Section 397

והוא שיאמ ר לשולחנ י עלי ך אנ י סומ ך וכו ׳ . ז ה
מבואר בהלכו ת ודקדק ו כ ן מסוגי א
דגמרא וכב ר נחלק ו עליה ש ז״ ל ואמר ו שאע״ ס
שלא אמ ר חיי ב ולדבר י ההלכו ת הסכי ם הרשב״ א
ז״ל ועיק ר : א ו שהי ו הדברי ם מראי ן וכו׳ . ג״ ז
בהלכות . ונ״ ל דמעש ה דר ׳ חיי א דגמר א הכ י
הוה שהי ה הדב ר נרא ה שעלי ו הית ה האש ה ההי א
סומכת ומשו ך כ ך החליפ ו ל ה ול א הקש ו אל א
למה הי ה צרי ך לעשו ת כ ן אח ר שהו א בק י הרב ה
לפי שא ס ל א הי ה בק י כ ל כ ך ודא י חיי ב הי ה
מן הדי ן : טב ח שעש ה בחנ ם וכ ן שולחנ י וכו׳ .
למד הר ב ז״ ל מההי א דאמרינ ן גב י טב ח בחנ ם
שניבל ואמ ר לי ה ר ׳ יוחנ ן זי ל איית י ראיי ה
דמומחה א ת ואיפטר ך אלמ א עלי ו להבי א
ראייה וא ם לא ו ישל ם . וק״ ו הו א לשולחנ י ומ ה
טבח שאמר ו חכמי ם רו ב מצוי ץ אצ ל שחיט ה
מומחים ה ן עלי ו להבי א ראיי ה שולחנ י ל א כ ל
שכן . ופשו ט הו א :

ו מקו ם שנהג ו שיהי ה הנוט ע אילנו ת וכו ׳ .

מעשה בפר ק המקב ל(ד ף ק״ט ) ופס ק
כרבא דהו א בחר א ועיק ר : הי ה מנהג ם שיטו ל
הנוטע וכו ׳ . ג״ ז ש ם (ד ף ק״ט ) ומבוא ר
בהלכות :

ז הנוט ע אילנו ת לבנ י המדינ ה וכו ׳ . לשו ן
הגמרא אמ ר רב א ממר י דרדק י
שחלא

שמלא טבח א ואומנ א וספ ר מת א כולה ו כמושרי ן
פסידא דל א הד ר כמותרי ן ועומדי ן דמ ו ע״ כ
דיחיד ע״ כ . יצ א ל ו מדאמרינ ן בגמר א רוני א
התראה ויהי ב לי ה שבח א ואמ ר רב א

שהוא בק י ואינ ו צרי ך להתלמ ד . וא ם בחנ ם ראה ו פטו ר
והוא שיהי ה בק י שאינ ו צרי ך להתלמד . וא ם אינ ו בק י
חייב לשל ם אע״ פ שהו א בחנ ׳ והו א שיאמ ר לשולחנ י עלי ך
[י] אנ י םומ ך א ו שהי ו הדברי ם מראי ן שהו א םומ ך ע ל
ראייתו ול א ירא ה לאחרי ם . טב ח שעש ה בחנ ם וניב ל וכ ן
שולחני שאמ ר יפ ה ונמצ א ר ע וכ ן כ ל כיוצ א בז ה עליה ן
להביא ראיי ה שה ן מומחי ן וא ם ל א הביא ו ראיי ה
טשלמין : ו מקו ם שנהג ו שיהי ה הנוט ע אילנו ת נוט ל חצ י
השבח ובע ל הקרק ע חצ י ונט ע והשבי ח ונט ע והפםי ד
מחשבין ל ו חצ י השב ח שי ש ל ו ומנכי ן ממנ ו מ ה שהפםי ד
ונוטל השא ר . ואפיל ו התנ ה ע ל עצמ ו שא ם הפםי ד ל א
יטול כלו ם ה״ ז אםמכת א ואי ן מנכי ן ל ו אל א מ ה שהפםי ד .
היה מנהג ם שיטו ל הנוט ע מחצ ה ובע ל הקרק ע מחצ ה
[אם] הי ה מנהג ם שיטו ל הארי ם שלי ש . א ם נט ע הנוט ע
והשביח ורצ ה להםתל ק שנמצ א בע ל הקרק ע צרי ך להורי ד
לה ארי ם הר י בע ל הקרק ע מורי ד ארי ם ויטו ל בע ל
הקרקע חצי ו ול א יפםי ד בע ל הקרק ע כלו ם ויטו ל
הארים שלי ש והשתו ת הנשא ר ש ל נוט ע שהר י םיל ק
עצמו ברצונ ו. * ז * הנוט ע אאילנו ת השג ת הראב״ ד
לבני המדינ ה [״ ] שהפסי י • *־״־ ־ *■<<, ״ ־, ׳ ־ ,

