Section 497

מקום שכותב ץ ב ו הלו ה והמלו ה והער ב והעדי ם

יד שני ם ״שה ן אוחז ץ בשט ר הטלוהאומ ר של י הו א ״ ' ■

והוצאתיו להפר ע ב ו ממ ך והלו ה אומ ר פרעתי ו וממנ י
נפל. א ם הי ה השט ר שיכו ל לקיימ ו ז ה נשב ע שאי ן ל ו
בדמים אל ו פחו ת מחציי ן וז ה ישב ע שאי ן ל ו בדמי ם פחו ת
מחציין וישל ם 1ק ] הלו ה מחצ ה . וא ם אינ ו יכו ל לקיימ ו
ישבע הלו ה הים ת 1י ] שפרע י ייל ך ל י : ט ן האומ ר
בלחבירו מנ ה י ש ל י ביד ך והל ה אומ ר אי ן ל ך ביד י כלו ם
או שאומ ר פרעתי ך אמ ר ל ו התוב ע השב ע ל י היס ת אמ ר ל ו הנתב ע והל א שט ר י ש ל ך על י
ואתה רוצ ה להשבי ע אות י תחל ה ואח ר כ ך תוצי א השט ר הפרו ע ותגב ה ב ו אומרי ם ל ו
הבא השט ר . אמ ר המלו ה אי ן ל י שט ר עלי ו מעול ם א ו שט ר הי ה ל י ואב ד הור ו רבות י
שאומרים למלו ה בט ל כ ל שט ר שי ש ל ך קוד ם זמ ן ז ה ואח ר כ ך תשביעה ו היס ת א ו החר ם
חרם סת ם ול ך ובק ש ע ד שתמצ א השט ר :

כ£ט*ו א המלו ה א ת רביר ו בעדי ם וכו ׳
בין שא״ ל אח ר שהלוה ו
וכו׳. כה ב הר״ ן וי ש שתמה ו ולאח ר הלוא ה במ ה
נשתעבד ונ״ ל שאי ן העני ן מניע ם שיעבו ד אל א
משום דכשאמ ר ל ו א ל הסרענ י אל א כעדי ם
אין הלו ה עשו י לפורע ו אל א בעדי ם וא י טע ן
ואמר פרעתי ו של א בעדי ם א ק סהד י דמשק ר :

התנה

פרק חסש ה עש ר

א *המלו ה גא ת חביר ו בעדי ם ואמ ר א ל תפרענ י אל א
בעדים בי ן שאמ ר ל ו בשע ת הלוא ה בי ן
שאמר ל ו אחר - שהלוה ו ה״ ז צרי ך לפרע ו בעדי ם מפנ י
התנאי . טע ן יהלו ה ואמ ר ל ו וכ ן עשית י ופרעתי ך בפנ י
פלוני ופלונ י והלכ ו לה ם למדינ ת הי ם א ו מת ו הר י ז ה
נאמן ונשב ע שבוע ת היס ת ונפט ר . וכ ן א ם אמ ר א ל
תפרעני אל א בפנ י תלמיד י חכמי ם א ו בפנ י רופאי ם
ואמר ל ו בפניה ם פרעתי ך ואות ן העדי ם שפרעתי ך
בפניהם מת ו א ו הלכ ו לה ם למדינ ת הי ם הר י ז ה נאמ ן
ונשבע היס ת ונפט ר . אב ל א ם אמ ר ל ו א ל תפרענ י
אלא בפנ י פלונ י ופלונ י ואמ ר ל ו פרעתי ך בפנ י אחרי ם

ומתו

א סו ר ס ס סי ׳ ס׳ ה : ב כ ל הלשי ן ע ד סו ף מר ק נטו ר ש ם סו ף סי ׳ ע׳ ס : נ סו ר ב ם סי ׳ פ ׳ ספ ג ש ס

