Section 566

אבל א ם ל א הי ו קבועי ן ול א שלח ו ל ו אפיל ו קב ץ אות ן
והושיב השלש ה והוד ה בפניה ן ואמ ר לה ן הו ו על י דייני ן
ובא אח ר כ ך התוב ע ואמ ר כתב ו ל י [נ ] הודיית י אי ן כותבי ן שמ א ית ן ל ו ונמצ א ז ה תוב ע
אותו בשט ר . במ ה דברי ם אמורי ם במטלטלי ן . אב ל א ם הוד ה בקרקעו ת אפיל ו בפנ י שני ם
אע״פ של א קנ ו מיד ו ול א אמ ר לה ם כתב ו ותנ ו הר י אל ו כותבי ם ונותני ן שאי ן כא ן לחו ש
שמא ית ן ל ו ונמצ א תובע ו פע ם שניי ה : ד שט ר הודי ה שיצ א ול א הי ה כתו ב ב ו אמ ר
לנו כתב ו וחתמ ו ותנ ו ל ו . הר י ז ה כש ר שחזק ה הי א שאיל ו ל א אמ ר לה ם כתב ו וחתמ ו ותנ ו
לא הי ו נותני ן . הי ה כתו ב בשט ר הוד ה פלונ י בפנינ ו בי ת די ן . א ם אי ן כתו ב ב ו שהי ו
שלשה א ו דברי ם ששומעי ן מכל ל שהי ו שלש ה חוששי ן שמ א שני ם הי ו וטע ו ודימ ו
שההודיה בשני ם הודי ה בבי ת די ן ולפיכ ך אי ן דני ן ב ו די ן שט ר : ה כב ר בארנ ו שהודי ה
בבית די ן א ו עדו ת בבי ת די ן כמלו ה הכתוב ה בשט ר ולפיכ ך כותבי ן ונותני ן לבע ל דינ ו .
במה דברי ם אמורי ם בשל א קב ל א ת הדי ן ע ד ששלח ו והביאוה ו כמ ו שבארנ ו . אב ל שני ם
שבאו לדי ן ותב ע אח ד מה ן א ת חביר ו ואמ ר מנ ה ל י ביד ך ואמ ר ל ו הנתב ע ה ן י ש ל ך
בידי . בי ן שאמר ו הדייני ן חיי ב את ה [ד ] לית ן ל ו בי ן שאמר ו צ א ת ן ל ו ויצ א ואמ ר פרעת י
נאמן וישב ע הים ת שפרע ו . לפיכ ך א ם התוב ע חז ר לדייני ם ואמ ר כתב ו ל י הודיית י אי ן
כותבין ל ו שמ א פרעו . [ה ] וכ ן "מ י שנתחיי ב שבוע ה בבי ת די ן ויצ א ואמ ר נשבעת י נאמ ן

א טוח' מ סי ׳ ל ט סמ״ ג עשי ן ט ' צ ס : כ טו ר ש ט שי ׳ ש״ ו 5 ''^' 1

רב לדר ג אם ׳ וש ם אמר ו דא י אמ ר כחוב ו וההומ ו והב ו לי ה כחבינ ן : וכ ן א ם הוד ה וכו׳ .
בסמוך יחבא ר ז ה . ומ״ ש והו א שיהי ה ב״ ד מכירי ! א ח שניה ם וכו ׳ . דג ר פשו ט הו א
ומבואר בהרב ה מקומו ת :

ג כ״ ד ש ל וכו ׳ . ש ם (ד ף כ״ט: ) אמ ר לי ה ר ׳ אד א ג ר אהב ה ה א אודיה א זימני ן

