Section 555

חפץ

ביס ז ה להודיע ם דל א כחירו ן קס א דמוס ׳ ז״ ל אל א דכי ת ז ה הו י כאיל ו הזכי ר מד ה
בתביעתו וטע ם הפטו ר הו א של א הזכי ר מד ה בהודאת ו :

ג בי ת ז ה מל א ע ד הזי ז וכו ׳ . הקש ו בתוס ׳ ז״ ל למ״ ד היל ך פטו ר ה א הו י היל ך
ותירצו כגו ן שהרקיב ו ונרא ה דכה״ ג יחרצ ו ג ס ריש א דבי ח מל א והל ה אומ ר
איני יוד ע אל א מ ה שהנח ת אח ה נוט ל פטו ר דש ם הי א הקושי א בעצמ ה למ״ ד היל ך פטו ר
ל׳יל משו ס טעמ א דכדב ר שבמד ה לימ א משו ם דהו י היל ך דה ה חומ ר ל ו מ ה שהנח ח
אתה נוט ל אל א ׳" ל דהרקיב ו הפירו ת והכ י קאמ ר לי ה מ ה שהנמ ח אה ה נוט ל וא ס נרקב ו
מדוד אות ם ואת ן ל ך כ ל כ ך טובי ם כיוצ א בה ם אב ל ההי א דכי ם ש ל דינרי ם דאומ ר
לו מ ה שהנח ת אח ה נוט ל קש ה דליכ א למימ ר הח ס הרקינ ו וא״ כ הו י היל ך ובלא ו טעמ א
דסדה ומשק ל פטו ר ולפ י דע ת רבינ ו ז״ ל שאפי ׳ בסקדו ן צרי ך שיאמ ר היל ך אח י שפי ר
דאע״ג דאמ ר ל ו מ ה שהנח ת אח ה נוט ל מ״ מ נ ו ן שג א מסר ו ביד ו ל ח הו י היל ך אב ל
לשאר המפרשי ם ז״ ל דבסקדו ן אמרינ ן כ ל היכ א דאיתי ה ברשוחי ה דמרי ה איחי ה קש ה
דהא הכ א משמ ע מלשו ן רבי ט שהו א סקדו ן דקאמ ר אל א צרו ר ש ל דינרי ם וכו ׳ וחול י ה ם
יפרשו מחניהי ן דהו י מלו ה והו א אומ ר כי ס מל א דינרי ן הלויח י ל ך כד י שתחזי ר ל י אות ו
הכיס מל א כמו ת שהו א וז ה אומ ר ל ו עדיי ן ל א הוצאתי ם והר י ה ם כאש ר נת ח אות ם ל י
ומה שהנח ת אח ה נוט ל ואי ן כא ן היל ך במלו ה טו ן של א מסר ו ביד ו . ומ״ מ צרי ך לת ת
טעם לר,ינ ו ז״ ל למ ה ל א הזכי ר בה ך דע ד הזי ז דאייר י דהרקי ט הפירו ה כמ״ ש הפוסקי ם
ז״ל ונרמ ה דאזי ל לסעמי ה דהו א סוכ ר דאסיל ו בסקדו ן ל א הו י היל ך אא״ כ מסר ו ביד ו

וא״נ אפי ׳ ל א הרקיב ו כיו ! שאי ן מוסר ו ניד ו ל א הו י היל ך : בי ת ז ה מל א וכו ׳ כת ב

הרב המגי ד ז״ ל מדבר י רבינ ו ז״ ל נרא ה דדוק א כשטוע ן בבי ס ידו ע ונו ׳ . נרא ה די ש
הכרח לז ה מס ה שנחנ ו הסוס ׳ ז״ ל בשבועו ת (ד ף מ״ג. ) כדפרי ך בנמ ׳ לסלי ג וליחנ י
נדידה וי״ ל דנלא ו הכ י מייר י סיפ א בבי ת ז ה דבבי ח סת ם אפי ׳ ע ד הזי ז ע ד הח^ו ן