השגת הראכ״ ד

*המלוה א ח חכיי ו וכו ׳ ועו ד א ם מח ו מ ה יעש ה וכו ׳
אכל ודא י וכו ׳ ע ד וכז ה ראו י לדו ן ולהורות : א׳ א אמ ת
הוא שהנוסחאו ח מתחלפו ת נז ה ואנ י קיימת י א ת שתיה ן
שאס י ש עדי ס ע ל הסנא י שאמ ר ל ו א ל תפרענ י אל א
בעדים ואמ ר פרעת י והלכ ו לה ס אינ ו נאמ ן וא ס אי ן ש ם
עדים נאמ ן מג ו דיכו ל לומ ר ל א התנ ה עמ י אנ ל
כשאמר ל א חפרענ י אל א נפנ י פלונ י ופלונ י באמ ת נראי ן
דנרי הר ב ז״ ל דאמ ר ססלינה ו לכ׳ ע לגנ י הא י פרעו ן
וט את ו אחרינ י ואמר י קמ ן פרעיהמצ י אמרסטרא י
נינהו והתימ ה שתמ ה ז ה החכ ם ע ל 1 ה ואמ ר שאפיל ו
אמר בפנ י סלונ י ופלונ י א ם יבוא ו מרי ש שפרג ו נסניה ס
אין כא ן בי ה מיחו ש יתמ ה ע ל מ ה שאמר ו מהימנ ת על י
כבי הר י שיפר ע ל ו פע ם אח ר פע ם אל א א ם י ש ל ו שט ר
יקרע שטר ו וא ם אי ן ל ו שט ר ינחו ב ל ו שט ר שוב ר
נכתב יד ו וז ו בי א תקנת ו לכ ל עני ן עכ׳ ל :

אלא שהי ן ב ו זמ ן והלו ה אדו ק בזמ ן גוב ה מלו ה
כולו חו ן מדמ י הזמ ן כלומ ר ששמי ן שט ר שי ש
בו זמ ן כמ ה שו ה יוה ר משט ר שאי ן ב ו זמ ן
ומנכה לי ה מא י דכינ י כינ י . אב ל א ס מלו ה אחו ז
בטופס שהו א מקו ם הזמ ן ולו ה בחור ף אינ ו גוב ה
כלום וז ה דע ח הרשב״ א ז״ ל : וא ם אינ ו וכו׳ .
פסק כרב י וכ ן פסק ו בהלכו ת דמוד ה בשט ר

שכתבו צרי ך לקיימ ו וכמ ו שנתבה ר בפר ק ז ה
למעלה ;

טו האוט ר למביר ו מנ ה וכו ׳ ע ד סו ף הסר ק .

הוציאו די ן ז ה הגאוני ם ז״ ל ממ א
שאמרו פר ק שבוע ת הדייני ן ופר ק המפקי ד
מלוה נשב ע שמל ה שמ א ישב ע לו ה ויוצי א הל ה
את הסקדו ן ופר״ ת ז״ ל ותהי ה שבוע ת הלו ה

לבטלה וחע״ פ שא ץ ז ו ראיי ה גמור ה דמיו ן

הוא קצ ת והעני ן נכו ן בעצמ ו :

פט״ך א המלו ה וכו ׳ . מ״ ש הר ב ז״ ל בי ן
שאמר ל ו אח ר שהלוה ו

וכו׳ ז ה דע ת רב ו ז״ ל בפבוש ח פר ק שבוע ת
הדיינץ (ד ף מ״א ) וכת ב הר ב ז״ ל שאפיל ו ל א
קבל עלי ו הלו ה מחו״ ב בכ ך משו ם דעב ד לו ה
לאיש מלו ה . וז ה נרא ה דע ת הרכב׳ א ז״ ל .
אבל הרמב״ ן ז״ ל כת ב דוק א קיב ל עלי ו לו ה א ו
שתק אב ל א ם אמ ר ל ו אנ י אפר ע אות ך של א
בעדים כיו ן של א החנ ה כ ן המלו ה בשע ת ההלוא ה
מחאה הלו ה מחא ה , ודבר י הר״ מ הלו י מטי ן
לדברי רבינ ו ורב ו ז״ ל : טע ן הלו ה ואמ ר ל ו
כן עשית י וכו ' . די ן ז ה מחלוק ת ישנ ה בי ן
הראשונים והאחרוני ם ז״ ל מפנ י שיבו ש הנוסחאו ת
כמ״ש רבינ ו וא ס לב ך נוקפ ך איז ו מ ן הניסחאו ת
אמהית ת א חז י מא ן גבר א רב ה מסה ד עלייה ו
וכן כת ב רבינ ו מאי ר הלו י ז״ ל כדברי ו והעי ד שכ ך
נמצא בנוסחא י דיק י ועתיק י ובנוסח י דרבואת א
קשישי וע ל נ י שני ם עדי ם יקו ם דב ר :

