Section 554

השאר

הגהות מיימוניו ת

[י] עיי ן בתשוב ה ספ ר שופטי ם בסימ ן י״ א : [כ ] וכ ן כת ב ר ב אלפ ס וכת ב והכ י פסק י
רבואחא כראמ ר אב ל לר״ י נרא ה דה א דאמ ר ס״ ם המני ח רא י תפ ס משתל ם היינ ו דוק א
היכא די ש ל ו תביע ה ע ל שנ י שסרי ס נ י החי א דהת ם ע ל הגרו ל וע ל הקט ן אב ל במתני ׳

דלעיל טינ ה דלי ת לי ה תביע ה אל א ע ל הגדו ל אפיל ו תפ ס קט ן ל א משתל ם מיני ה וכ ן

בטענו חטי ם נרא ה דא י חפ ם שעורי ס ל א משתל ם מני ת ור״ ב כת ב בש ם ר״ ת שפירו ש
האי דא י תפ ס שתפ ס א ת שניה ם הח ם והמוע ד דא ז משתל ם ונו ׳ אב ל בדרב ה ב ר נת ן
אם תפ ס א ת החטי ם אינ ו גוב ה דמ י שעורי ם מה ן ובכ״ ט מפר ש ר׳ ת היכ א דטי־ני א
חפיסה ל א מחני א אל א א״ ב תופ ס אות ו דב ר שטוע ן עלי ו וכו ׳ כבהל ׳ סנהדר ץ סס״ ה :

[ל] כר ב נהמ ן אמ ר שמוא ל דר ב פפ א דהו א בתרא ה סביר א לי ה כוותי ה דאט ר הוד ח

בפרוטה וכפ ר בנל י חיי ב כדלעי ל בם ׳ ז ח וכ ן פ״ ק דב״ מ כ י איצטרי ך קר א להיכ א דטעג ו כלי ם וקרקעו ת והוד ה ל ו בכלי ם וכפ ר בקרקעו ת וכו ׳ שהי ה חיי ב א ם ל א שאי ן נשבעי ן

על כפיר ת שיעבו ד קרקעו ת וכ ן פר״ ח ור ב אלפ ם ור״ י וס״ ה וראבי״ ה ורל א כספ ר החפ ץ שפס ק דפטו ר כי ש אמוראי ם שאומרי ם כ ן משמי ה דרב י יוחנ ן וראיית ו מדקאמ ר במסקנ א

הא מנ י ארמו ן הי א ע״ ש : [מ ] אמר ו הגאוני ם שא ם התוב ע אמ ר ודא י כדברי ך שי ש ל י כו ר שעורי ם ביד ך אב ל אינ י שוא ל עת ה נ׳ א כו ר החיטי ן ב י אינ י רוצ ה לתבו ע כ ל

תביעות ש י ש ל י עלי ך בפע ם אח ת חיי ב לשל ם ל ו השעורי ם לשו ן ס״ ה ע״ ב 5 [נ ] כארמו ן ודל א כחכמי ם דאמ ר ר״ ג רוא ה אנ י דבר י ארמו ן ואמ ר רב י יצרז ק ב ן אליעז ר משטין !

דחזקית כ ל מקו ם שאצו ר ר״ נ רוא ה אנ י א ת דבר י ארטו ! הלב ה כמות ו 1 [ם ] עיי ן בס״ר . בסימ ן ע״ ו ממצו ת עש ה ן

מגדל עו ז

הדיינין(ד ף מ ׳ ומ׳א ) : כו ר חטי ם י ש ל י ניד ך וכו ׳ ע ד אי ן מוציאי ן מיד ו . כנזיקי ן פ ׳ המני ח :
הטוען א ח חניר ו שנ י ע ד אל א כו ר חטי ם חיי ג . נכתונו ח סר ק שנ י דיינ י גזירו ת (ד ף ק׳ח ) :
התחיל ה1וע ן יאמ ר כו ׳ ע ד זכ ן כ ל כיוצ א נז ה . נשנועו ח סר ק שמע ת הדייני ן (ד ף מ׳א ) :
מלא עשר ה כד י שמ ן כ1 ׳ ע ד ו ק כ ל כיוצ א מ ה . נשכועו ת ס ׳ שכוע ת הדייני ן(ד ף מ׳א ) ונכתומ ה
סרק כתר א (ד ף ק׳ח ) : מנ ה י ש ל י אצל ך הלוא ה וכו ׳ הור ו רנות י שז ה מוד ה כמקצ ת וכו ׳

