Section 536

יג מ י של א פיר ש קצ ב הדב ר שער ב כנו ן וכו ׳
יש מ ן הגאוני ם שהור ה וכו ׳ וירא ה ל י
שאין

פירש: י *שני ם י׳שערב ו
כשיבוא המלו ה ליפר ע מ ן
יפרע [י ] מא י ז ה מר ן
ראם ל א הי ה לאח ד

לאחד
הערב
שירצה .
כדי החו ב

מהלכות מכיר ה שדע ת רבינ ו
פי שקנ ו מיד ו ל א נשתעב ד וא ף
לשיפתו ואמ ר שהער ב אינ ו משתעב ד גדב ר שאינ ו קצו ב וככ ר כתבת י
חולקין בז ה ולדבריה ם נרא ה שא ף כא ן הער ב משועב ד ככ ל אפיל ו באל ף
אלפיש כדע ת הנאוני ש אל א שהר״ א ז״ ל מל ק
שם ע ל הדי ן ההו א וכא ן הפי ל פשר ה וכת ב
בהשנות א״ א וא״ כ ל א בר ב ול א במע ע וט ׳

וזו הפשר ה אי ן דעת י נוח ת ממנ ה אל א א ו

י ■ ־
ורבותיו שהמחיי ב עצמ ו כדב ר שתינ ו קצו ב

בכאן הל ן

שם שי ש

השגת הראב״ ד

*בנים שערב ו לאח ד ע ד גבא י
החוב : א׳ א אינ י מחוו ר אל א
לפי המנה ג ולמדי ן מ ן הענו׳ ם
לישראל עכ״ ל :

מפני שאי ן כא ן אסמכת א דנחחיי כ לשל ם כ ל ע ח שירצ ה ול י נרא ה לפ י מ ה שאמ ר ה״ ה ז״ ל
טעם אח ר דמפנ י שכיו ן שקנ ו מיד ו ע ל הדמי ם הר י ערכו ת ז ה ע ל המעו ת הי א ואפש ר
דהרכ כי ת יוס ף ל א כת כ אל א לפ י מ ה שמפר ש הפו ר דבר י רכינ ו שהו א דל א כהר ב
המגיד ע״ ש אצ א שהבי א דברי ו ע ל דבר י ה״ ה ועו ד דאסיל ו לפ י המו ר אפש ר לפר ש הטע ם
דכתיבנא אע" פ שאינ ו מחוו ר כ ל כ ך ודו״ ק :

' שני ם שערב ו וכו ׳ . מ״ ש ה״ ה הערבו ת אינ ו ח ל לחצאי ן א ו יתחיי ב כ ל אח ד בכ ל א ו

לא יתחיי ב כל ל דמ י מלק ו לה ן וכו ׳ . ק״ ל מ י חל ק לה ן הערבו ת שיה א ז ה בחצ י
וזה בחצי . אב ל הב״ י בסימ ן ע״ ז כת ב בלשו ן ז ה א ו ל א יתחיי ב כל ל אפיל ו דמ י חלק ו ודל ג
מלת לה ן ואול י ליתי ה בספרי ם דידי ה בדבר י ה״ ה ז״ ל דלכירוש ו ל א יתייש ב מל ת לה ן :
יג וירא ה ל י שאי ן ז ה הער ב חיי ב כלום . מ ה של א כת ב כא ן רבינ ו ז״ ל וכ ן הור ו רבות י
כמ״ש בפי״ א מהלכו ת מכיר ה אל א שתל ה ההורא ה בעצמ ו כת ב הר ב מוהר״ י
ן׳ ל ב בחל ק א ׳(ד ף קמ״א ) דאפש ר דרבותי ו דאמר ו ש ם דל א מהנ י הכ א מוד ו דמהנ י