אין ז ה דב ר שבסד ה ע״ כ . ולפ י הי ש חולקי ם שכת ב הר ב המגי ד ז״ ל קש ה דמא י פרי ו

כולה בדיד ה בבי ת סת ם דסיפ א דע ד הזי ז בבי ת סה ס אייר י אל א דלדעת ם מא י דעיי ר
בגמרא דלפלו ג וליחנ י נדיד ה ואע״ ג דאי ת ל ך למימ ר כול ה בדיד ה מ״ מ ה א הו י רבות א
טסי ולרבינ ו ולחום ׳ ז״ ל את י שפי ר טפ י כדכחיבנ א ;

, , שהשט ר

משנה למל ך

\4 ^י44 י 44\ 4 י *.4^. 4 _ .1^. 1 ^ י •יי • ז ט ר יו ץ סוד ה במקג ת חיי ב ע ד וב ן ב ג ביו^״ ח בי ה • גשנזעז ק ס שכוע ת הדיינ ץ ! אב ר ח ס חמ ר

0 א ד נ י ן ע ד וכ ן כ ל כיוצ א נז ה . ראשו ן סר ק קמ א דמציע א וסכ ל סר ק שנוע ת הדייני ן ; אי ן מוד ס גסקצ ס מיי ג שנוע ם פ ד כמ ו שניאר ע נמקןמ ו . פי ק ^מ א דמציע א(ד ן ד׳ ) ונהלכו ת ר״ י

שלא יהי ה שענו ד קרקעו ת וכ ן דו ק דניי ו כא ן של א וכ ר גדע ת רנינ ו כפיר ת שענו ד קרקעו א וכ' נ
ס״ס נהדי א נדע ם יני ע נסי׳ ו מסל ' אישו ת ננ א המתחל ת הי א אומר ת כחול ה נשאתג י נו ' וזס ו דע ת
הרנ הנמוק י ממ ש ככוונ ת רנינ ו :

וחויי

מנדל עו ז

מנה וכל י י ש גיד ! פ ד ס״ ז מיי ג שנוע ה . ס׳ ק דמציע א (ד ף 0׳ ) : כל י מקו ם שנאמ ר נפגי ן 1 א
וכו׳ ע ד סו ף הסר ק כמ ה שניארנ ו כמ ה פעמי ה . ההלכ ס סר ק שנוע ת סדייני ן והניאו ר ס״ א ופ׳ נ :

פ״ד אי ן מוד ה כמקצ ת חיי ב ע ד וכ ן כ ל כיוצ א נו ם . נפנועז ת ס ׳ שנוע ת הדיינ ץ : אבל י א ם אמ ר

4־1

כסף משנ ה מע!פטים . הלכו ת טוע ן ונטע ן פ״ ד

מניד משנ ה

לא הועי ל ב ו כפירח ו והר י כ ל נכסי ו משועבד־ ם והרמב״ ן הוסי ף לומ ר שאשיל ו החמשי ם ה ס בכח ב יד ו גנאמנו ה חיי ב כיו ן שאינ ו גונ ה ט מגכסי ם משועבד ; ול א מפס ו אל א
סער בדוק א דהו ה לי ה שעבו ד קרקעו ת שגוב ה ב ו מ ן הלקוחו ת ורבינ ו הא י כת ב בשער י השבועו ת הס ך מז ה ואמ ר שאפיל ו אי ן החמשי ס אל א בעדי ם א ם הוד ה כה ן אי ; הודאת ו

כלום ודבר י רבינ ו נ״ ל עיק ר :

ה שט ר שכתו ב ט סלעי ם ט ׳ . ש ם פ״ ק דמציע א (ד ף ל׳ ) ה״ ר שע ר שכתו ב ב ו סלעי ן דינרי ן מלו ה אומ ר חמ ש ולו ה אומ ר של ש רשב״ א אומ ר הואי ל והוד ה במקצ ת העענ ה

