Section 563

א טוס׳ מ סי ׳ ס סמ״ ג עשי ן צ ס : לפרע ו

לומר בעני ן אח ר שרבינ ו מפר ש לה א דאמרינ ן
בס׳ ג ט פשו ט לבר ר קאמינ א הכ י קאמ ר ה א
דאמינא יבא ו סלונ י ופלונ י ויעיד ו ל א לעגי ן
שאס ל א בא ו א ו א ס בא ו ואנ;ר ו להל״ מ
תתחייב לשל ם אל א לכ ך אנ י אומ ר יבוח ז פלונ י
ופלוני ויעיד ו כד י שתפט ר משבוע ה ואי ן הב י
נסי דאפיל ו ל א בא ו א ו בא ו ואמר ו להד״ מ
בשבועה סג י לי ה והיינ ו ההי א דס ׳ ש:וע ת
הד׳יינין דכ י חסר ו להד״ ס נאמ ן ובשבוע ה וה״ ה
שכתב שנרא ה מדבר י רבי. ו כדע ת הרב ה
מהמפרשים שכתב ו שא ס בא ו אות ם פלונ י
ופלוני והכחיש ו: ו חיי ב לשל ם טעמ ו מדנק ט
רבינו ל א בא ו א ו שמח ו א ו שהלכ ו למדינ ה
אחרת משמ ע דוק א בהנ י גוונ י הו א דישב ע
היסח אב ל א ם הכחישוה ו אינ ו נאמ ן דא ט ל א
כן לישמעינ ן ה א וכי ש הנ ך ול י נרא ה שאי ן ז ה
הכרע דאיכ א למימ ר דאורח־ ז דמילה א נ;נ .
שאם ה ם נמצאי ם למ ה אינ ם באי ם : כת ב עו ד
ה״ה

השגת הראב״ ר

*סן ל י מנ ה שהלויתי ך וכו ׳ ע י שפרע ו . א׳ א לא ו דוק א
אומר בפנ י סלונ י ופלונ י שז ה לשי ן המדנ ר נהוו ה וז ס
לשון המדנ ר ע ל עיק ר הטענ ה ואי ן כא ן הכמ ה עכ׳ ל :

דהיה צרי ך לישב ע המלו ה וכא ן שאינ ו יכו ל לישב ע מפנ י הכחש ת העדי ם ל א הי ה נוט ל .
ואולי דנרא ה ל ו לה״ ה ז״ ל דה,מ ' בכ ל גוונ א אייר י אפי ' כשחז ר וטע ן ואע״ ג דל א פרשוה ו
בגמ׳ סהמ א דמילת א הכ י הו א דכשירא ה שב״ ד חייבוה ו יטעו ן כ ן והיאב״ ד ז״ ל שכת נ
בהשגות ע ל דבר י רבינ ו ז״ ל אי ן צור ך לז ה הטע ם אפש ר שהו א מפנ י מ״ ש דכיו ן דעומ ד
על דברי ו הראשוני ם אינ ו צרי ך לישב ע :