ולזה לעת י נוט ה ; כת ב הראנ׳ ד ז׳ ל ואנ י מור ה ונ א וכו ׳ : ואנ י אומ ר מחלוקת ו שמע ט ראיית ו
לא שמענ ו א ך אי ן לנ ו עש ק נז ה החכו ר לחקו ר ע ל ז ה כמ ו שכתננ ו כמ ה סעמי ם וד י לנ ו שנעמו ד
נשלט וכ׳ ש שהגאוני ם נתשונח ם ז׳ ל ורמתינ ו נ׳ ע כשיטת ו :

מלד משנ ה משפטי ם . הלכו ת טוע ן ונטע ן פ״ ג 1 כס ף משנ ה 1 13

מו מנ ה וכל י י ש ל י ביד ך וכו ׳ . מדבר י רבינ ו נרא ה שאע״ ש שהכל י שהו א טומנ י הי א ט ו מנ ה וכל י י ש ל י בידךוכו׳ . כחבה״ ה נרא ה מדבר י רבימשאפ״ ש שהכל י שהו א סזע מ

פקדון א ס ל א אמ ר היל ך אע״ ש שהו א בעי ן הו ה לי ה מוד ה מקצ ח אב ל הו א סקדו ן וכו ' . ואנ י אומ ר שאי ן מכא ן הכר ע דאיכ א למימ ר דה^יל ר שכת ב כא ן

הרמב׳ן והרשב״ א ז״ ל הוכיח ו ס ן הסוגי א שבס״ ק דמציע א דב ל פקדו ן שהו א בעינ ו והוד ה רבינ ו לא ו למימר א שמבי א הכל י ביד ו אל א היינ ו לומ ר שהכל י בעי ן של א נאב ד ול א נשר ף

לו הפי ׳ הו א באנ ס הו ה לי ה היל ך דכ ל היכ א דאיח א ברשוח א דטרי ה איח א ואי ן ז ה מוד ה אל א שבפר ק א ׳ סהלכו ח טוע ן כה ב הטוע ן מטלמלי ן ע ל חניר ו והוד ה במקצ ה ונתנ ו מי ד

מקצת. ושז ר הדברי ם שכח ב רבינ ו בדי ן ז ה ואמ ר ל ו אי ן ל ך ביד י אל א ז ה והיל ך פטו ר

כתב הטו ר בסימ ן פ״ ז וז ה

פשוטים ה ם : כ ל מקו ם שנאמ ר וכו ׳ . ז ה
פשוט ישכ ל אל ו הדיני ן ל א גרע ו מכופ ר בכ ל
ווה מוסכ ם :

פ״ד א אי ן מוד ה מקצ ת חיי ב שבוע ה וכו ׳ .

פרק שנוע ה הדייני ן (ד ף מ״ב )

משנה אי ן נשבעי ן אל א ע ל דב ר שבמר ה
שבמשקל ושבמני ן ואמ ר רב א בגמר א אינ ו חיי ב
עד שיטעננ ו דב ר שבמד ה שבמשק ל ושבמני ן
ויודה ל ו בדב ר שבמד ה שבמשק ל ושבמני ן וז ה
מבואר ;

נ בי ת ז ה מל א וכו ׳ . משנ ה ש ס ז ה אומ ר
אומר ע ד הזי ז וז ה אומ ר ע ד החלו ן
חייב ומדבר י רבינ ו נרא ה דדוק א בשטועני ן
בביח יוו ע דא י בכי ה סת ם לא ו דב ר שבמד ה
היא שהר י כמ ה בתי ם י ש גדולי ם וקטני ם ואי ן
ידוע כענה ם כמ ה וכ ן נרא ה מדבר י הרמב״ ן
ז״ל ועיק ר אע״ פ שי ש מולקי ן :

ד אי ן מוד ה מקצ ה חיי ב וכו ׳ . פי׳ ק דמציע א
(דף ד׳ ) מבוא ר ז ה בהלכו ת מהכר ח
השמועה אש ר ש ם ונרא ה פירו ש דבר י רכינ ו
דדוקא כשה ם בשט ר שא״ א ל ו לו ; ר פרעת י
אנל א ם הי ו החמשי ם בעדי ם א ו בכת■ : יד ו
שהוא נא:: ן לומ ר פרעת י א ם הור ה בה ן
הוראתו הודא : לחייב ו שבוע ת הנור ה וז ה
נראה ממ ה שהזכי ר שט ר בדוק ת וממ״ ש שהשט ר

לא

נתחייב ל ו משו ם הלוא ה א ו משו ם פקדו ן א ו משו ם נז ק.ולז ה
דעתי נוט ה : ^? ו מנ ה וכל י י ש ל י ביד ך אי ן ל ך ביד י אל א
הכלי וה א ל ך . הר י ז ה פטו ר ונשב ע היס ת שאי ן ל ו אצל ו
אלא ז ה . אמ ר בע ל הכל י אי ן ז ה הכל י כול ל בשבועת ו
שזה כלי ו . הוד ה הנטע ן שאי ן ז ה כלי ו ונתחל ף ל ו
באחר הר י ז ה חיי ב שבוע ה . כ ל מקו ם שנאמ ר בעני ן ז ה
פטור הר י ז ה פטו ר משבוע ת התור ה וחיי ב שבוע ת
היסת כמ ו שבארנ ו כמ ה פעמי ם :

