אפי ק זו; א דסדבל א וספר א
דאנדחא מיתמ י בדברי ם הפשויי ן להשאי ל
ול שכי ר ודע ת רבינ ו ז״ ל שאי ן בעה״ ב נשב ע
היסח אל א כשז ה שהכלי ם ביד ו טוע ן טענ ת
ברי אב ל ליור ש שאינ ו טוע ן טעי ת בר י אינ ו
נשבע היב ת לפ י שאי ן נש־עי ן הי1 ח ע ל כענ ת
שמא כמבוא ר פ ׳ ראשו ן ושבוע ה ז ו שבע ל הבי ת
נשבע הי א מפנ י ש.ר י מ י שהנלי ס ביד ו כניוענ ו
לבעל הבי ת את ה נוט ל כל י ממנ י זר ו דעת ו
ז״ל . ובהשגו ת חמ ר אברה ם מי י ראש י אנ י אינ י
אומר

אומר כ ן וכו ׳ . ולדבר י הר״ א ז״ ל ל א ידעת י למ ה ל 6 מנ ו ז ה נמשנח ט בכל ל הנשבפי ן
ונוטלין ול א בנינ ו אל א הנגז ל ונגז ל ז ה כב ר נתבא ר דינ ו פ״ ד מהלכו ת נזיל ה ומדבר י
הגאונים נרא ה ג ס כ ן שאי ן בעה״ ב נשב ע בנקיט ת מס ן וי ש מ י שכת ב שאפינ ו היס ח חינ ו
נשבע ודע ת רבינ ו עיק ר :

ו מ י שלק ח קרדו ם וכו ׳ . פר ק חזק ת (ד ף

אותו . ולאח ר זמ ן תבע ו בע ל הבי ת יאמ ר ל ו החז ר ל י
כלים שהשאלתי ך והר י העדי ם והו א אומ ר לקוחי ן ה ן
בידי אינ ו נאמ ן . ונשב ע בע ל הבי ת היס ת ע ל טענת ו
שלא מכר ן ול א נתנ ן ויחזיר ו בי ת די ן הכלי ם לבע ל הבי ת .

במה דברי ם אמורי ם בבע ל הבי ת שאינ ו עשו י למכו ר
את כלי ו . וז ה שהוצי א הכלי ם תח ת כנפי ו אי ן דרכ ו
להצניע . ואות ן הגלי ם אי ן דר ך בנ י אד ם להצניע ן .

לפיכך חיי ב להחזי ר לפ י של א הצניע ן אל א לכפו ר בה ן .

אבל בע ל הבי ת העשו י למגו ר א ת כלי ו אע״ פ שאי ן
זה צנו ע ואי ן דר ך אות ן הכלי ם להטמינ ן תח ת הכנפי ם
הרי ז ה נשב ע הים ת שה ן לקוחי ן ביד ו . וכ ן א ם יצ א בה ן
מגולין בפנ י עדי ם אע״ פ שאי ן בע ל הבי ת עשו י למכו ר
את כלי ו הר י ז ה נאמ ן לומ ר לקוחי ן ה ן ביד י . שמ א
נצטרכו ל ו מעו ת ומכ ר ובלב ד של א יהי ו מדברי ם
העשויים להשאי ל [נ ] ולהשכי ר . אב ל דברי ם העשויי ן להשאי ל ולהשכי ר לעול ם ה ן בחזק ת בעליה ן כמ ו שבארנ ו . ואע״ פ
שהוציאן מגילי ן יאע״ פ שבע ל הבי ת הז ה עשו י למכו ר א ת כלי ו הואי ל וי ש ל ו עדי ם שז ה הכל י עשו י להשאי ל ולהשכי ר
בלבד ידו ע הו א ל ו מוציאי ן אות ן מי ד ז ה ע ל כ ל פני ם ע ד שיבי א ראי ה שמכר ו ל ו א ו נתנ ו ל ו במתנ ה כדי ן קרקעו ת :
ה אפיל ו מ ת ז ה שהכל י תח ת יד ו מוציאי ן אות ו מי ד היור ש בל א שבוע ה שכיו ן שאי ן לאבי ו לטעו ן שלקח ו א ו שהו א משכו ן
כך אי ן ז ה יכו ל להשביע ו . וא ם טע ן היור ש טענ ת ודא י ואמ ר בפנ י נתנ ו לאב י א ו מכר י השג ת הראב״ ר