חייב רב י עקיב א אומ ר אינ ו אל א כמשי ב

שבשטר אי ן ז ה מוד ה במקצ ת שהשט ר ל א תועי ל ב ו
כפירתו והר י כ ל נכסי ו משועבדי ן ב ו ואפיל ו כפ ר ב ו
היה חיי ב לשל ם . לפיכ ך נשב ע היס ת ע ל החמשי ם :

ה שט ר שכתו ב ב ו סלעי ם ול א הזכי ר מני ן . מלו ה אומ ר
חמש סלעי ם שי ש ל י ביד ך ה ם הכתובי ם ב ו והלו ה
אומר אי ן ל ך ביד י אל א של ש וה ם הכתובי ם בשט ר .

אע״פ שא ץ מחייבי ן א-ות ו בשט ר ז ה אל א בשתי ם והר י
הודה בםל ע שאפש ר לכפו ר ב ה הר י ז ה פטו ר מפנ י
שהוא [כ ] כמשי ב אבד ה ותקנ ת חכמי ם הי א שכ ל שישי ב
אבדה ל א ישב ע כמ ו שביארנ ו במקומ ו . * י׳וכ ן האומ ר
לחבירו אמ ר ל י אב א שי ש ל י ביד ך מנ ה והל ה אומ ר
אין ל ך ביד י אל א המשי ם הר י ז ה משי ב אבד ה ופטו ר
אף משבוע ת היס ת . ואי ן צרי ך לומ ר א ם הוד ה מעצמ ו ואמ ר מנ ה הי ה לאבי ך ביד י ונתת י
לו המשי ם דינרי ן ונשא ר ל ו המשי ם שז ה פטו ר א ף משבוע ת הים ת . אב ל יור ש שטע ן
ואמר אנ י יוד ע [ג ] בודא י שי ש לאב י ביד ך א ו בי ד אבי ך מנ ה והו א אומ ר אי ן ל ו ביד י אל א
המשים א ו אי ן ל ך בי ד אב י אל א המשי ם הר י ז ה טודי ׳ השגו ; ךראב״ ך

מקצת וישב ע : ל *מנ ה ל י ביד ך ע ל"משכו ן ז ה אי ן ביד י *מנ ה ל י ביד ן ע ל וכו ׳ עד י שהוד ה בהם . א׳ א וא ם
עליו אל א המשי ם הר י ז ה מודי . וישבע . אי ן המשב ץ שו ההחמשיםמהישכעהילוהואעכ׳ל :

שוה אל א המשי ם א ו פחו ת הר י ז ה נשב ע ומשל ם

ה שט ף שכתו ב ב ו סלעי ם וכו׳ . נראי ן דבר י
ה״ה דגב י שט ר שכתו ב ב ו סלעי ם
כתב רבינ ו מפנ י שהו א כמשי ב אבד ה כלומ ר
ואינו משי ב אבד ה גמו ר וכדי ן אמ ר ל י אב א
שיש ל י ביד ך מנ ה כת ב ה״ ז משי ב אבד ה ופטו ר
משבועת היס ת כלומ ר לפ י שהו א משי ב אבד ה
גמור לפיכ ך פטו ר משבוע ת היס ת דהיל ו לעי ל
שלא ר.י ה אל א כמשי ב אביד ה אינ ו פטו ר משבוע ת
היסח:

מנה

השגת הראב״ ר

יוכן האומ ר לחביי ו וכו ׳ ע ד משבוע ת היס ת . א׳ א אנ י
אומר שז ה מחלוק ת ראב׳ י וחכמי ם ופס ק הר ב שהלכ ה
כמותו עכ׳ ל :