כחבינן זימני ! ל א כחבינ ן כגיפ י ויסב י ל א

כפבינן כנפינה ו איה ו כחבינ ן יב א אמ ר אע״ ג
דכנסינהו איה ו ל א כתגינ ן ע ד דאמ ר הו ו על י
דייני מ ר ב ר ר ב אש י אמ ר אפי ׳ אמ ר הו ו על י
דייני ל א כתגינ ן ע ד דקיע י דוכה א לדינ א
ושלחי ומזמנ י לי ה לנ י דינ א ובהלכו ת ה א
מילחא חזינ א ב ה פלוגח א בינ י רבוות א איכ א
מ״ד לי ח הלכת א כמ ר ב ר ר ב אש י ואיכ א מ״ ד
הלכתא כמ ר ב ר ר ב אש י והא י סבר א דרבינ ו
האיי ז״ ל ע״ כ וכ ן הו א דע ת רבינ ו דהלכח א
כמר ב ר ר ב אש י : בד״ א נמטלטלי ס וכו ׳ .
שם הוד ה במפלטלי ! וקנ ו מיד ו כותבי ! וא ם
לאו אי ן כותבי ! במקרקע י ול א קנ ו מיד ו מא י
אמימר אמ ר אי ! כותבי ! מ ר זוטר א אמ ר
כותבי! והלכח א כותבי ! עו ד ש ם מטלגילי !
ואיתנהו בעינייה ו רבינ א אמ ר כמקרקע י דמ ו
רב אש י אמ ר כיו ן דמחס ר גוביאנ א לא ו
כמקרקעי דמ ו וקי״ ל כר ב אש י ולז ה סת ם
רנינו שבכ ל מטלכילי ! הדי ! כ ן :

ד שט ר הודי ה וכו׳ . ש ם ההי א אודית א דל א
הוה כתי ב ב ה כתוב ו וחחומ ו והב ו
ליה ואסיק ו הח ם דכשר ה שחזק ה ע ל העדי ם
שלא הי ו כותבי ! במעו ת : הי ה כתו ב וכו׳ . ש ם
מפורש במסקנ א דחיישינ ן לבי ת די ן טועי ! שידמ ו
ששנים יכולי ! להיו ת ב׳י ד ;

ה כב ר בארנ ו ונו ׳ . פ״ ק דמציע א (ד ף י״ ז
י״ח) אמר ו ל ו צ א ה ! ל ו וחז ר ואמ ר
פרעתי נאמ ן ב א מלו ה לכתו ב אי ! כותבי ! ונוחני ן
לו חיי ב אח ה לית ! ל ו ואמ ר פרעת י אינ ו נאמ ן
פירוש משו ם שאינ ו ממה ר לפרו ע ע ד שיפהק ו
לו הדי ן ויאמר ו ל ו חיי ב אה ה ליח ! ל ו ור ב
זביד אמ ר בי ן צ א ח ! ל ו בי ן חיי ב את ה לית ן
לו אמ ר פרעת י נאמ ן ב א מלו ה לכתו ב אי ן
כותבין ונותני ן ל ו וכתו ב בהלכו ת ואע״ ג דקי״ ל
הודאה בב״ ד כמלו ה הכתוב ה בשני ר דמ י ה״ ס

היכא דל א ציי ת דינ א א י נס י דציי ח ואחבר ר דל א פר ע אכלהיכ א דציי ת דינ א ונפ ק לי ה מב י דינ א אדעת א דקבל ה עילוי ה לדינאואמ ר פרעת י נאמ ן וא ם ב א מלו ה לכ ת ב אי ן כותבי ו
ונותנין ל ו דחיישינ ן דילמ א פר ע לי ה ע׳׳ כ . וקרובי ם דברי ם אל ו לדבר י רבינ ו וי ש בז ה תירו.י ן אחרי ם : וכ ן מ י שנתחיי ב שבוע ה וכו ׳ . ש ם אמ ר ר ׳ יוחנ ן הי ה חיי ב למביר ו לשבוע ה
(:ב״ד) ואמ ר נשבעת י והעדי ם מעידי ן אות ו של א נשב ע וחז ר ואמ ר נשבעת י הוחז ק כפר ן לאות ה שבוע ה וכתו ב בהלכו ת שמעינ ן טיה א דהיכ א דנתחיי ב לחביר ו שבוע ה בב״ ד ויצ א
׳ * ' ־ ' מבי ת

