Section 505

סרעתי וכו ׳ . כש ר כתשת י פר ק ט״ ו של א נמצ א
שגמרא די ן נאמנו ת ללו ה אכ ל הגאוני ם זי ל
כחשוהו והו א פשו ט דכ ל תנא י שנממו ן קיי ם .
ודעת רשינ ו שדי ן ז ה ג״ כ פשו ט דל א הימני ה
אלא מטענ ת פרעו ן אש ל ל א מטענ ת אמנ ה וכיו ן
שטוען של א לו ה פשיט א של א פר ע :

ז יור ש שנ א להפר ע מ ן הלו ה וכו׳ . ז ה משוא ר
שהלכות פר ק הכות ש :

ח יור ש קט ן שהי ה שט ר חו ש לאשי ו ונו ׳ .

משואר שגמר א סר ק השוחפי ן(ד ף ז׳ )

ומהטעם שכת ש רנינ ו ז״ ל דמדל א אפקי ה שחי י
אשוהון אימ ר ציור י ציירי ה וחלק ו המפרשי ם ז״ ל
כפירוש דש ר ז ה הר ש אש ן מיג״ ש ז״ ל כח ש שאפי ׳
לא תנ ע הח ש חו ש ז ה שחיי ו ואפיל ו ל א הגי ע
זמנו שחיי ו חוששי ן לשוכ ר ז ה מפנ י שהי ה ל ו
ללוה להזמי ן המלו ה ששי ח די ן ולכסות ו ולקרו ע
השטר ע* כ דשרי ו וי ש אומרי ם דדוק א ששי ש
עדים שתכע ו הא ש שחיי ו שש״ ד וז ה ל א הוצי א
שרגלים לדש ר אש ל א ם ל א כ ן אי ן חוששי ן ל ו
ומה יעש ה ז ה שפר ע ואמ ר ל ו איד ך אש ד שטר י
ועל כרח ו פר ע וקינ ל שוש ר כדקיימ א ל ן כוחני ו
שושר כמ ו שיתשא ר פכ״ ג ומת י הי ה ל ו להוציא ו
ולא תשע ו הא ש לחמ ר כתיש ת שוכר ו ולז ה
הסכים הרשכ״ א ז׳ל . עו ד כת ש ואפיל ו מתקיי ם
שחותמיו ואפיל ו מפ י העדי ם שאמר ו אנ ו חחמנוה ו
ונקש י ש ש ו שצ ד או ת פלונ י אי ן מקשלי ן מה ן
לסי שאי ן מקשלי ן עדי ם של א שסנ י שע ל די ן ע״ כ :
ט המוצי א שט ר וכו ׳ . כרייח א פר ק שנ י דיינ י
גזירות (ד ף ק״ י ע״ש ) . ומי ש
רניט מ ה שאי ן כ ן ככחוכ ה מטא ר ש ם ושהלכו ת
אישות

ני] כתו ב

ממעות אר ץ ישרא ל מ ה שאי ן כ ן בכתוב ה . ל א הי ה בשט ר ש ם מקו ם והוציא ו בבב ל מגבה ו

א טמ׳ מ סי ׳ ע א סמ ג עשי ן ט ׳ צד : ב טו ר ש ם סי ' ע״ י סמ ג ש ס

לחם משנ ה

בארץ ישרא ל מגבה ו
ממעות כב ל הוציא ו
בארץ

עלה והיכ א דאיתמ ר איתמ ר ואי ן ללמו ד ממנ ו למקו ם אח ר :

ד. בי ן מלו ה ני ן מיורשי ן וט ׳ . ס״ ש הר ש נע ל כ״ מ מיה ו חיכ א למימ ר וכו ׳ האמ ת כודא י

דסירוש קמ א הו א רחו ק מ ן הסשר א וכ י מפנ י שי ש ש ם תרת י סוג ם שמר ו וש א
ליפרע מנכס י יתומי ם גר ע ;