ה ת ן ל י מנ ה שהלויתי ך והר י העדי ם וכו ׳ . לפ י פירו ש ה״ ה בדבר י רבי ט ז״ ל דא ס
באו העדי ם והכחיש ו אות ו חיי ב לשל ם א״ כ למ ה אמ ר רבינ ו ז״ ל שמ ה שהצריכ ו
לו להבי א העדי ם הו א כד י להפט ר מהשבוע ה לימ א שהצריכוב ו לכ ך כל י שא ם יכחישוה ו
חייב לשל ם וכ ן כח ב ה״ ה ז״ ל עצמ ו ולקמ ן ברי ש סט״ ו גנ י מחלוק ח דרב י ורשב״ ג
שכתב ומכל ל דבריה ם שא ם נמצ א שט ר מזויי ף ולז ה אמ ר ולכ ך אנ ו מצריכי ן אות ו לבר ר .
וראיתי כא ן הנה״ ה אח ת קש ה בעינ י שכת ב שפס ק רנינ ו ז״ ל כרבנ ן דר״ ס בס ׳ ז ה בור ר
(דף כ״ג. ) צרי ך לבר ר וא ס ל א מצ א הפסי ד וכו ׳ ובודא י שי ש כא ן טעו ת שצ״ ל א ם ל א
מצא ל א הפסי ד כמ ו שנרא ה מראי ה שמבי א מהירושלמ י שנאמ ר עב ד עוכד א כרשב״ ג
ומשם הביא ו ראי ה התום ׳ ז״ ל שא ם ל א מצ א ל א הפסי ד וכ ן מצאת י כתו ב נסמ״ ג ז״ ל ל א
הפסיד. אב ל קש ה ל י טוב א היכ י קאמ ר כרבג ן דר״ מ דא״ כ משמ ע דהו א גור ס בפר ק ז ה
בורר ריבנ ן סבר י צרי ך לגר ר והו א ח ד צישנ א שכת ב ש ם רש״ י ז׳י ל ולה ך לישנ א ע״ כ א ם
לא מצ א הפסי ד דטע מ יה ו דרבנ ן הו א באינ ו יכו ל לפסו ל הכ ח הראשונ ה מ ן העדי ם
מפני שע ל כ ל פני ם צרי ך לבר ר שח י כתו ת וא ס ל א מצ א הפסי ד ולכ ך א ס יפסו ל הכ ת
הראשונה יפסי ד וז ה מבוא ר ש ם וא״ כ צ״ ע . עו ד קש ה דבפט״ ו כת ב ההגה״ ה דרבינ ו
ז״ל פס ק כרשב״ ג דסמ ר אי ן צרי ך לבר ר וח ץ לז ה מוב ן דהו א פשו ט דרכינ ו ז״ ל פס ק
שם כרב י וג ס כא ן כת י נע ל ההגה״ ה דפס ק כרב י וצ״ ע . והר ב אלפס י אפש ר שפס ק
כרשב״ג ולהכ י ל א הבי א ההי א דר ' יצח ק גפח א דאת י כרכ י והבי א ההי א דר נ גיד ל בפ ׳
גט פשו ט (ד ף ק״ע. ) ואי ן כ ן דע ת הר ב המגי ד זיי׳ ל שהו א מפר ש בדבר י הר ב אלפס י

הגהות טי׳ימונ^ו ת

כשטוען לחד׳ ט ע״ כ : [ו ] וכ ן פס ק ר ב אלפ ס בו ׳ סי ח ע״ נ 1 ן ח מינית א ר^ א רטי א
עליה דאיני ש לא ו אדעתי ה ורש׳ י פיר ש בגו ן ז ה של א הי ח ל ו רוט ר סרעתי ך בעדי ם
שהרי ל א התנ ה עט ו א ל תפרעג י אל א בעדי ם לפיב ך ל א ש ם לב ו א ם בעדי ם פר ע א ם
שלא בעדי ם וא ם דר ך שגג ה אמ ר פרעחי ך בעדי ם אי ן מוחז ק בפד ן בב ך ע׳ ב ; [ח ] כרבנ ן
דר׳מ שאומ ר בפ ׳ ו ה בור ר צרי ך לבר ר וא ש ל א טצ א [לא ] הפסי ד וב ן טונ ה בירושלמ י ע ל
הא דחני א פ ׳ ג ט פשו ט ובפר ק ז ח בור ר הב א לירו ן בשט ר ובחזק ח נידו ן בשט ר דבר י