משנה למל ך

ד שט ר הודא ה שיצ א כו ׳ . א ס בא ו טד י ההודא ה ואמר ו שאמ ר לה ם כתב ו וחתמ ו פשיט א דמהנ י
וכן א ס הוד ה הלו ה סשיט א דמהנ י . א ך א ס הוד ה וטע ן סרעת י י ש להסתפ ק א ס נאמ ן
במגו דל א אנו ר כתב ו וחתמ ו . ועיי ן בספ ר תור ת מיי ס ח׳ א סי ׳ א ׳ ועיי ן בתשוב ת הרשב׳ א שהבי א
מרן הב׳ י סי ׳ ט״ ל מחודשי ן כ׳ א ובמ״ ש מר ן בס׳ ס ס״ א בש ס הרשב׳ א ע ל שמעו ן שתב ע א ת
ראובן וא׳ ל שט ר משכונ א כו ׳ ודו׳ ק :

ה וכ ן מ י שנתחיי ב שבוע ה בב׳ ד כו ׳ . עיי ן בתשוב ת מהרש׳ ן מ״ א סי ׳ קס׳ ז שלמ ד מדי ן ז ה
לנדון דידי ה וה ס דברי ם שאי ן ראו י לשמע ס יע׳ ש :

מי

לחם משנ ה

דליכא השיע ה אב ל השכיח ה איכ א ק י לק ו דאי ן אד ם משמ ה בשע ת מית ה :

ב והו א שיהי ו ב״ ד מכירי ! א ת שניה ם וכו ׳ . בפר ק ב ׳ מהל ׳ מלו ה ולו ה חמ ה ש ם
ה״ה ז״ ל ע ל רבינ ו ז״ ל דלמ ה צרי ך שיכי ר ש ם המלו ה,והלוק ח וחיר ן ש ם
בסוף דברי ו דכ א אמ ר כ ן רבינ ו ז״ ל אל א בשכירו ת שא־ ן בה ם קני ! שאי ן כותבי ! ללו ה
ולמוכר בל א מלו ה ולוק ח אב ל בשטרו ת שי ש בה ם קני ן ל א . וקש ה שאי ן מקו ם לחילו ק ז ה
ממ״ש כא ן דכמ ן כיו ן שהוד ה בב״ ד ודא י מע ת ההי א הו י מלו ה בשט ר וא״ כ מ ה צרי ך
כאן להכר ת המלו ה וטעמ ו ש ל רבינ ו ז״ ל שכת ב של א יערימ ו וכו ׳ אינ ו מספי ק אל א ללו ה
אבל למלו ה ל א . ויות ר י ש לתמו ה ע ל ה״ ה ז״ ל שכת ב שהדב ר פשו ט בהרב ה מקומו ת

ז- יי ר ביארנ ו שהודיי ה בבי ת די ו וכו ׳ . הר ב המגי ד ז״ל ' הבי א דבר י ההלכו ת ז״ ל וכת ב שכ ן נוטי ם דברי ו לדבר י רגינ ו ז״ ל וה ן אמ ח לכאור ה נרא ה דכיוב א איכ א בינייה ו
ה כנ י . - . י.! ״ -1... . ,״ י י״ י ״.,,.״,!י ■ יי י ידדייזיר ו סע י ראמ ו לומ ר סרעת י ובז ה מחור ז ה א דר ב אש י דמאמ ר

דלרבינו ז״ ל אע׳י ג דהכ ל עלי ו א ס הדי ן כשיצ א מלפנ י ב״ ד מ״ מ כיו ן שמתחל ה ב א ע ל יד י ששלמ ו והביאוה ו אינ ו נאמ ן לומ ר פרעת י ובז ה מתו ק ה א דר ב אש י דקאמ ר
דנית״, עי ־ הט א ד י,אמ י נ א !ילי ה לכתי ב א ץ ניתנ ץ מ ׳ דהה. א די ־ מ א דנ א לנ־ ד ־״ ׳ ששלר ז יהניאיה ו יה ן דת־ ק ד־ל-פ א ה. א השנ ת לני ד מעלת ! ת־ ל ההלני ת