משנה

הלוה נכסי ם ומ ה שחיל ק הר ב ני ן ער ב ללוק ח היינ ו במ ת לו ה נמי י מלו ה יכנ י נסמי ע מלו ה שנוע ס
כבא ליפי ע מ ן היתומי ם ובה א הו א שחילק ו כמ״ ש כ ל ז ה הבעה״ ס בשע ר י׳ ד אב ל במ ה מלו ה תחל ה ל א
הווקקו לז ה ודבר י הר ב צ״ ע . שו ב דקדקת י למצו א טע ם לדברי ו כ י ל א נא ה לר ב כמות ו להוציא ו חל ק
ונראה שדע ת הר ב ז״ ל שכ ל שהשבוע ה שיי ך ליחמ י שיי ן לומ ר אי ן אד ם מורי ש כו ׳ אע״ פ שמ ס מלו ה
בחיי לו ה ומא י דאחמ ר בגמר א הב ו דל א לוסי ף על ה גב י סוג ם שער ו ומ ת היינ ו דוק א שהלו ה קיי ם
שנשבעין שבוע ת היורשי ם ונוטלי ן מהלו ה אב ל א ם ס ס הלו ה בינתי ם אמ ר מיח ס המלו ה כיו ן של א
נשבעו בחי י הלו ה כיינ ו דר ב ושמוא ל דאי ן אד ם מורי ש נו ׳ לגנו ת מהיתומי ם ולכ ך בנדו ן ז ה שמ ת הלו ם
בסוף ובאי ם לגבו ת מהיורשי ם כיו ן שהי א שבוע ת המשנ ה דהב א ליפר ע מנכט ם משוענדי ן ולוק ח נס ר
יתמי אזי ל כההי א דשכי ב ושבי ק ערב א הוזק ק מר ב ז׳ ל לכ ל הנ י חילוק י של א הני ח הלו ה כלו ם ולחל ק
נין ער ב ללוק ח ומ ה שחיל ק תחל ה הר ב בי ן שבוע ת פוג ם וע ד אח ד מעיד ה שהי א פרוע ה לשבוע ת הב א
ליפרע ממשועבדי ם מיינ ו לגב י הלו ה כשהו א ח י למ׳ ד דבכולה ו שבוע ת המשנ ה אמרי ׳ אי ן אד ם מורי ש
כו׳ שהי א שבוע ת הלקוחו ת ונפרעי ן מ ן הלו ה עצמ ו בשבוע ת היורשי ן אב ל לגב י יורש י לו ה כיו ן
שהשבועה הי א ללקוחו ת דאזל י בת ר יתמ י ל א מהנ י ואי ן הפ ק אצל י שז ו הי א כוונ ת הר ב בפירו ש הא י
שמעסתא ודו׳ ק וע ל דר ך ז ו מתפרשי ם אצל י דבר י הרא׳ ש (*א׳ ה בתשיב ה הנזכרת ) שהולכי ם דברי ו
כעין דבר י ממחב ר וסגנו ן אח ד עול ה לשניה ם ע ל הדר ן שכתבת י ודו׳ ק :

כתב הרא׳ ש בחשוב ה כל ל פ׳ ו סי ׳ ד ׳ וז׳ ל אב ל ממו ן שאד ם מוחז ק נ ו וחיי ב עלי ו שנוט ה כד י
שלא לשל ם אוח ו הממו ן ומ ת קוד ם שנשבע ו עלי ו היורשי ן מחזיקי ן מ ה שביד ם בל א שבוע ה וראי ה
משטר ני ם היוצ א ע ל מיתומי ם כו ׳ ול א ידעת י מ ה ראי ה טיית י מר ב מההי א דשט ר כי ס להוכי ח
דבנאים היורשי ם להחזי ק נמ ה שביד ם שנפטרי ם בל א שבוע ה דההי א הי א בשבוע ת ממלו ם הב א להוצי א
וכן הראי ה האחר ת דיפ ה כ ח הנ ן הו י דכוזת ה שבאי ם היורשי ם להוצי א וצ׳ ע :