חוזר ותוב ע השנ י בשא ר החוב :
יא ואח ד שער ב לשני ם בשיפר ע למלו ה יודיע ו ע ל
הוב איז ה משניה ם פור ע כד י שיחזו ר עלי י : י ב האומ ר
נלחבירו ערו ב לפלונ י כ ך וכ ך ואנ י ער ב ל ך הר י ז ה
כמי שאמ ר ל ו הלוה ו ואנ י ער ב . וכש ם שנשתעב ד
הערבלמלוה כ ך נשתעב ד ער ב לער ב ראשון . ודי ן הער ב
עם המלו ה ודי ן ער ב ראשו ן ע ם השנ י די ן אח ד הו א :
ע *מ י של א פיר ש קצ ב הדב ר
שערב כגו ן שאמ ר ל ו כ ל מ ה
שתתן ת ן ל ו ואנ י ער ב א ו מכו ר
לו ואנ י ער ב א ו הלוה ו ואנ י ער ב
יש מ ן הגאוני ם שהור ה אפיל ו מכ ר
לו בעשר ת אלפי ם א ו הלוה ו מא ה אל ף נשתעב ד הער ב
בכל . וירא ה ל י שאי ן ז ה הער ב חיי ב כלו ם שכיו ן
שאינו יוד ע הדב ר ששיעב ד עצמ ו
ולא שיעב ד עצמ ו ודברי ם ש ל טע ם
הם למבי ן : י ד *מ י שאמ ר לחביר ו
הלוהו ואנ י ער ב לנופ ו ש ל לו ה ז ה
לא ער ב לעצמ ו ש ל ממו ן אל א כ ל
זמן שתרצ ה אביאנ ו ל ך . וכ ן א ם

אמר

סמ׳מ סי ׳ קל ב סמ ג פ ס : ב ס1 י ש ם סי ׳ קל א

לחם משנ ה

משוס דכ ל עני ן דער ב הו י אסמכת א אל א דבגמר א (סו ף ב׳׳ב ) סלק ו האסמכת א משו ם
דאמרו בההי א הנא ה דק ח מהימ ן וכו ׳ וכיו ן שז ה מסל ק החסמכה- ז הו א הדי ן נמ י שיסל ק
הך אסמכת א נמ י דמחיי ב עצמ ו בדב ר שאינ ו קצי ב ולכ ך כת ב כ ז ן ירא ה ל י כלומ ר
דרבותיו ל א דבר ו בז ה וכת ב דהר ב המגי ד חול ק ע ל ז ה אל א סוב ר הו א דהענייני ס בוים .

ואני אומ ר דאפש ר דה״ ה ז״ ל ג״ כ יסבו ר כ ן ול א כת ב ה״ ה אל א שהחול ק ש ם כ״ ש שיחלו ק
כאן דא ם הה ם מהנ י החיו ב כ״ ש כא ן מהטע ם שכתבנ ו אב ל רבותי ו אינ ו בהכר ח שיסבר ו
כן . ומ״ ש ה״ ה כרבינ ו הל ך לשיטת ו ה״ ק משו ס דרבינ ו אמ ר ב ם דל א מהנ י יכו ל לומ ר
כאן די ן ז ה דא ם הי ה סוב ר ש ם דמהנ י החיו ב ל א הי ה יכו ל לומ ר די ן ז ה דהשת א הת ם
מהני כ״ ש בער ב דאיכ א טעמ א דליהנ י פפ י החיו ב כדכתיבנ א :

יד מ י שאמ ר לחביר ו וכו ׳ . כת ב ה״ ה ובתשוב ה לר ב נחשו ן וכו ׳ . וכת ב שדברי ו אל ו
אינם אל א בער ב להבי א הלו ה . אב ל מדבר י הטו ר בהלכו ת ער ב סי ׳ קכ״ ט ל א
משמע הכ י אל א דבער ב ש ל ממו ן אייר י ר ב נחשו ן שכת ב פ ס ומשיביאנ ו לב״ ד יפט ר הער ב

עד

משנה למל ך

השגת הראב״ ר
*מי של א פיר ש וכו ׳ ע ד ודנרי ם
של עע ם וכו ׳ : א״ א וא' כ ל א
נרג ול א נמע ט אל א כד י שהדעו ז
מגעה לש ם שהו א רגי ל ואמי ד
נשתעכד עכ״ ל :