לו הר י בע ל הבי ת נשב ע היס ת כשא ר כ ל הנשבעי ן . *וכב ר בארנ ו שי ש מ י שהור ה יזכב י בארנ ו שי ש מ י שהור ד:כ< ׳ ע ד וא ץ דעת י נוט ה

ל״ג:) אמ ר ר ב יהוד ה כא י מא ן דנקי ט
מנלא וחובל א (בידיה ) ו־מ ר איזי ל ואיגזרי ה
לדיקנא דפלגי א דזבגי ה ניהל י מה־מ ן (מח י
טעמה) ל א מצי ף היני ש לסיגז ר דלמ ו דילי ה וי ש
מן המפרשי ם שהקש ו ע ל ז ה ממ ה שאמר ו פר ק
החובל (ד ף 5׳׳א: ) שור י הרג ת נטיעות י קצצ ת
אהה אמר ח ל י להרג ו את ה אמר ח ל י לקוצצ ו
נאמן והקש ו בגמר א א י הכ י ל א שבק ת חי י
לכל ברי ה ותירצ ו באיל ן העומ ד לקציצ ה ובשו ר
העומד גהריג ה עסקינ ן ה א לא ו הכ י ל א
מכימן ותירצ ו דשאנ י הכ י דאמ ר תחל ה קו ־ ס
שיג:רנו אנ א היזי ל למיגז ר לקל א לש;ני, ז דל א
מציף לגלוי י מעיקר א ולמימ ר אנ א א־זי ל למיגזרי ה
אי לא ו דקושט א קאמ ר דמירח ת דילמ א את י
מריה ומנ ע לי ה אב ל הת ם דלבת ר קציצ ה ל א
מהימן עכ״ ל הרשב״ ח ז״ ל . וי ש מ י שגור ס והיזי ל
ואיג־ריה

השגת הראב״ ד

•מי שלק ח קורדו ם וכו ׳ ע ד הר י הו א כשא ר מנילטלי ן .
א׳א אנ ו משרשי ם וא.דרי ה לדקל א פלני א בלקיט ת
הסירות כמ ו הגוד ר בתמרי ם ולק ט השירו ס והל ו
לו עכ׳ ל :

שישבע בע ל הבי ת הים ת ואח ר כ ך יחזי ר כלי ו מי ד
היורש ואי ן דעת י נוט ה לז ה : ן * "ימ י שלק ח קרדו ם
ואמר הרינ י הול ך [י ] לגזו ר דקל ו ש ל פלונ י שמכר ו ל י
וכרת הדק ל הר י ז ה בחזקת ו . שא ץ אד ם מעי ז פני ו

ז* טוח׳ מ סי ׳ קל ד סמ׳ ג משי ן צ ה : וכור ת

לחם משנ ח

לזה . ח״ א חי י ראש י אנ י ^ כ ן אל א כ ל נוט ל
נשבע בנקיט ת חם ; וא*'< \ דברי ם הראויי ם להשאי ל
ולהשכיר אי ן מוציאי ן אל א נשנוע ה בנקיט ת חם ; חו ן
מראוהו שהטמי ן כלי ו תח ת כנשי ו וי״ א געני ן שנאמ ר
מ שאינ ו נאמ ן לומ ר לקוחי ם ה ם ביד י הואי ל והעדי ם
מעידים ע ל הענ ץ הכו א עכ״ ל :

לפי של א הצגיע ס אל א לכפו ר בה ם . רש״ י ז״ ל ל א פיר ש כ ן אל א שהצצימ ס מפנ י שהי ו
שאולים ובו ש משכני ו אב ל לרבינ ו ז״ ל י ש לומ ר שהצניע ס לכפו ר ולומ ר ל א הי ו דברי ם
מעולם וכש ר. ה שהי ו ל ו עדי ם א ז חמ ר לקוחי ם :