ליאה דאי ת לה ן להינ א דלאי , מנ י דיל א 1קנ ל מלי ס לויד א אע' נ ימתאל ה שלא ו יהניאי ס אי ן ניאנ ץ ילאס ! לילי י איפס ׳ ימנ י'״י ק ״ ״ יי ג יא" " ^''יי^יל ף שילא י

מנד^ עו ז

הגהות מיימוניו ת

ס׳א ; [ד ] וכ ן 6ר ׳

כן גאו ן ד ר וכ ן (

יי אלפ ס כר ב וכי ד לנכ י ר ב יוס ף כ ר סניוס י יאמ ר חיי ג את ה לית ן ל ו ואמ ר פרעת י אינ ו נאמ ן ובו ׳ ע׳ ש : [ה ] מכא ן תוס ק טור י רביג ו כ ו בס י ס ו ע כ :

מיד סש ״ משפטים ־ הלכו ת טוע ן ונטע [ פ״ ן כס ף סשנ ח י ג 25

מניח די ן ולאח ר זמ ן תבע ו מביר ו גאת ה רבוע ה ואמ ר נ ש עת י ול א בא ו עדי ם שי א
נשבע נאמ ן ואינ ו חיי ב ל שבעע״ כ וה ן ה ן דב־ירבינו . ורבינ ו האי י גאו ן ז״ ל כח ג שא ם
היה חיי ב ש ב ע ת התור ה ואמ ר נשבעת י אע״ ה שהו א נאמ ן כיי ן שאי ן עדי ם מכיישי ן אות ו
ס״מ נשב ע ס א היס ח שכב ר נשב ע ולז ה הסכימ ו הרמב״ ן והרשנ״ א ז״ל . וד ע שאי ן ז ה אל א
בנשבעין ול א משלמי ן אב ל נשבעי ן ונונולי ן אינ ן
(ומלין ע ד שיביה ו ראי ה שנשבע ו כ״ נ הרמב״ ן
ז״ל ודב ר ברו ר הוא :

י שני ם שבא ו לדי ן וכו ׳ . ש ס מימר א קרו ב
לנשון רבינ ו ופירו ש עדי ם מעידי ם
אוחו של א פרע ו הענ י רו ב המסרשי ס ז״ ל
כגון של א זז ה יד ם מסו ך יד ו משע ה שיצ א
מב״ד וצ א פרע ו ; לפיכ ך הי ו בקיא י הדע ת
שבספרד וכו׳ . עצ ה טוב ה ה א ז ו ומכא ן את ה
למד שאפיל ו של א בשע ת הלוא ה יכו ל המלו ה
לומר א ל חפרענ י אל א בעדי ם וכב ר נתבא ר
זה פנו״ ו מהל ׳ מלו ה ולו ה :

ז מ י שהוד ה בב״ ד שאנ י חיי ב וכו ׳ . די ן ז ה
שכתב רבינ ו ל א ידעת י ל ו עיק ר בגמ ׳

אכל דברי ם ש ל טע ם י ם ומ״ מ קצ ת המפ־שי ם
הקשו עלי ו מהדי ן הנזכ ר פי״ ד מהל ׳ מלו ה ולו ה
המוציא שט ר חו ב ע ל חביר ו מלו ה יומ ר ל א
נפרעתי כלו ם ולו ה אומ ר פרעת י מרצ ה והעדי ם
מעידים שפרע ו כול ו נשב ע הלו ה ונות ן ממצ ה
ולמה ל א יחזו ר ויאמ ר נזכרת י שפרעת י כול ו
והרי העדי ם מעידי ם ותירצ ו לדע ת רבינ ו דהת ס
בעומד ע ל דברי ו הראשוני ם אב ל א : חז ר
ואמר נזכרת י ה״ ז יכו ל לטעו ן כיו ן שעדי ם
מעי; י ן ומסייעי ; י.ות ו . וי ש הימ ה בדבר י רבינ ו
לפי ז ה למ ה ל א ביר ר ש ם דברי ו וי ש ליול ק
בין די ן ז ה לאות ו שהזכרת י מפנ י שי ש ש ם
שטר ואלול י עדות . העדי ם ל א הי ה נ א:. ן כל ל
חבל כא ן אינ ו חיי ב אל א מחמ ת הודא ת פי ו
ועדיין צי ע :