בו ל א םמב ה דעת ו

השגת הראב״ ד

•מי שאמ ר לחניר ו הלוה ו ואנ י
ערג לגופ ו ש ל וכו ׳ ע ד ולו ה
דעתי נוט ה : א״ א ד ל אסמכת א
מהכא שהר י סלק ו אות ה נגמר א
אלא א ם אמ ר נכע ת מה ן מעו ת
הלוהו ואנ י ער ב ל ו להבי א
בידך

ג טו ל ש ס כמ ג ש ס קע ט ע ג

המשתעבד בדב ר שתינ ו קצו ב שיעבו ד מ ל עלי ו
לגמרי והי ה ל ו ליזה ר א ו חינ ו ח ל עלי ו כל ל שח ם
לא כ ן נח ת דברי ך לשיעורי ן ומ י יוד ע ז ה
הערב כמ ה הי ה אומ ד בדעת ו להשתעב ד והצ ע
עצמך שהר י אינ ו מכי ר ויוד ע כמ ה ה ן אמודי ם
היוכל לטעו ן ל א היית י סבו ר שיה א אל א חמשי ם
והן המודי ם למנ ה וא ס הי ה דע ת הר״ א ז״ ל
לומר ששמי ן בדע ת הער ב כמ ה הו א רגי ל
ואמיד א ף ז ה אינ ו לפ י שא ם אינ ו יוד ע כמ ה
נכסים י ש ללו ה האומדנ א בטל ה ובודא י נרא ה
לי דל א אזלינ ן בת ר אומדנ א בכ י הא י גוונ א
לפי שאי ן המלו ה ול א הער ב בקיאי ן באומדנו ת
אלו ודעו ת בנ י אד ם חלוקי ן בה ן ודבר י קצ ת
הגאונים ז״ ל נראי ן עיק ר :

יד מ י שאמ ר לחביר ו הלוה ו וכו׳ . הרב ה מ ן
הגאונים ז״ ל כדע ת הראשו ן ע ד שי ש
מי שכת ב א ם הביא ו ער ב שב ת בי ן השמשו ת
ובמוצאי שב ת בר ח ל א נפט ר הער ב בכ ך .
ובתשובה לר ב נחשו ן אמטיי ה כ ד נפי ק חד א
כוכבא שפי ר דמ י לקבולי ה וא י ל א קבלי ה איה ו
דאפסיד אנפשי ה ונפט ר הער ב וא י בת ר דנפק י
חלתא כוכב י שב ת הו ה וא י ער ק ל א מיפט ר
ערב וכ ן אמ ר ר ב צמ ה ואל ו הדברי ם ודא י אינ ן
אלא בער ב להבי א הלו ה . ודע ת רבינ ו ז״ ל שכ ל
שהערבות א ו הקבלנו ת ק ע ל תנא י א י ז ה
שיהיה דינ ן כדי ן אסמכת א וכמ״ ש למעל ה
ולדעת הגאוני ם אפיל ו ל א אמ ר א ם ל א אביאנ ו
אהיה חיי ב לשל ם סתמ ו כפירוש ו והטע ם לפ י
שאין אד ם מוצי א דברי ו לבעל ה וא ס ל א נתכוו ן

לכו

גחשונת מהניט״ ט ח׳ א סי ׳ ט״ ל שנת ב היס ך ז ה כמחמ ה של א נזכ ר הר ג ז״ ל מדנר י הרינ״ ש אל ו

ונ׳ע . כ י, נ מר ן הנ׳ ו סי ׳ ע״ ז
נראה בחל ק ע ל הרמנ׳ ס ירא ה

וו׳ל כת ב מור י הר ג הגדו ל ר״ י ביר ג ז״ ל נתבוכ ה א ך א ם הרא׳ ש
דביחן שלפנינ ו יוד ה דדוק א כשלו ה סת ם ל א ישתעב ד חביר ו ע ל פי ו מפנ י