ה אפיל ו ס ח ז ה וכו׳ . נת ב ה״ ה ז״ ל ולדבר י הר״ א ז״ ל ל א ידעת י למ ה ל א מנ ו ז ה
במשנתנו וכו׳ . וח״ ת לדע ת רב־נ ו ז״ ל ג ס כ ן למ ה ל א מג ה המלו ה ע ל
המשכון שנכב ע בנקיט ת מפ ז ונוט ל כמ״ ש רבינ ו ז״ ל בפי״ ג מהלכו ת מלו ה ולו ה ולעי ל
בפ״ח . וי״ ל דשאנ י הת ם דכיו ן דהו א מו ח ק אינ ו נק* א נכב ע ומט ל דהאח ר.נוט ל ממנ ו
המשכון ששו ה יות ר ע ל מ ה שחיי ב ל ו וח״ כ הו י כמ ו נשב ע ונפט ר : אפיל ו מ ת ז ה
שהכלי תח ת יד ו וכו ׳ . קש ה ע ל דבר י רבינ ו ז״ ל דמשמ ע כא ן דחינ ו נשב ע מל ח היס ה
ובס״ה מהלכו ת גניב ה גב י חומל ז גנובי ם אמ ר דא ס הוחז ק בנניב ה וי ש ש ם כ ל החצח־ ם
דחינו עשו י למכו ר וכו ׳ נשב ע נגקיט ת חפ ן ומט ל וחמת י הר י גמכי ס במ י שהומז ק
בגניבה הו י כשתולי ן במ י של א הוחז ק ובשאולי ס כשי ש ש ם כ ל החגאי ס נשפ ע היס ח וג ם
שם ל א הי ה ל ו להשב ע אל א היס ח . ונ ם ע ל הר״ א ז״ ל י ש להשי ג שנרא ה שהוד ה ל ו
שם של א השיג ו וכא ן כח ב מו ן מראוה ו שהוצי א כלי ם חמ ת כנפי ו ויצ א בעני ן שנאמ ר ■ ן
שמינו נאמ ן וכו ׳ משמ ע דאי ת לי ה ד,ינ ו נשב ע אל א היסח . וג ס ע ל ה״ ה ז׳ ל י ם לחמו ה
דהקושיא שהקש ה ע ל הר״ ח ז״ ל דהמח י ל ס מנ י בכל ל כ ל הנשבעי ן ונוטלי ן היח ח ע ;
רבימ ז״ ל דהמא י ל א מנ י ההו א דטוע ן גנובי ם במ י שהוח־ ק בגניב ה וי ש ל ו כ ל החנאי ם
וליכח למימ ר דבכל ל נגז ל איתי ה דחינ ו דבצגז ל חי ן צרי ך כ ל התנאי ם חל ה כיו ן שהעיד ו
שנכנס לבית ו למ ש:נ ו וראוה ו שהוצי א כלי ם חמ ת כנפי ו בג י וכ״ כ רבינ ו ז״ ל ס״ ד מהלנו ח
נזילה כיצ ד הר י שנכנ ס וכו ׳ ול א הצרי ך ש ם שו ס ח ג ־. י ג ס ש ס נחבח ר בדבר י ה״ ה ז״ ל
שכת•: ש ם גב י הי ה ע ד תח ד וכו ׳ כ י בשמ ח י ש חילו ק בי ן הנכנ ס צמשכ ן ומנל ה דעת ו
כן משנכנ ס סה ס וכ ן מבוח ר ש ם בההי א השנ ה דהר״ ש ז" ; וכ ן כת ב הרי״ ף ז״ ל בפר ק
כל הנשנעי ן בשע ר הרביע י דה א ד ג,מ ר ר ב יהוד ה אינ ו בעס ק הממשכ ן כל ל <ניי 1 שב ו

הנהות מיימוניו ת

(ג] וכ ן נרא ה לר״ ת ובכולה ו נס י ב י ליתנ י ו ל א אמר ן דמהימ ן זי״ל א .ל . ברי ם שאינ ן
עשויי; להשאי ל ולהשכי ר אב ל בדברי ם עשויי ן לתשאי ל ולהשכי ר ^•םיל ו ליתנה ו ליה ד
מר,נ י אינ ו נאמ ן וכ ן גור ם ר ב האי י בשערי ם של ו וב ן מוכ ח ב׳טילה י המקב ל ונח׳ ה
עיין ש ם בתום ׳ וכ ן ס״ד , בש ם ר ב האי י ול׳ ג כמ ו שי ש בספרי ב ול א אמר ן אל א בדברי ם