פרק רביע י

א אי ן

משבועת התור ה

לשונו כת ב הרמב״ ם ז״ ל מנ ה וכל י י ש ל י ביד ך
אין ל ך ביד י אל א הכל י והיל ך ואמ ר התוב ע
אין ז ה הכל י של י הר י ז ה נשב ע היס ת וכו ׳
ואס הוד ה הנתב ע שאי ן ז ה כל י של ו וכו ׳ צרי ך
לישבע שבוע ה דאוריית א פ ד כא ן ואפש ר שהו א
סובר דמשכו ן סי ט נקר א היל ך עכ״ ל . ואנ י
אומר של א ה״ ל לכתו ב כ ן בלשו ן אפש ר דבהדי א
כתב רבינ ו בפר ק שאמ ר ז ה שמשכו ן לא ו היל ך
הוא אצ ל מנ ה ל י ביד ך מ ל משכו ן ז ה :
פ״ר ד אי ן סוד ה במקצ ת חיי ב שבוע ה
וכו׳ . ר״ ן ונ״ י בפ״ ק דמציע א
לא ירד ו לסי ף דע ת רבינ ו ול א דקדק ו בדב ר
ולפיכך השיא ו דעת ו לדע ת אחר ת וה״ ה כיו ן
יפה לדעת ו ודקד ק יפ ה בלשונ ו ושפתי ם יש ק *
שטר

אמודה במקצ ת חיי ב שבוע ה מ ן התור ה ע ד
שיטעננו בדב ר שבמד ה א ו במשק ל א ו במני ן
ויודה ל ו בדב ר שבמד ה א ו שבמשק ל א ו שבמני ן . כיצ ד עשר ה דינרי ן י ש ל י ביד ך אי ן ל ך
בידי אל א המשה . כו ר חטי ם י ש ל י ביד ך אי ן ל ך ביד י אל א לתך . שת י ליטריןש ל מש י י ש
לי ביד ך אי ן ל ך ביד י אל א רוט ל הר י ז ה חיי ב וכ ן כ ל כיוצ א בז ה . אב ל א ם אמ ר ל ו כי ם
מלא דינרי ן מסרת י ל ך ל א מסר ת ל י אל א המשי ם . מא ה דינרי ן מסרת י ל ך ל א מסר ת ל י
אלא צרו ר ש ל דינרי ן ול א מני ת אות ן בפנ י ואינ י יוד ע מ ה הי ה ב ו ומ ה שהנח ת את ה נוט ל
הרי ז ה פטו ר וכ ן כ ל כיוצ א בז ה : ב בי ת מל א תבוא ה מסרת י ל ך והל ה אומ ר ל א
מסרת ל י אל א עשר ה כורי ן . עשר ה כורי ן מסרת י ל ך אינ י יוד ע כמ ה ה ם שהר י ל א מדדת ם
בפני אל א מ ה שהנח ת את ה נוט ל פטי י : ג בי ת ז ה מל א ע ד הזי ז מסרת י ל ך והל ה אומ ר
עד [א ] ההלו ן חיי ב . וכ ן כ ל כיוצ א בז ה : ד אי ן מוד ה במקצ ת חיי ב שבוע ה ע ד שיוד ה בדב ר שאפש ר ל ו לכפו ר ב ו .
כיצד מ י שטע ן חביר ו ואמ ר מא ה דינרי ן י ש ל י אצל ך המשי ם שבשט ר ז ה וחמשי ם בל א שט ר . אי ן ל ך ביד י אל א המשי ם

1< עוח׳ מ סי ׳ סנ ז סמ״ ג עשי ז • שבשט ר

לחם משנ ה

השאר אל א אפי ׳ ממ ה שהוד ה סכו ר קש ה למ ה שינ ה ה״ ה ז״ ל הנוש א היל״ ל וגדול ה מז ו

-ן- . , ^ ^ , , 'י׳. . •"׳ ו

כתב דאפי ׳ בחמשי ם שהוד ה פטו ר ועו ד דאי ן ז ו גדול ה מז ו דכיו ן דהו י טענ ו מטי ם

והודה ל ו בשעורי ם ודא י דפטו ר א ף במ ה שהוד ה :