שאפשר כל א לקח ו אצ א לצרכ ו כו ' . ונת ב ע ל ! ה מוהרש״ ך ח׳ ב סי ׳ ר׳ י די ש לתמו ה ע ל ז ה כ י
הנה מדבר י הרטב׳ ס ירא ה שמ ה שהשות ף מתחיי ב הו א באח ד מש, י תנאי ם כו ' יע״ ש . ונרא ה שהר נ
מביא ס״עת א למהי׳ י ביר ב דכיו ן ברבינ ו ל א נק; י אל א שהוד ה השות ף שלצור ־ השותפו ת לו ה א ו
שיתברר בעדי ם וע ל ז ה חל ק הרא״ ש א' כ דב ר שהו א ידו ע בע ת ההלוא ה שהו א לצור ־ השותפו ת
לא דבר ו נז ה ל א רנינ ו וצ א הרא״ ש א״ כ אפש ר שיור ה היא׳ ש . וא ס מכ ס סבר א ל א ניה א לי ם

להמחבר לחילו ק ז ה טמ א נהדי א דל א מסתב ר לי ה אב ל להקשו ת עלי ו מדבר י רבינ ו והרא׳ ש ל א מצאת י

קושיא ודו״ ק :

יג מ י של א פיר ש קצ ב הדב ר שער ב כו ׳ . נת ב הר ב נע ל ל׳ ר ס׳ ם ק״ ע וז׳ ל ולעני ! דינ א אנ י מסני ס
עמו משו ם דיצ א ער ב נדב ר באי ן ל ו קצב ה ודע ת הרמב׳ ם ורנותי ו דאינ ו מועי ל כו ׳ וז ה
הותר למ׳ ש הר ב סי ׳ קע׳ ו וצ־ ע ;

יד מ י שאמ ר לחניר ו הלוה ו ואנ י ער ב כו ׳ . כת ב העו ר כי ׳ קכ״ ט כעי ׳ י״ ב וז׳ ל כת ב ר ב נחשו ן
אמר הער ב תנ ו ל י זמ ן ואביאנ ו לב״ ד א • ידי ע היכ ן הו א יהנינ ן לי ה !מ ן כו ׳ הביא ו ע׳ ש
נין השמשו ת ובמוצא י שנ ת כי ח ל א נפע ר הער ג ונו ׳ . ונס ב עלי ו מר ן הב׳ י ו1״ ל כ״ כ נעה׳ ת נשע ר

שאין ל ן קיק ע אינ ו כות ב פרוזבו ל

הגהות מיימוניו ת

רשב״גאומר אפיל ו לאח ד ע״ כ ן

[י] עיי ן בסי ׳ בהלכו ת פר ק ג ט פשו ט
כ״ג

ולכולם י ש לה ם פני ם : ואח ד שער ב לשני ם ע ד די ן אח ד הו א . בתשוב ת הגאוני ם ו׳ ל : מ י של א

וכו׳ : ואנ י אומ ר ג ם ז ה מחלוק ת ישנ ה הי א גב י המקב ל עלי ו לזו ן א ח ב ן אשת ו וב ת אשת ו נו '

מהנא וכו ׳ : ואג י אומ ר הנ ה הראנ׳ ד ו׳ ל הל ך לש י שיטת ו שלמעל ה שאי ן אסמכת א בערנו ת ואנחנ ו

מנדל עו ז

שנים שערנ ו לאח ד וכו ׳ ע ד נשא ר החו ב

הנזכר

כתב הראנ׳ ד ז״ ל

מחוור

לרבותא אמר ת וג ם מ ה שכת ב כא ן נפ ש תח ת נפ ש מחוד ש ותימ ה גדו ל אצלנ ו

הטלוה

262

מגיד משנ ה

משפטים. הלכו ת מלו ה ולו ה פכ׳ ה פפ ו

מגיד משנו ן

גוף תח ת גו ף ומ ה יעש ה גו ף הער ג כנ״ ד
ולכשיהיה בב״ ד ויאמ ר אינ י יכו ל להבי א הלו ה
איזו כסיי ה יכסוה ו ב״ ד א ס ל א נתשלומי ן
היחבשו אות ו ע ד שיתפש ר ע ם המלו ה א ו יעמו ד
שס לעול ס והיכ ן מציג ו כסיי ה כז ו ועו ד שא״ כ
יותר הו א משועב ד מער ב את ר מדא י גופ ו
חביב עלי ו מממונ ו ורו ב בנ י אד ס ק אל א ודא י
אין לדברי ם אל ו עיק ר ובעיק ר הדי ן אינ י כדא י
להכריע :

פכ״ו א המלו ה א ח חביר ו בשט ר וכו ׳ א ף
על פ י שקנ ו מיד ו וט ׳ .