הקושיא אית א ג ס ק לרגינ ו ז״ ל איבר א דלעיק ר הקושי א י ש לחר ן מ ה שתירצ ו התוספו ת
ז״ל ברי ש ס ׳ כ ל הנשבעי ן דל א חשי ב אל א הנה ו שסי ן כנגד ו ראויי ם נישב ע . ולדכר י
ה״ה ז״ ל יקש ה ס ה שהקש ו התום ׳ ז״ ל תמח י ל א מנ י פוגמ ת וע ד אמ ד מעי ד שהי א
פרועה וכו ׳ אל א ודר. י כדבר י החום ׳ ז״ ל עיק ר ומ״ מ ע ל דבר י ה״ ה ז״ ל קש ה כדכחיבג א
וגם בדבר י רביג ו ז״ ל וצ״ ע . וראית י לטו ר זי ל סימ ן ו ׳ שכת ב שכ ל מל ו החנאי ס שהזכי ר
ר״י צרי ך ג״ כ בגגז ל משמ ע דגרי ס בגמר א כדשנ י פ ס (ד ף מ״ו. ) א״ ר יוחנ ן בטענ ו כלי ם
הניטלין הח ח כנפי ו חמ ר ר ב יהוד ה וכו ׳ והי א הנירס א ששמ ר רש״ י ז״ ל וכק ב דל א
גרסינן דאמ ר ומשו ם דהמו ר ז״ ל חי ה גור ס דאמ ר כת ב שצרי ך ג״ כ בנגז ל כ ל אל ו
התני,י ם חב ל ס״ מ אנ י חמ ה עלי ו למ ה כת ב סת ם כ ן ונ א הזכי ר דבר י הרי״ ף ז״ ל
והרמב״ם והראב״ ד ז״ ל שח ס בהפ ך כדכחיבנא :

ו מ י שלק ח קרדו ם . כת ב ה״ ה ז״ ל הקש ו המפרשי ם ע ל ז ה מההי א דב״ ק (צ״א; )

דבורי הרג ת נטישת י קצצ ת וכו ׳ דתירצ ו ש ם בשו ר העומ ד וכו ׳ . ונרא ה לכאור ה
דאין ז ו קושי א דמ ה ש^,ינ ו נחמ ן לומ ר את ה אמר ח ל י לקוצצ ו במג ו דחת ה מכרת ו ל י
הוא משו ם דהו י מינ ו במקו ם ע; ׳ י ם דאנ ן סהד י דאי ן אד ם אומ ר לקצו ן נטיעותי ו שאי ן
עומדין לקצו ן וכ״ כ רבינ ו מאי ר ז״ ל בתשובו ת השייכו ת סימ ן י״ ב אב ל לעול ם לומ ר את ה
מכרתו ל י נאמ ן כה ך דהכ א דאמ ר איזי ל וכו ׳ וי״ ל דמ״ מ הי א קושי א וצריכי ן אנ ו לתירו ץ
הרב המגי ד ז״ ל דא ס ל א כ ן תקש י ל ך הח ם ל א שב ק מי י לכ ל ברי ה נדמקש י ש ם בגס ׳
דעדיין כ ל אח ד יל ך ויקצ ץ חיל ן ש ל חביר ו ויאמ ר אח ר כ ך את ה מכרת ו ל י אל א ודא י
עכ״פ מנ ו צריכי ם לתירו ן ה״ ה ז״ ל : מ י שלק ח קרדו ם וכו׳ . ע ל מ ה שחיל ק ה״ ה ז״ ל
דשאני בפר ק חזק ת (ד ף ל״ג: ) דאמ ר חחל ה חיזי ל ואנזרי ה וכו ' קש ה דמא י ראי ה מייח י
מפרק חזק ת היכ א דטע ן ואמ ר לשירו ת ירדת י מה א די ב יהוד ה שאנ י הת ם דאמ ר
מעיקרא חיר ן הרמב״ ן ז״ ל בחידושי ו לקושי א ז ו דכיו ן ד ־,כ ל פירו ת שני ם הרב ה הו י נמ י
כאילו אס ר דהכ א נמ י ל א מצי ף למיכ ל שירו ת שני ם הרב ה :