אע״פ

ד סמ״ מ סי ׳ • ׳ סס ג משי ן סי ׳ ד ו

לחם משנ ת

טו הא.ום ר לחביר ו מנ ה ל י ביד ך והל ה אופ ר אי ן ל ך ביד י וכו ״ . א ם הא י א ץ ל ך ביד י
ר״ל להד״ ם קפ ה דאי ך יאמ ר אח ר כ ך תוצי א פט ר הפרו ע ה א מעול ם
לא הי ה שפ ר בעול ם . וי ש מ י שחיר ן אול י הוצי א שט ר אח ר שהיית י חיי ב ל ך מחו ב אמ ר
ופרעתיך . ואפש ר לתר ן עו ד דאי ן ל ך ביד י אפש ר דהו י להד״ ס ואפש ר דהו י סרעתי ך
וכשאומר אגז* כ תוצי א שס ר כרו ע מפר ש דברי ו דמ״ ש אי ן ל ך ביד י הו י פרעסי ך :

פט״ו א ב ץ שאמ ר ל ו אח ר שהלוה ו וכו ׳ . כת ב ה״ ה בש ם הרמב׳ ן ז״ ל דא ם הסנ ה
אחר ההלוא ה ול א קיב ל הלו ה המחאת ו מחא ה כו ׳ וקש ה קצ ת א ם כ ן
כשאמרו בגמר א ע ל בריית א דבעדי ס הלויתי ך בעדי ם פר ע ל י דילמ א בשע ת הביע ה קאמ ר
למה הוצרכ ו לדחו ק כ ן בגמר א לימ א אע׳ ג דהי ה חנא י דהי ה אח ר ההלוא ה ול א קיב ל
הלוה ומשו ם הכ י אמ ר רב י יהוד ה ב ן בחיר א דיכו ל לומ ר פרעחי ך בכ< י פלונ י

משנה

דמעיקיא תקנ ו ז׳ ל מנ ה מאתי ם בי ן יכתו ב גי ן ל א יכיזו ב משו ס דנתג ה ל א סיטקר א תקנת א . ומ ר
עלה בדעת י לומ ר של א כת ב הר ב כ ן אצ א שכשי ש עדי ם שנאבד ה א ו נשרפ ה ואח ר זמ ן ב א לגנו ת מנכסי ה
דלא טענינ ן שנסרט ה אח ר האבד ה א ו השריפ ה ממקו ם אח ר אל א נוטל ת נכסי ה הקיימי ם ואיל ו גנ י חו ב
דעלמא כיו ן דל א שייכ א שטר ך ביד י מא י בע י מיישינ ן . (א״ ה חב ל ע ל דאבדי ן ועיי ן נט׳ ש הר ב המחב ר
נפרק ח׳ י מהלכו ת אישו ת די ן ט׳ } :