מחור לשו ן ז ה נרא ה שדע ת רבינ ו הו א שער ב
היוצא לאח ר חיתו ם שערו ת צרי ך קני ן והו א
מפרש כ ן בכולה ו בע י קני ן שאמר ו סו ף ג ס
פשוט שא ף ז ה בכל ל אב ל הרמב״ ן ז״ ל העל ה
מסוגיא שבפר ק הנוש א בכתובו ת שער ב היוצ א
לאחר חיתו ם שטרו ת אינ ו צרי ך קני ן ולדברי ו
הככיס הרשב״ א ז״ ל . ומ״ ש רבינ ו אינ ו טור ף
מנכסים משועבדי ם . מבוא ר בפס ק הלכ ה
בגמרא ש ם : הי ה הער ב בגופ ו ש ל שט ר קוד ם
סתימת העדי ם וכו׳ . חילו ק ז ה ני ן אומ ר פלונ י

ערב

אמר ל ו אח ר שתלוה ו ותבע ו ןי ו א ־ ־, * ,א . ״

-ל א. /־׳/י״ל ה ח ״׳ ־ ל״־י ־ הניחה ו כ ל זמ ן שתתבענ ו אב־אנ ו

וכתב בה״גו ת א א ד ל אסמכת א מהכ א וכו ׳ ואי ן ל ך יקנ ו מיד י ע ל ז ה א ם ל א יבי א ל ו כ ך למ ה יתחיי נ ממ1ןאל א

״״:״״?,ל״ ״ ־א״ י ״ א ז ה הלי ה י ש מ ן הגאוני ם שהור ה

שהוא חיי ב לשל ם . וי ש מ י שהור ה
שאפילו התנ ה ואמ ר א ם ל א אביאנ ו א ו שמ ת א ו שבר ח
אהיה חיי ב לשל ם הר י ז ו אםמבת א ול א נשתעב ד ולז ה
דעתי נוט ה :

פרק שש ה ועשרי ם

א המלו ה ייא ת חביר ו בשט ר ואח ר שהעיד ו העדי ם
בשטר ב א ער ב וער ב א ת הלו ה אע״ פ
שקנו מיד ו ונשתעב ד לשל ם במ ו שביארנ ו כשיב א
המלוה להפר ע מנכם י הער ב הז ה אינ י [א ] טור ף
מנכסים משועבדי ם . הי ה הער ב בגופ ו ש ל שט ר קוד ם
חתימת העדי ם א ם כתב ו פלונ י ער ב שהר י אינ ו
מעורב ע ם הלו ה במלו ה אינ ו גוב ה ממנ ו מ ן המשועבדי ם
אבל א ם כתו ב בשט ר פלונ י לו ה מפלונ י כ ך וכ ך ופלונ י
ערב שהר י ערב ו לו ה ע ם ער ב בשט ר וקנ ו מיד ו ש ל
ערב ואח״ ב חתמ ו עדי ם בשט ר ה " ז נפר ע מנכם י ער ב
המשועבדים ז ב מלו ה שתב ע א ת הלו ה ול א מצ א ל ו נפםי ם אינ ו יכו ל להפר ע מ ן הער ב ע ד אח ר שלשי ם יו ם מיו ם שנהח״ ב
01 הער ב לשל ם ל א יהי ה כ ה ז ה פחו ת מ ן הלו ה עצמ ו וכז ה הור ו המורים . וא ם התנ ה עמ ו הכ ל לפ י התנא י • ג מלו ה שב א
לתבוע א ת הלו ה ול א מצ א ל ו נכסי ם אינ ו יבו ל לדחות ו ולומ ר ל ך אצ ל הקבל ן הר י י ש ל ך לתבו ע אות ו תחל ה אל א תוב ע כ ל