כתב מהריט׳ ן בתשוב ה הימ ן ל׳ ד וז׳ ל ואע׳ ג דנת ב הטו ר סימ ן ק׳ ח וכגו ן שהלו ה קיי ם אב ל מ ת לו ה
בחיי מלו ה היינ ו יתומי ם מ ן היתומי ם דאי ן אד ם מורי ש שבוע ה לבני ו הר י משמ ע דג ם פוג ם
שטרו ומ ת אמרינ ן בי ה אי ן אד ם מורי ש שנוע ה לבני ו כי ׳ ול א אד ע שאו ל לש י של א ידעת י מ ה רא ה
הרב בדבר י הטי ר שנ א ליד י מד ה ז ו לכתו ב שנ י דפי ם ע ל ק ו תה ו ואבנ י נה ו ואול י אי ן אל ו מדבר י
המחבר ואיז ה סלמי י טוע ה כתב ו והיות ר מתמי ה הי א מ׳ ש דאיכ א נשקוס א היג א דהימני ס עלי ו וע ל

היו

למלך

יורשיי ול א כת ב בי ן בכול ו בי ן במקצת ו דלדע ת י׳ א שכת ב בעה׳ ח ל א מהנ י אל א בטוע ן ל א נפרעת י
כלום אב ל 3סוג ס ל א הימני ה וכהכ י כת ג לקמי ה ושמ א שאמ ר כו ' . וכאמ ח קש ה מא ד אי ך יצ א מסי ו
דברים זרי ם כאל ו דסו ף סו ף מ ה מועי ל דכת ב נאמנו ת מיורשי ו דל א הימני ה אל א דוק א בכול ו ול א
בפוגם וא י פג ם ומ ת לו ה בחי י מלו ה מז ר הדב ר לשט ר שאי ן נ ו נאמנו ת כיו ן דל א הימני ה במקצת ו
ואין אד ם מורי ש שבוע ה לבני ו והיינ ו דינ א דר ב ושמוא ל ממ ש ובודא י ל א דקד ק במ ה שהוצי #

בשפתיו וצ׳ ע :

ח יור ש קט ן שהי ה שט ר חו ב לאבי ו וכו׳ . נרא ה בעינ י דא ם השוב ר הו א ע ל מקצ ת החו ב א ף לסבר ת
הר״י ן ׳ מיגא ש מוששי ן לשוב ר ז ה וקורעי ן שטר א דאפיל ו הי ה ב א לנ׳ ד הי ו כוסבי ן ל ו
שוני . אב ל כשהשוב ר הו א ע ל כ ל החו ב ע׳ כ פרע ו בי ן דילי ה לדילי ה ונקי ט שוב י והי ה ל ו לתובע ו
אח'כ כד י לקרו ע א ת השט ר א י טע ן שנאב ד ויחרימ ו ב׳ ד ע ל מ י שי ש ל ו שט ר ואינ ו מוציא ו מ ס שאי ן
לומר כ ן כשפר ע מקצ ת חוב ו ודברי ם ברורי ם ה ם . וע ל מ׳ ש ה׳ ה ועו ד כת ב אפיל ו מתקיי ם נחזתסי ם
ואפילו מש י העדי ם כו ׳ באמ ת י ש לדו ן הרב ה בדבר י הרשב׳ א דכת י דמס י עד י השט ר נמ י ל א ממ י
מטעמא דאי ן מקבלי ן עדי ם של א בפנ י נע ל די ן . וי ש לשאו ל א י סב ר כמ״ ש יבינ ו בפ׳ ח מסלט ת עדו ת
דעדי השט ר כשבאי ם לקיי ם חתימת ן צרי ך ע״ כ שיהי ו זוכרי ן עני ן השט ר א ו ע׳ י עצמ ם א ו ע׳ י אמרי ם
שהזכירוהו אחרי ם אב ל א ם אינ ו זוכ ר העדו ת אשו ר ל ו להעי ד ע ל חתימת ו א' כ מס י העדי ם אמא י אי ן
מקבלין כיו ן דרץ״ ל מקיימי ם א ת השט ר של א בפנ י נע ל די ן הר י כשבאי ם לקיי ם סתימת ן עכ״ ש זוכרי ם
מעשה השוב ר שנעש ה בפניה ם וכב ר בט ל חש ש זיו ף משוב ר זה . אל א ע' כ לומ ר דל א סב ר כרבינ ו אל א יכולי ם
להעיד ע ל כת ב יד ם אפיל ו אינ ן זוכרי ם כל ל ולכ ך ל א יצאנ ו מיד י חש ש זיו ף אל א כשאומרי ם אנ ו חתמנוה ו
נו׳ ויצ א מז ה שאי ן דינ ו מוסכ ם שהר י י ש הרב ה סוברי ם כרנינו . ואפש ר דאפיל ו ס׳ ל כרנינ ו משכח ת ל ה
כשנתקייס תחל ה ע׳ י אחרי ם ואח׳ כ בא ו עד י השט ר עצמ ם וקיימוה ו ואמר ו ז ה כת ב ידינ ו כיו ן שנתקיי ם
סמלה וא״ צ עו ד לעדות ם הו״ ל כעדו ת ע ל פ ה ואי ן מקבלי ם עדות ם . וי ש ראי ס לז ה ממ״ ם הנ׳ י נפר ק
חזקת בש ם הריטב׳ א על ה דמתני ׳ דשלש ה אחי ם ואח ד מצטרפי ם לעדו ת חזק ה עיי ן עלי ו . אל א דא ם
זו כוונ ת הישב׳ א סת ם מא ד דברי ו והי ה ל ו לבר ר ול א נעל ם ממנ י כ י הו א דחו ק נלש ק וצ״ ע . שו ב
דקדקתי במ ה שכתבת י דמשכח ת ל ה שנתקיי ם ע׳ י אחרי ם ושו ב בא ו עד י השט ר והעיד ו כו ׳ ואי ן מקו ם
לזה דכיו ן דנ ל שנתקיי ם ע׳ י אחרי ם ל א מהנ י דאימו ר ציור י ציירי ה כ י בא ו עד י השט ר עצמ ם ודא •