ב בי ת מל א תבוא ה מסרת י ל ך וכו ׳ . בפר ק שבוע ת הדייני ן הנ ן בי ת מל א
מסרתי ל ך וכי ס מל א מסרת י ל ך והל ה אומ ר אינ י יוד ע אל א מ ה
שהנחת את ה נוט ל פטו ר ואמרינ ן בגמר א אמ ר אבי י ל א שנ ו אל א 7אמ ר ב ת סת ם אב ל
בית ז ה מל א ידיע א טענת ה ופרי ך לי ה רב א ואסי ק דאפי ׳ אמ ר בי ת ז ה מל א אינ ו
חייב ע ד שיטענ ו דב ר שבמד ה וכו ׳ ויוד ה ב ; ב ר שבמד ה וכו ׳ וקש ה ע ל רבינ ו ז״ ל למ ה
לא כת ב הדי ן בבי ת ז ה מל א אל א בבי ת מל א ול א עו ד אל א שש-נ ה מהדי ן האמו ר בגס ׳
שבגמרא אמר ו ששאל ו בי ת ז ה מל א והשי ב ל ו אינ י יוד ע אל א מ ה שהנח ת את ה נוט ל
ורבינו ז״ ל כת ב ששאל ו שי ת מל א והשי ש ל ו מר ה א ו ששאל ו מד ה דהיי ע כורי ן והשי ב
לו בל א מד ה אל א מ ה שהנח ת אה ה נוט ל וחי ן ז ה די ן האמו ר בגמר א ולמ ה שינה . וי״ ל
דההוס׳ ז״ ל הקש ו ש ם דאמא י ל א חשי ב בי ת ז ה מל א דב ר שבמד ה דכיו ן דא״ ל בי ת

זה מל א וז ה מחזי ר ל ו חס ר נרא ה חסרונ ו והר י הו א כז ה מומ ר ע ד הג ג וז ה אומ ר

עד הזי ז ותירצ ו שנ י תירוצי ם האח ד דכשאי ן חס ר אל א מע ט מקר י מל א ד א ן ידו ע
מה ביניה ם השנ י שיזכי ר מד א בהודאת ו ונרא ה הפירו ש די ש חילו ק בי ן חירו ן ראשו ן
לשני דלראשו ן אפי ׳ שיזכי ר מד ה בהודאת ו כגו ן שאמ ר עשר ה כורי ן נח ת ל י דכיו ן דז ה
אמר בי ת ז ה אי ן ידו ע מ ה ש ב ניה ם ופטו ר ולתירו ן נתר א כיו ן שהזכי ר מר ה בהודאת ו
שגי וכ י הו י איפכ א דהזכי ר מד ה בתביעת ו כגו ן עפר ה כורי ן מסרת י ל ך והו א ל א השי ב
מדה אל א מ ה שהנח ת אה ה נוט ל הו י איפכ ח ד^תירו ן קמ א חיי ב שהר י ידו ע מ ה י ש
ביניהם ולתירו ; בתר א פטו ר של א הזכי ר מד ה בהודאת ו ורבינ ו ז״ ל נרא ה שסוב ר כפי ׳
בחרא ש ל חוס ׳ ז״ ל ולפ י אוח ו ה ח רו ן בא ו דברי ו ע ל נכו ן דראשונ ה הזכי ר בי ת מל א
והוא השי ב מד ה עשר ה כורי ן ה א א ם אמ ר בי ס ז ה מל א והו א השי ב עשר ה כורי ן חיי ב
דהוא טע ; מד ה בי ת ז ה מל א והו א השי ב מד ה עשר ה כורי ן ודל א כתירו ץ קמ א דקאמ ר
דאין ידו ע מ ה שביניה ם וכשתב ע עשר ה כורי ן שהו א אינ ו מזכי ר מד ה בהודאת ו אל א
אמר מ ה שהנח ת את ה נוט ל פטו ר וכת ב רבינ ו ז״ ל עשר ה כורי ן במקו ם מ״ ש בגמר א

פ״ד א אי ן מוד ה מקצ ה כו ׳ . הר ג מהריק׳ א כת ב דפר ב הנ׳ י ל א יר ד לדע ת רנינ ו אנ ל כש נ
שה׳ה ז׳ ל דקד ק יס ה כו ' . ול א ידעת י כוונת ו נז ה כל ל כ י אי ן חילו ק ני ן הר ג הנ׳ י
לה׳ה כל ל דדנר י ה׳ ה הו א דסונ י נדע ת רנינ ו דכ ל שאינ ו יכו ל לכפו ר כעו ר משנוע ת התור ה אע׳ ס

הגהות מיימוניו ת

[א] וא״ ת וה א הינ׳ ך הו א וססקינ ן בר ב שש ח דאט ר היל ר סטו ר כדםרישי ת ניעיל * בחחי<' ת
חלבח ז י י׳ ל רטייר י בגו ן שהרקיב ו הסירו ת ש ח א מוד ה בפשיע ה כתום ׳ ודל א נספ ר