לחם משנ ה

ז״ל שפוס ק כרב י : ת ן ל י מנ ה שהלויתי ך . כת ב ה״ ה ז״ ל שאפש ר שרבינ ו ז״ ל מחל ק ני ן
אומר ול א לשו ן תמיה ה לאומ ר פרעחי ך בפנ י פלונ י ופלונ י בניחות א . קש ה כיו ן דרביג ו
ז״ל מפר ש דמ׳ ש בגמר א (שבועו ת ס״א: ) גב י ההו א דאמ ר ול א פרעחי ך וט ׳ כ ל מילח א
דלא רמי א עלי ה דשיני ש לא ו אדעחי ה דל א כפירו ש רש״ י ז״ ל דמפר ש דקא י אלו ה דאע״ ס
שאמר שפר ע בפנ י פלונ י ופלונ י ל א ח ש בע ת שהזכי ר כ ן מפנ י שז ה ל א איכפ ת לי ה ולכ ך
לא כיו ן א ל החמ ת ורבינ ו ז״ ל אינ ו מפר ש ק אל א דקא י אעדי ס שכתו ב לעי ל שחי ן
העדים זוכרי ם אל א בדב ר שה ם עדי ם כו ׳ ולפירוש ו אי ן מקו ם לחילו ק ז ה דבשלמ א לסי ׳

רש״י ניח א דכשאמ ר הלו ה בלשו ן תמיה ה ל א דקד ק נדנרי ו אב ל כשאמ ר בניחות א דקד ק
בדבריו וקאס ר שפר ע בודא י בפניה ם ולכ ך הוחז ק כפר ן אב ל א ס קא י לעדי ם שאינ ם
זוכרים מ ה איכפ ת ל ן שהו א אמר ו בלשו ן תמיה ה א ו בלשו ן ניחותא . וי״ ל דכשאמ ר בלשו ן
תמיהה ודא י של א ייח ד לאות ם עדי ם אל א קר ה מקר ה שה ם ש ם ולכ ך אינ ם זוכרי ם אכ ל
כשאמר בניחות א ודא י שייחד ס לעדי ם וא ם ב ן הי ה לה ם לזכו ר א ם הו א כדברי ו ונמצ א
לפי ז ה דמילו ק ז ה שכת ב ה״ ה הו א החילו ק שכת ב הר ב בע ל כס ף משנ ה ז״ ל בי ן ייח ד
העדים לל א ייח ד והו א הו א אל א שהו א באופ ן אח ר והכ ל הול ך א ל מקו ם אח ד והשת א
ניחא למ ה דח ק עצמ ו רבינ ו ז״ ל בפירו ש כ ל סילת א דל א רמי א עלי ה דאיני ש ובו ׳ דסירש ו
אעדיס ול א פירש ו אלו ה כמ ו שפירש״ י ז״ ל דאיכ א עובד א ממרינ א בנמ ׳ ש ם דאמ ר כ י
האי לישנ א וקא י אלו ה ואמא י דח ק רנינ ו עצמ ו לפר ש לשו ן אח ד בכוונו ת שונו ת אל א
מפני שרצ ה לתר ן ההי א דג ט פשו ט וחיל ק ב ץ לשו ן תמיה ה ללשו ן גיחות א וחילו ק ז ה הו א
נכון א י קא י מילח א דל א רמי א עלי ה דאיני ש ונו ׳ אטדי ם דלפ י ז ה הינ א דאמר ו
בלשון תמיה ה ל א ייח ד העדי ם וכשאמר ו בלשו ן ניחוח א ייח ד וכדכתיננ א . וע ל מ ה שחיל ק
ה״ה ז״ ל ני ן איכ א עד י הלוא ה לליכ א עד י הלוא ה איכ א למיד ק קצ ת דא ס כ ן מ ה הקש ו
בס״פ ג ט פשו ט מההי א דאמ ר ר ב גיד ל הלכ ה כרשבי ג דנידו ן בחזק ה שאנ י הכ א כיו ן
דהלוה ל ו בעדי ם אהנ י ה א של א יוכ ל לומ ר כ ן אל א א ם ג ן יבר ר טענת ו . וי״ ל דהת ם

נסי

טגדל עו !