פט׳ו א המלו ה א ת חביר ו בעדי ם וכו ׳ . כת ב הר״ ן וי ש שתמה ו ולריח ר כלוא ה נמ ה נשתעב ד ונ׳ ל
שאין הטני ן מטע ם שיענו ד אל א משו ם דכשא׳ ל א ל ספרענ י אל א בעדי ם אי ן
הלוה עשו י לפורע ו אל א בעדי ם כ1 ׳ כמ״ ש בכ' מ . וי ש להשי ב ע ל ז ה דא י טעמ א הו י הכ י כ י א״ ל א ל
הפרעני אל א בפנ י פלזנ י ופלונ י ואמ ר פרעתי ו בפג י שני ם אוזרי ס והלנ ו א ו מת ו יה א נאמ ן כיו ן דל א
שייך אנ ן כהד י וא י מטע ם שיענו ד ניח א . ועו ד י ש ללמו ד מדבר י הריי ן דא ם א׳ ל א ל חפרענ י אל א
בעדים ופר ע מקצת ו נינ ו לבינ ו והמלו ה מוד ה דלפ י טע ם ז ה א ם נחלק ו בשארי ס כמלז ם וטע ן הלז ה
דפרע אח' כ כ ל כחו ב בינ ו לנינ ו נאמ ן שכב ר נתבט ל כטע ם דאי ן עשו י הלו ה לפרע ו של א בעדי ם
ובכה׳ג כחנ ו רבוות א ז׳ ל בקוב ע זמ ן לחביי ו ונסנר ר שסר ט קצת ו בג ו זמני ה אעי פ שתב ע סמלו ה השא ר
בנו זמני ה נאמ ן הלו ה לומ ר פרעת י אב ר אינטי ל החזק ה דאי ! אד ם פור ע בתו ך זמנ ו שהר י פר ע
נזקצתו בג ו זמני ה . האומ ר לחביר ו נשפ ת הלוא ה א ל ספרע ד אל א נפדי ם והלו ה מיח ה ואמ ר ל א אפר ע
אלא של א בעדי ם לדע ת רגי ט ז׳ ל צרי ך לפירע ז בעדי ם יכ ן הי א דע ס הי׳ י ך סיגא ש והיסנ ץ

ופלוני

ואס אי ט יכו ל לקיימ ו כי ׳
לי ביד ן ע ד סי ף ספר ק .

למלך

והרכנ׳א והרמ׳ ה והי׳ ן א ך להרא׳ ש כ ל שהלו ה מוח ה אפיל ו בשע ה הלוא ה מחאת ו מחא ה ננ׳ ל מוכר ח
מדבריו בסר ק שבוע ת הדייני ן והיכ א דשתי ק נשמ ת הלוא ה אליב א דכ״ ע תנא ו קיי ם ואי ן בז ה חול ק .
והינא דהתנ ה לאח ר כלוא ה ומיח ה הלו ה דע ת רנינ ו שאי ן מחאת ו כלו ם וכ ן הו א דע ת הר׳ י ן ׳ מיגא ש
והרשנ׳א והרט׳ ה והר׳ ן א ך הרמב׳ ן כת ב שמחאת ו מחא ה וכ ן הו א דע ת היא״ ש מנ׳ ש דחלוק ה ראשונס .
והיכא דהתנ ה לאח ר הלוא ה ושח ק הלו ה אליב א דב״ ע תנא ו קיי ס חו ן מהרא״ ש דש׳ ל דשזיק ה דלאח ר
הלואה ל א הו י כקבל ה . והיכ א דנתהיי ב לחניר ו בנ״ ד והתר ה נ ו א ל תפרענ י אל א בעדי ם והלו ה מיח ה
כתב הרא״ ש שכתראת ו התרא ה ונ״ ל שסבר א זא ת מוסכמ ת מהכ ל וא ף הרמב׳ ן יוד ה בז ה . ולפ י מ ס
שכתבנו נ׳י ל ובחלוק ה הראשונ ה והד ׳ אי ן הלו ה יכו ל לומ ר קי ם ל י טו ן שהו א יחי ד א ך בחלוק ה הג ׳ יכו ל
לזמר קי ם ל י כהרמב״ ן וכרא׳ ש שו ב ראית י לר ׳ ירוח ם נ״ ג ח׳ ב שכת ב בש ם התום ׳ כסבר ת הרא״ ש ז׳ ל
ולפי ז ה בכ ל החלוקו ת יכו ל לומ ר קי ס ל י עו ד דקדקת י בדבר י ר ׳ ירוח ם של א הני ן בדבר י רנ י נ ו כסבר ת
ה״ה דה׳ ה ז׳ ל הני ן דאפיל ו נמיח ה הלו ה ואפיל ו שהסנ ה לאח ר הלוא ה אי ן במחאת ו כלו ם ואיל ו מדב ט
יי׳ו נרא ה דרנינ ו בשת ק הלו ה מייר י שהר י אח ר שהבי א דברי ו נה ב והרשנ״ א כס ב אפיל ו לאח ר
סהלואה יכו ל להחנו ה כ ך אפיל ו של א ירצ ה הלז ה לשעב ד עצמ ו לכ ך משו ם עב ד לו ה ע' כ ולפ י ז ה אפש ר
דבחלוקה הראשונ ה ס׳ ל ליבינ ו ככיא׳ ש שהי י רנינ ו ל א מייר י אל א נשח ק הלו ה אב ל כ ל פמיח ה אפ ^
דס׳ל דמחאת ו מחא ה ואפיל ו בשע ת הלוא ה כסבר ת הרא׳ ש והר ב נפ ל פ״ ן כת ב דמפש ט דבר י יבינ ו צ א
משמע דמייר י אפיל ו נמיח ס הלו ה אל א בשס ק ול א ידעת י למ ס ל א נסתיי ע מדבר י רי״ ו פנ ס סז א הני ן