וכן טב ח ש ל בנ י העי ר שנב ל הצנו ר עליה ן : א׳ א זנ ן נמ י
הבהמות . והמקי ז ד ם שחב ל ^ א ם שתל א דיחי ד עכ״ל :

והםופר [״ ] שטע ה בשטרו ת . ומלמ ד תינוקו ת שפש ע
בתינוקות ול א למ ד א ו [י ] למ ד " בטעות . וכ ל כיוצ א
באלו האומני ם שא י אפש ר שיחזיר ו ההפם ד שהפםיד ו .
מסלקין אות ן בל א התרא ה שה ן כמותרי ן ועומדי ן

ועומדין דמ ו . כלל א דמילת א כ ל
ובהשגות א״ א וכ ן נמ י א ם שחל א
שתלא דרבינ א הו ה אפסי ד ושלקי ה בל א
דשפיר עב ד ואפש ר שדע ה רבינ ו לומ ר דרוני א
שתלא דרבי ם הי ה ובכלל ן הי ה רבינ א ואיר ע
הדבר שהפסי ד לרבינ א וה א דאמ ר רב א ספ ר
מתא הא י מת א קא י אכולה ו :

ומלמד תינוקו ת וכו ׳ . רש״ י ז״ ל פיר ש דמשו ם
דשבשתא דע ל ע ל והוי א ל ה פסיד א
דלא הדר א . ובהלכו ת דפש ע בינוק י פירו ש
שמתבטל מלמוד ו ושנ י הפירושי ן כדבר י רבינ ו
ופירשו לדע ת רש״ י ז״ ל כגו ן שהמלמ ד עצמ ו
טועה בדב ר ואינ ו יוד ע בכוו ן ובז ה הו א
דמסלקינן לי ה אב ל א ם הי ה יוד ע הו א הדב ר
ואינו משגי ח ע ל אח ד מהתינוקו ת א ם אומ ר
הדבר בטעו ת ל א מסלקינ ן לי ה :

וכן טב ח וכו ׳ . הקש ה הראב״ ד ז״ ל א י בשכ ר
מאי פסיד א איכ א והל א משל ם א י בחנ ם
כי מסלק י לי ה מא י פסיד א אי ת לי ה . ותיר ץ
דאפילו בחנ ם קנסינ ן לי ה ול א עבי ד ל א בחנ ם
ולא בשכ ר וא י נמ י בשכ ר ופסיד א טוב א איכ א
דאע״ג דמשל ס דמ י בהמ ה דמ י בשת ו ודמ י בש ת
אורחיו ל א משל ם וא י נמ י זימני ן דמצטר ך
לבשרא מוב א ולי ת לי ה אל א הא י . וכת ב הו א
ז״ל דהתרא ה הו א דל א צריכ י אל א מיה א בעינ ן
חזקה דע ד שיה ו מוחזקי ן א ו שיתר ו בה ן ל א
מסלקינן לה ו ע״ כ בחידוש י הרשב״ א ז״ ל :
פי״א א מצו ת עש ה ליח ן שכ ר השכי ר בזמנ ו
וכו׳ . ז ה מפור ש בכתו ב וא ף
ע״פ שהכתו ב הז ה הו א בשכי ר ליל ה כמ ו שיתבא ר
בסמוך נרא ה שדע ת רבינ ו לומ ר שבליל ה עוב ר
אף בש ל יו ם ובש ל יו ם עוב ר א ף בש ל ליל ה .
וזהו שסת ם ואמ ר שעש ה דביומ ו תת ן שכר ו הו א
על כ ל שכי ר ולמט ה יתבא ר : ואי ן לוקי ן וכו ׳ .
כבר נתבא ר פר ק אל ו ה ן הלוקי ן (ד ף ט״ו )
בסוגיא דכ ל המשל ם אינ ו לוק ה :

אחד שכ ר האד ם וכו ׳ . משנ ה בהמקב ל (ד ף
קי״א) : וג ר הוש ב י ש ב ו וכו ׳ . ג״ ז
במשנה וטע ם לדב ר בגמר א :

כל

עד שישתדל ו במלאכת ן בהואי ל והעמיד ו אות ן הצבו ר עליה ם

פרק אח ד עש ר

.1 , ,

ז

א מצו ת נעש ה לית ן שכ ר השכי ר בזמנ ו שנאמ ר ביומ ו תת ן שבד ו וגו׳ . וא ם איחר ו לאח ר זמנ ו עוב ר בל״ ת שנאמ ר ול א
תבוא עלי ו השמ ש ואי ן לוקי ן עלי ו שהר י הו א חיי ב לשלם . אח ד שכ ר האד ם ואח ד שכ ר הבהמ ה ואח ד שכ ר הבלי ם
חייב לית ן בזמנ ו וא ם איח ר לאח ר זמ ן עוב ר בלי ת . וג ר תוש ב י ש ב ו משו ם ביומ ו תת ן שכר ו וא ם איחר ו אינ ו עוב ר בל״ ת ;