ובן א ם הוצי א עלי ו כו ׳ ע י מחו ק כפי ן ומשל ם . בנ א נתר א סו- ק גג ו פשו ס וגנתונו ת פי ק נסר א :

מנה הלוייזי ך והו א ל י ניד ך וכו ׳ ע ד היסי ז ויפט ר . נשגועו ח סר ה בנוע ת הדייגי ן(ד ף מ׳א ) :

ביוצא נ ו ח ן ל י מנ ס וכו ' ע ד וכ ן ב ל כיוצ א נז ה . ס ׳ שנוע ת העדו ת(ד ף ל׳ד ) : ת ן ל י מנ ה שהלויתי ן
וכו׳ ע ד שפרעו : כת ב היאכ׳ ד ,׳ ל לא ן דוק א אומ ר נפנ י סלונ י ופלונ י וכו׳ : ואנ י אומ ר
איני מני ן מליצת ו ומ ה אשי ג ט ל תוכחת ו : שאי ן אנ ו מצריכי ן אות ו וכו ׳ ע ד כמ ו שביארנ ו . סר ק ז ס
כורי(ד ף כ״נ ) !כירושלמ י והביאו ר ל״ # ע׳ ז דמל ׳ ^* 9 ולו • 2

2־2

מלד טשנ ח

כסף משנ ה משפטים . הלכו ת טוע ן ונטע ן פ״ ו

ה״ה ול א אמר ו צרי ך לבר ר אל א בדי ן חניע ח קרק ע ונכ א לידו ן נשמ ר וחזק ה כלומ ר
וזה כב ר כחנ ו רבינ ו ברפס״ו :

ח א ס ע ל ע י שהמטמי ן עדי ם אינ ה עדו ח וכו ׳ אנ ל מ ם טמ ן משמ ה הייח י ב ו וכו ׳ א ו
שלא להשבי ע עצמ י נתכוונה י וכו׳ . ליכ א למיד ק מהכ א דסב ר רבינ ו דמצ י למיטע ן
שלא להשיי ע אפיל ו כשהל ה הובע ו דאמא י דכח ב
ברישא וכ ן האומ ר לחביר ו מנ ה ל י ביד ך ואמ ר
לו ה ן כת ב א ו של א להשבי ע עצמ י נתכוונת י
דאפשר דטענ ת משט ה ולהד״ מ קא י אאומ ר
לחבירו מנ ה ל י ביד ך ושל א להשבי ע עצמ י
נתכוונתי ל א קא י האומ ר לחביר ו מנ ה ל י
בידך:

המודה

ו אט ר ל ו בפנ י וכו ׳ . בסנהדרי ן ם ׳ ז ה בור ר (ד ף כ״ט ) מפור ש ז ה כגמר א ובהלכו ת
בבאור וכ ן מבוא ר ש ס ה א דאמ ר ר ב צרי ך שיאמ ר אח ס עד • ל״ ש אס ר לו ה ל״ ש
דאמר מלו ה ושתי ק לו ה :

ז מעש ה באח ד שהי ו קורי ן ונו ׳ . ש ם : וכ ן אח ד שהי ו אומרי ם עלי ו וכו ׳ . ג ם

זה שם :

ח אע״ ם שהמטמי ן עדי ם וכו ׳ . דבר י טע ם
הם אל ו מדא י טענ ת משט ה אנ י
בך א י ל א טעי ן איה ו אנ ן ל א טענינ ן לי ה וכ ן
בשאר הטענו ת ומבוא ר בנמ ׳ נב י משט ה היית י
בך אב ל בע ל המאו ר חל ק ואמ ר שא ם ל א תבע ו
הלה אל א שהו א הוד ה מעצמ ו אפי ׳ ל א טע ן
טוענין ל ו ולדבר י הכ ל ליתומי ם טענינ ן לה ו
כל ס ה שהי ה יכו ל אביה ן לטעו ן וז ה מבוא ר
בדברי רבינ ו למעלה :