בדברי

הגהות מיימוניו ת

[ק] אב ל כאלמס י •ח ב ויוזלוק ו דקאמ ר נידס י טיר א וצ׳ ע ע' כ 1 [ר ] יסוד ה כשט ר שכתב ו

*ריך

טגדל ע ח

שנים פאוחזי ן בשט ר וכו ׳ פ ד וישל ם הלו ה מחצ ה . פ׳ ק דמציע א (ד ף 0 :
עד ויל ך ל ו . סי ק נ ׳ דכתוגו ח (ד ף יט ) : האוס ר לוזני מ מנ ה
הייאח הגאוני ם והסכמת ו ו״ ל :

פט׳ו הסלו ה א ת חביר ז וכו ׳ וטו ר ה ס מת ו מ ה יעש ה וכו ׳ אכ ל ודא י מ ׳ ע ד וכו ה יאו י לח ן ולהורו ע : בח ב הראנ״ ד אמ ס מ א שהנזסמאו ת מהחלפו ת בז ה וכו ׳ : ואג י אוס ר עיק ר הלכ ה ז ז סי ק שבוע ע
סדייטן (ד ף מא ) ואלמל א שהתנית י פ ס ז ה סמט ר לגנו ת ול א לסתו ר סייס י משי ג ע ל וא ת אמנ ם ציי ו 6( י לד ץ לפני ו בקרק ע כתלמי ד לענ י ינ ו ס ס שאמ י שקיי ם א ס שס י הנוסחאו ת וה א דאיכ א

סהוי

מ^1פטים. הלכו ת מלו ה ולו ה פטי ו

מגיד משנר ,

3 א< ו 6 פהססרי ם וכו ״ . דברי ם ש ל דע ח ה ן ובהשגו ת אמ ר אברה ם אמ ת
הוא שהנוסחסו ס מתחלפו ת בז ה ומנ י קיימת י א ח שתיה ן כו ׳ וחו ז מכבוד ו
אי1 השר ל רוצ ה בקיומ ו באל ו השמועו ת דע ל כרחי ן פלוגת א דאמורא י ותנא י הת ם

"'י' " ל התנא י הי א דא י בשאי ן עדי ם מ י איכ א דלי ת לי ה מג ו וה א מג ו
דסורייחא הי א . ו א כ ע ל כרחי ן רב א דסס ק
הלכתא דנאמ ן 3ימ ר הלכ ו לה ם לפ י הנוסח א
הישנה בשי ש עלי ם ע ל התנא י הו א דא י באי ן
עדים הלכ ה מכל ל דפליג י וה א ודא י כ* ע מוד ו
ועוד דע ל כרחי ן דומי א דמלו ה א ת חביר ו
בעדים דאמ ר בריש א אמ ר בסיפ א שהתנא י
הוא בפנ י עדי ם דומי א דהלוא ה בפנ י עדי ם
ותו דא ם אית א דכ ל שהתנא י בפנ י עדי ם לאות ה
נושחא אינ ו נאמ ן הי ה לה ם לבר ר וא ם אמ ר ל ו
שלא בעדי ם א ל תפרענ י אל א בעדי ם ואמ ר
פרעתיך והלכ ו לה ם נאמ ן ול א סת ם דמשמ ע