אבדה ופטו ר וע״ כ לאפליג י אלאבמלו ה אומ ר
שלש אב ל שתי ם אפיל ו ר ׳ שמעו ן מוד ה וקיימ א
לן כר ' עקיב א ומבוא ר בהלכו ת ומ״ מ נשב ע
הוא היס ת בי ן באומ ר שחי ם בי ן באומ ר של ש
וכ״כ ז״ ל ואע״ פ שמשי ב אבד ה הו־ ו אינ ו
כמוצא מציא ה לגמר י של א לישב ע היס ת ואע״ פ
שרגינו דימ ה ז ה למשי ב אבד ה כב ר נתבא ר
בדבריו שכ ל מקו ם שנזכ ר כא ן פטו ר הו א
משבועת התור ה בדוק א : וכ ן האומ ר לחביר ו
וכו׳. פר ק שבוע ת הדייני ן(ד ף ל״ח ) משנ ה מנ ה
לאבא ביד ך אי ן ל ך ביד י אל א חמשי ם דינ ר
פטור מפנ י שהו א כמשי ב אבד ה וי ש בגמר א
מחלוקת בז ה בי ן ראב״ י וחכמי ם . וד ע שלפ י
דעת רו ב הפוסקי ם דבר י רבינ ו ז״ ל אמ ת בז ה
ואפי׳ לדע ת הפוסקי ם כראב״ י ל א אמר ה
ראב״י אל ת בטוע ן הב ן בר י שהו א רא ה כשהוד ה
זה לאבי ו וא ף בז ה נחלק ו חכמי ם שאינ ו בר י
אלא ביכו ל לטעו ן בר י מחמ ת שהו א הלוה ו לפ י
שבא בטענ ת אבי ו יכו ל לומ ר ל ו תנא י הי ה
ביני לבינ ו והו א פייסנ י שאוד ה ל ו וכ ן פירש ו
הרבה מ ן המשרשי ם ז״ ל . וד ע שמ״ ש בהשגו ת
בזה אינ ו עיק ר אפיל ו לדע ת ההלכו ת וכת ב
רבינו בכא ן פטו ר משבע ת היס ח לפ י שאי ן
היסח ע ל טענ ת שמ א כנזכ ר פר ק ראשו ן :

אבל יור ש ש:ע ן ואמ ר וכו׳ . ז ה הו א כראב״ י
לפי מ ה שפירשנ ו והו א כדע ת ההלכו ת
ואת״ל שראב״ י מחיי ב אפיל ו בשאי ן הי ן טוע ן
טענת בר י סבי ר רכינ ו שהלכ ה כחכמי ם וכ״ פ
הגאונים ז״ ל :

ו מנ ה ל י ביד ך ע ל משכו ן ז ה וכו ׳ . דיני ן
אלו שהזכי ר רנינ ו במשכו ן יוצאי ן מ ן

המשנה אש ר ש ם ופשוטי ן ק וכב ר נזכר ה פי״ ג מהלכו ת סלו ה ולו ה והר״ א ז״ ל כת ב בהשגו ת דמוד ה בשוו י המשכו ן הו״ ל היל ך ואי ן כ ן דע ת רבותי ו ש ל רבינ ו ובביאו ר כת ב אב ן

מיגש ז״ ל בש ם הר ב אלפס י דמשכו ן לא ו היל ך הו א ;

מנה

משנה

דלפי המסקנ א אפיל ו למ״ ד סטו ר צדכינ ן לה ך טעמ א ול״ נ דרבינ ו ז״ ל אי ן סבו ר כ ן
שלא כת ב אל א כדבר י החרצ ן כדכחיבנ א אב ל הרי״ ף ז״ ל נרא ה שדעת ו כ ן נמצ א לפ י
דברי רבינ ו ז״ ל דאפיל ו כת ב יד ו בנאמנו ת ל א מהנ י כדבר י הרמב״ ן ז״ ל ומ״ ש ה״ ה

החמשים שהוד ה בה ן . ^הי ה המשכו ן שו ה מא ה א ו ית ר

*היה המשכו ן שו ה וכו ׳ ע ד ע ל העשרי ם שכפ ר בה ם .
א׳א א ף ז ה סיל ן הו א עכ׳ ל :