ח י ש לטוע ן בב״ ד לחזו ר וכו ׳ . פ ׳ חזק ת
(דף ל״א ) מפור ש במסקנ א דניופ ן
ומוזר וטוע ן והו א דיהי ב אמתל א לנענהי ה קמייח א ול א נפי ק מב י דינ א וכ ן מבוא ר בהלכו ת
וסובר רבינ ו שאי ן שואלי ן כ ל תנאי ן אצ ו אצ א כשבא ו עדי ם קוד ם שמז ר ב ו ה א לא ו הכ י

הסה

לחם

מב״ד ולכ ך כוחבי ן דעדיי ן ודא י ל א פר ע וכיו ן שהאח ר יד ע שב״ ד כתב ו ל ו שה ם יודיעוה ו
לא יפר ע ל ו אל א א״ כ יח ן ל ו הבכ ר כ ל מעש ה ב״ ד אב ל ההו א דפ״ ק דמציכ א הו א שב א
לכתוב אח ר שיצ א מ." ד דא ז אי ן כותבי ! ונותני ן ל ו מבי ס דאמרינ ן דילמ א פר ע לי ה וז ה
פכחג דילמ א פר ע וכו ׳ וכ״ נ שפיר ש דגריו. ם מהרר״ י ן ׳ ל ב ז״ ל רפבקי ו הראשוני ם
(דף קנ״ג ) ומהר״ ר לו י ן ' חבי ב ז״ ל ג״ כ בפכקי ו : כב ר ביארנ ו בההודיי ה בב״ ד וכו׳ .
הרב מלר״ י ן ׳ חבי ב ז״ ל הארי ך בד ק , וק י לכ ו ז ה ע״ ש וי ש ל י קצ ת עיו ן ע ל דבר י ה״ ה
ז״ל דנר־. ה דדבר י הרי״ ף ודבר י רגינ ו ז״ ל ה ם שנ י תירוצי ם מחולקי ם לבת י קושיו ת
מחולקות והו א ז״ ל עש ה הכ ל אח ד דהרי״ ף ז״ ל הוקש ה ל ו ממ ה שאמר ו בפ״ ק דמציע א
(דף ט״ו ) בי ן לרב א בי ן צרי ה ב ר ר ב הונ א מלו ה ע״ ס הו א ומלו ה ע ל פ ה ח-נ ו גוב ה
מנכסים משו ע די ם כו ׳ ותירצ ו יבעמ ד בדי ; מכמ ע דההודא ה בב״ ד כשכ ר דמ י ולז ה
תירץ ד ח ם אייר י בל א ציי ת א׳׳ נ ציי ת ואהבר ר דל א פר ע ומ״ ש ב ם דהו י כשכ ר הו י
לענין לגבו ת מ ן הלקוחו ת הב ל : א לעני ־ ב. א יוכ ל לומ ר פרעת י א ל לר.ינ ו ז״ ל הוקש ה

ז מ י

שהודה בנ״ ד וכו ׳ שהר י ל א הכחי ש עדו ת וכו ׳ . כלומ ר וחינ ו דומ ה לדי ן הנזכ ר
גפ״1 אצ ל מנ ש הלויתי ך ואמ ר ל א הי ו דברי ם מעול ם . הר״ ן ברי ש מציע א כת ; ע ל
דין ז ה דדב ר תימ ה הו א והו א ז״ ל דקד ק ש ם מה א דאמרינ ן מ ה לפי ו שאינ ו בהכחש ה
והזמה בהפ ך וצ״ ע :