א סס ג משי ןטמ״ מ סי ׳ ש׳ ו : 3 טח״ מ ש ס גש ם תינ ו נמסיי ם ש ם בדמ םהיאנ׳ י נלשג ס כא ן : ג המ ג לאו ץ סי ׳ קפ׳ א עח' מ סי ׳ שלט :

לחם משנ ה

אומן קונ ה בשב ח כל י כדאמ ר בגמר א וכיו ן דהו א פס ק דאי ן אומ ן קונ ה בשב ח כל י הי ה ל ו
לומר דוק א הקדיחח ו בשע ת נפיל ה דהכ י מיחוקמ א מחני ׳ אליבי ה :

ג£י״א א מצו ת עש ה ליח ן שכ ר וכו ׳ . לפ י דבר י ה״ ה שכת ב שדע ת רבינ ו לומ ר שיעבו ר
בלילה א ף בש ל יו ם ובש ל יו ם א ף בש ל ליל ה קש ה מוב א דאמח י ל א
כתב כא ן עוב ר משו ם ל א תב א עלי ו השמ ש ומשו ם ל א תלי ן פעול ת שכי ר . ועו ד באומ ן
שכתב נהנ ה בחצ י היו ם וכו ׳ עוב ר משו ס ב ל תלי ן אמא י ל א כה ב ומשו ם ל א תב א עלי ו
השמש ועו ד למס ה שנת ב שניה ם אינ ם עוברי ם משו ם ב ל חלי ן אמא י ל א כת ב ול א משו ס
לא תב א עלי ו השמ ש ועו ד למס ה שכת ב עוב ר בעש ה ובל א תעש ה אמא י ל א כת ג עוב ר

בעשה

הגהות מיימוניו ת

אורחיו וכ ן פרשכ״ ם דהו י גרמ א בעלמ א ! [ז ] כדא׳ ל ר״ ל לרב י איל׳ע א וכ ן פיר ש ר ה
אלפס שהדיו ט אינ ו מתחיי ב אל א באומ ר ל ו עלי ך אנ י סומ ך ול א יד ע ר׳ י מניי ן ל ו ז ה
שה • בההי א איתת א דאחו י דינ ר לר ׳ חיי א ואמ ר ל ח מעלי א הו א ונמצ א ר ע ואמרינ ן
ההש דר ׳ חיי א פטו ר ממנ ה ולפ י שהו א מומח ה עש ה ל ח לפני ם משור ת הדי ן ושיל ם אב ל
אם הי ה הדיו ט משמ ע שהי ה חיי ב אע״ פ של א אמר ה ל ו עלי ך אנ י סומכ ת ס״ ה מ ן התום ׳
ע־כ (סו ף סימ ן פ״ ט וע״ש ) : [ח ] וא׳ ת מא י פסיד א איכ א ה א א י מפסי ד משל ם וי״ ל
ש.י ן מפסי ד אל א שאי ן הנטיעו ת גדולו ת כראו י חום ׳ : [ט ] וכ ן פר״ ח סופ ר מת א וכ ן נרא ה
לר״י ודל א כפירו ש הקונטר ס שפיר ש שכות ב ם׳׳ ה כטעו ת שאי ן ז ח פסיד א דל א הד ר
שהרי יכולי ם להגי ה אל א בשט ר שנכת ב של א כדי ן הו י פסיד א דל א הד ר ועיי ן כהלכו ת
שבנים פ״ ו ע״ כ ן [י ] בהמקב ל פיר ש בקונטר ס דחויססיד א דל א הד ר משו ם דשבשתאכיו ן
רעל ע ל ול א נהיר א דה א רב א הו א דאי ת לי ח שבשת א ממיל א נסק א ומפר׳ י דלהכ י חשי ב
אידא דל א חד ר שאות ה שע ה שילמו ד טעו ת טופסר ת ול א חדר א ז ©(הגח׳ ח כאשר י פר ק