הואיל והמלו ה [ד ] יכו ל לטעו ן עלי ו ע ד כד י דמי ו הר י
המלוה נשב ע ונוט ל מדמ י המשכו ן . הי ה שו ה שמוני ם נשב ע המלו ה שא ץ ל ו פחו ת

א ט1ח' מ סי ׳ ע ה סמ׳ ג עשי ן צ ה : ב טו ר ש ס ע ב סמ׳ ג ש ם : משמוני ם

לחם

ד שהשט ר ל א הועי ל ב ו כפירת ו והר י כ ל נכם־ ו משומבדי ן ב ו וכו ׳ . נרא ה מדבר י
הרב המגי ד ז״ ל שרבינ ו ז״ ל סוב ר דל א הו י כעמ א משו ם שעבו ד קרקעו ת
אלא משו ס דא י אפש ר לכפו ר והי׳ ה בכת ב יד ו שי ש ב ו נאמנו ת וכ י איתמ ר בגמר א
טעמא דכפיר ת שעבו ד קרקעו ת ל א איתמ ר מל א למ״ ד היל ך חיי ב וקש ה למ ה הזכי ר
רבינו ז״ ל והר י כ ל נכסי ו משועבדי ן ואול י י״ ל בדוח ק ד. א לח ת נע ם למ ה ל א תועי ל
הכפירה בשט ר משו ס די ש ב ו אחריו ת נכסי ם דכח ב יד ו היינ ו טעמ א דמצ י לומ ר פרעת י
משום דאי ן ש ם אחריו ת נכסי ם אב ל בשט ר דאיכ א אחריו ת נכסי ם ל א מנ י לומ ר פרעת י :
שהשטר ל א תועי ל ב ו כסירת ו וכו ׳ . נרא ה ל י דכוונ ת רבינ ו ז״ ל דסוב ר דכד י שיהי ה
השטר היל ך צרי ך שנ י טעמי ם , הא ׳ של א יוכ ל לכפו ר , הב ׳ שכיו ן שנכסי ו
משועבדין הו י כאיל ו גב ה אות ם וכאיל ו ה ס ביד ו ולכ ך הו י היל ך וז ה הי ה סבו ר המקש ה
בס״ק דמציע א (ד ף ד׳ ) כשהקש ה ש״ מ היל ך פטו ר משו ם דסבו ר דהשט ר היל ך מחמ ת
השני מעמי ס ותיר ן ל ו המחר ן דאי ן הטע ם כ ן אל א משו ס דאי ן נשבעי ן ע ל כפיר ת
שעכוד קרקעו ת . ורבינ ו ז״ ל כיו ן דקי׳י ל דהיל ך פטו ר כת ב כדבר י המקש ה דהשט ר
הוי היל ך מהמ ת הב ' טעמי ם שאינ ו יכו ל לכפו ר ונכסי ו משועבדי ן ול א כדבר י המחר ן
אבל ע ל הרי״ ף ז״ ל קש ה ל י שכת ב טע ם ההרצ ן בפ״ ק דמציע א דטעמ א משו ם דאי ן
נשכעין ע ל כפיר ת שעבו ד קרקעו ת דל א נאמ ר ז ה אל א למ״ ד היל ך חיי ב אב ל לדיד ן
דקי״ל פטו ר אי ן לנ ו מע ם ז ה והר ג הנמוק י ז״ ל כת ב ש ם דהרי״ ף ורבינ ו ז״ ל סבורי ם

ל והר י כ ל נכסי ו משועביי ן ט כ1 ׳ .

והרמב״ן ז״ ל הוסי ף לומ ר כוונת ו דרבינ ו ז״ ל סוב ר כ ן אל א שהו א הוסי ף ופיר ש אב ל

הנמוקי ז״ ל הבי ן בדבר י רבינ ו ז״ ל דכח ב יד ו בנאמנו ת מהנ י והבכ״ מ כת ב ע ל דבר י

ה״ה ז״ ל שפתי ם יש ק :