המודה

לפרעו בעדי ם במ ו שבארנ ו : ו י׳אמ ר ל ו בפנ י עדי ם
מנה ל י ביד ך אמ ר ל ו ה ן למח ר תבע ו בדי ן והבי א
עדים ואמ ר משט ה היית י ב ך ואי ן ל ך ביד י [ט ] כלו ם
פטור ונשב ע היס ת שאי ן ביד ו כלו ם . ואפיל ו אמ ר ל א
היו דברי ם [י ] מעול ם שהר י ל א אמ ר לה ם את ה עד י
ודבר שאינ ו עדו ת אי ן אד ם זוכרו . ולפיכ ך א ם אמ ר ל א
היו דברי ם מעול ם ל א הוחז ק כ^ ח : ז ול א עו ד אל א אפיל ו הטמי ן ל ו עדי ם אחור י הגד ר

ואמר ל ו מנ ה ל י ביד ך אמ ר ל ו ה ן רצונ ך שיעיד ו ב ך פלונ י ופלונ י אמ ר ל ו ל א שמ א תכפנ י

בדין למחר י ואי ן ל י מ ה את ן ל ך ולמח ר תבע ו בדי ן באל ו העדי ם . בי ן שטע ן ואמ ר משט ה , " ^

הייתי ב ו בי ן שאמ ר ל א הי ו דברי ם מעול ם הר י ז ה נשב ע היס ת ונפט ר . שאי ן כא ן עדו ת ע ד שיאמ ר הלו ה [כ ] את ם
עדי א ו יאמ ר המלו ה בפנ י הלו ה וישתו ק הלו ה אב ל בעדו ת הז ה ל א הוחז ק כפר ן . השג ת הראב״ ד

"מעשה באח ד שהי ו קורי ן אות ו ק ב רש ו כלומ ר שי ש עלי ו חובו ת הרב ה . אמ ר מ י הי א

שאני חיי ב ל ו אל א פלונ י וב א אות ו פלונ י ותבע ו ואמ ר הו א אינ י חיי ב ל ו כלו ם . ואמר י ' , ,

חכמים ישב ע היס ת ויפט ר . ^ו ק אח ד הי ו אומרי ם עלי ו שהו א בע ל ממו ן . בשע ת מיתת ו [ל ] אמ ר איל ו הי ה ל י ממו ן ל א
הייתי פורע ו לפלונ י ולפלונ י . ואח ר מיתת ו בא ו פלונ י ופלונ י לתבו ע ואמר ו חכמי ם אי ן לה ם כלו ם . שהאד ם עשו י להראו ת
ומזעצמו שאינ ו בע ל ממו ן [נ ] ושל א הני ח בני ו בעל י ממו ן וכ ל כיוצ א בדברי ם אלו : ח אע״ פ שהמטמי ן עדי ם אינ ה עדו ת
וכן המוד ה מעצמ ו ועדי ם שומעי ן אות ו . וכ ן האומ ר לחביר ו בפנ י עדי ם מנ ה ל י ביד ך ואמ ר ל ו ה ן . בכ ל הדברי ם וכיוצ א
בהן כשיבא ו לבי ת די ן אומרי ן לנתב ע למ ה ל א תת ן מ ה שי ש ל ו אצל ך . אמ ר אי ן ל ו אצל י כלו ם . אומרי ם ל ו והל א את ה

אמרת בפנ י אל ו כ ך וכ ך א ו הודי ת מעצמ ך . א ם עמ ד ושל ם מוט ב וא ם ל א טע ן א ץ [ם ] טועני ן ל ו . אב ל א ם טע ן ואמ ר משט ה

הייתי ב ו א ו ל א הי ו דברי ם מעול ם א ו של א להשבי ע א ת עצמ י נתכוונת י פטו ר ונשב ע היס ת כמ ו שבארנ ו :