מנדל עו ז

ובשבועות סר ק כ ל הנשבעי ן (ד ף מה ) והביאו ר בז ה הסר ק : אי ן דני ן מדי ן ו ה וכו ׳ ע ד כאומ ר
לא פרעת י דמ י . בשבועו ת פר ק כ ל הנשבעי ן ובכתובו ת פר ק הכות ב(ד ף פ׳ח ) ; וכ ן מלו ה שנ א להסר ע
עד כאומ ר ל א פרעת י . סר ק י ש נוחלי ן : יורפ ו שב א להפר ע ע ד נשב ע אפיל ו ליורש י מלו ה . פר ק
סכותב; יורט ו קט ן שהי ה שע׳ ח כז ׳ ע ד בחי י אביהם . פ׳ ק דב׳ ב(ד ף ז ע׳ב ) : המועי א שט״ ח ע ל מניר !

עד

עזותס

חגהות מיימוניו ת

[ס] כדאמ ר ר״ ב הב ו דיי א נ*וםי ף על ח : [ט ] חחו א שטר א ריתמ י דנפ ק תנר א ע^י ח אט ר
רב חמ א כו ׳ וכ ן פוס ק ש ם מ ר זוטר א כרי ה דר ב מר י כר ב חמ א ודלי א נרבינ א דאט ר רסחד י
בשקרי ל א מחזקינ ן פר״ ח שז ה חשוב ה מקויי ם בחנפ ק רא ם ל א כ ן חיינ ו טועני ן בשבי ל
היתומים שהו א טזויין ! ע׳ ב ז [י ] וחי ה לכתוב ה למ׳ ר כתוב ה ראוריית א :

פי״ח א המ/י ה א ת חכיר ו סת ם וכו ׳ .

לתיכך כשיב א לגבו ת
תובע בע ל חוב ו תמ1ה . כלומ ר כיו ן שאי ן הנבסי ס
משועבדין אל א מדי ן ער ב צרי ך לתבו ע א ת
הלוה תחל ה וכדאמרע ן בפר ק נ ע פשו ע ההו א
דיינא דאמתי ה למלו ת לנכס י דער ב מקמ י
דליתבעיה ללו ה סלקי ת וכו ׳ וכתב ו רבינ ו בר״ פ
כ״ב :

מכר

מיי טי^ני ׳ משפטים . הלכו ת מלו ה ולו ה פ י ז פי־ ח כס ף טשנו ז קי ז 233

אישות: ב א לגבו ת והו ׳ . ז ה פשו ט בטעמ ו שכיו ן שא ץ מבור ר בשט ר ודא י פ ל המלו ה לישב ע וד י א ם האמינוה ו ליניו ל בשבוע ה מפנ י שהלו ה נת ב סח ם : הי ה ב ו וכו ׳ . באות ה
ברייתא ש ם . ופירו ש נ ל הדיני ן האמורי ן ה ן בשכתו ב ב ו דינר ץ א ו סכו ם מטב ע אח ר אב ל א ם כתו ב ב ו מא ה כס ף ול א פיר ש א ס סלעי ם א ס דינרי ן א ם פונדיוני ן מ ת שירצ ה לו ה

מגבהו כ ל מטב ע שהו א מכס ף : גיכא ן אה ה למ ד . ז ה הוצי א רבינ ו ז״ ל משמוע ה ז ו ופשו ט הו א :

עי ח א המלו ה א ת חביר ו וכו׳ . ז ה מבוא ר פ״ ק דמציע א (ד ף י״ד ) דרבנ ן דאמר י דאחריו ת מעו ת סופ ר הו א ואע״ ס של א נכת ב כמ י שנכת ב דמ י : ל א הספי ח וכו ׳
פירוש דוק א בהלואהבשט ר י

הוא שטור ף מ ן המשועבדי ם אב ל במלו ה ע ל
פה ל א כמ ו שנתבא ר פר ק אח ד עש ר . ומ״ ש
לא הספי ק משנ ה פר ק הניזקי ן (ד ף מ״ ח ע״ב )
אין נפרעי ן מנכסי ם משועבדי ם במקו ם שי ש
ננסים בנ י חורי ן וכו ׳ מפנ י תיקו ן העול ם :
בד״א בקרקעו ת וכו ׳ . דע ת רבינ ו ז״ ל דאחריו ת
אינו מעו ת סופ ר בדאקנ ה אל א בנכשי ס
שהיו ל ו בע ת ההלוא ה ומיה ו דוק א אצ ל לקוחו ת
אבל אצ ל הלו ה אפיל ו ל א כת ב ל ו דאקנ ה א ס
קנה נכסי ם גוב ה ממנ ו וזה ו שכת ב רבינ ו
ואינו טורפ ן ול א כת ב ואינ ו נוב ה מה ן וזה ו
שאמרו בגמר א במ י שמ ת מיני ה ואפיל ו מגלימ א
דעל כתפי ה וזה ו הדי ן שכת ב רבינ ו שדאקנ ה
אינו משועב ד בסת ם לגב י לקוחו ת כ ן דע ת רב ו
ז״ל . והר ב בע ל העיטו ר כ ן כת ב ואחריו ת
דאקנה לא ו טעו ת סופ ר הו א עכ״ ל . וכ ן
מוכחת הסוני א שבפר ק חזק ת (ד ף מ״ ב ע״ב )
דאמר וליחו ש דילמ א דאקנ י [אמ ר ליה ]
אלמא דבסתמ א אינ ו משועב ד מ י שקנ ה . וד ע
שלפי שיט ה ז ו פטר י חו ש המאוחרי ן שה ן כשרי ן
אינו אל א בשכתו ב בה ן דאקנ ה כמ ו שאבא ר פר ק
כ״ג וכ ן נראי ת דע ת הרמב״ ן ז״ ל פר ק א י זה ו
נ־ך אב ל הרשב״ א ז״ ל כת ב דשיעבו ד דאקנ ה
אע״פ של א נכת ב כמ י שנכת ב דמ י ואפיל ו אצ ל
'קומות ודח ק עצמ ו בפירו ש סוגי א דפר ק חזק ת
ובפרק כ״ ג מכתו ב יות ר מז ה : וא ם החנ ה עלי ו
שכל נכסי ה וכו ׳ . מסקנ א דגמר א פר ק מ י שמ ת
(דף קנ״ ז ע״ב ) ובהלכו ת :