משנה למל ך

זהתוס׳ ימ״ ש . זל א ד ק דהת ם נעמ ן לאוקומ י מסניתי ן כר׳ מ דאמ י שוכ ר כש״ ח וא׳׳ כ טעמ א דאומני ן
ע׳כ הו א משו ם דחסי ס אאגרי ה ולס י ז ה מ״ר י מסניתי ן דוק א נעושי ם מלאכ ה נ ניח ם . אכ ל לדד ן
דקי׳ל דשוכ ר הו י כשזמ ר שכ ר טעמ א דאומני ן הו א דמשתכרי ם וא״ כ כ י עושי ם מלאכ ה נני ח נעה׳ נ
נמי הו ו שומר י שכ ר ופשו ט . כס ב הסמ׳ ע דאומ ן שהו א שכי ר אינ ו ש״ ש ודוק א כקנל ן הו י ש׳ ש ול א
מצאתי טע ם גרו ר לחילז ק ז ה וג ם חכמ י אשכנ ז חלק ו עלי ו יע׳ ש :

ז וכ ן טנ ח ש ל כנ י העי ר שננ ל הכהמו ת . עיי ן כחשוכ ת הריכ׳ ש סימ ן קי״ ג שכת נ וז״ ל אכ ל טע ם
השיטור הז א מפנ י של א נאסר ה נכר י אל א מחמ ת ספ ק וחש ד וכ ל כיוצ א כז ה אי ן מחייכי ן
סטנח לשל ס כ1 ׳ ול א ירדת י לסו ף דע ת הר כ דא ף שהי ו אוסרי ם אוח ם כודא י כגו ן שהי ו מעידי ם שהי ה
נה טיסו ת הפוס ל אי ן כא ן חיו ג דמי ם לשוח ט שהו א ל א גר ם הטרפו ת ועיי ן כסימ ן חצ׳ ט ;

אפילו

מגדל עו ז

המוכר פירו ח ; מקומו ת שנהג ו שיהי ה ע ד סיל ק עצמ ו גרצונ ו . נמציע א סר ק השוא ל ופר ק המקנ ל :
הנוטע אילנו ח וכו ׳ ע ד הצינו ר עליה( ; כת ב הראנ״ ד ז׳ ל וכ ן נמ י א ם שהל א דיחי ד ע:״ ל ; ואנ י אומ י
סנרוח ה ן אל ו אכ ל עיק ר ההלכ ה ופשוט ה כדנר י ר״ מ ז״ ל משמ ע נמציע א סו ף פר ק ה:וא ל ופר ק המקכ ל
זנ״ל להני א ראי ה לדנ ר מ ן המרא ה דינ ר לשולחנ י דסר ק ■הגוז ל קמ א שיהי ה מומח ה לרני ם וכ ן שתל א
טנחא ואומנ א דשמעתי ן דכווה ס כמ ו שכת כ ר״ מ ז״ ל נצחו ת לשונ ו שהעמיד ! אות ן הצינו ר ועו ד אחמה ה
הני תלה א מא ן הו א היחי ד דמוק י לה ו ול א נהיג י אינש י נסכ י ונמילת א דל א שכיח א ל א דמי ק תלמוד א

לאוקומי מילת א :

פי״א מצו ת עש ה ליח ן שכ ר וכו ׳ ע ד הו א נוש א א ת נפש ו . נמציע א פר ק רמקנ ל :

ועובר

המקבל מקר י דרדק י

השיג פסיד א דל א חד ר דחחו א שעת א דלטד ו טעו ת חי ה יכו ל

זלפיד

132

כסף מש ״ משפטי ם . הלכו ת שכירו ת פיי־ א

מג'ד משנ ^

פי״א ב כ ל הכוב ש שכ ר שכי ר וכו ' ועוב ר נארג ע אזהרו ת וכו ׳ . לדע ת
רבינו צ״ ל דמא י דשנ י ר ב מסד א ש ם שכירו ת אח ת הי א ה״ ס כי ח
דכולהו לאוי ן בשכירו ת כשכבש ו יו ם וליל ה עב ר בכול ם דבשקע ה חמ ה עב ר ע ל
לא הב א עלי ו השמ ש וביומ ו תת ן שכר ו וכשהאי ר היו ם ועודנ ו בכיבוש ו עב ר ע ל ל א
הלין וזה ו כשדעת ו של א לשל ם ל ו א ו שרוצ ה
לצערו וזה ו הנקר א כוב ש אב ל מ י שדעת ו לפרע ו

ק ,

אלא שאינ ו רוצ ה להוצי א עכשי ו מעו ת מיד ו
נקרא משה ה ואינ ו עוב ר אל א בש ל יו ם א ו בש ל
לינה וזה ו שכת ב רבינ ו בסמו ך המשה ה שכ ר
שכיר ע ד אמ ר זמנ ו אע״ פ שכב ר עב ר בעש ה
ול״ת כלומ ר אב ל משו ם ב ל תעשו ק וב ל תגזו ל
ליכא :

ג .נת ן כילית ו לאומ ן וכו ׳ נתנ ה בחצ י היו ם כי ח
ששקעה עלי ו חמ ה עוב ר בב ל תלי ן . כ ך
הוא לשו ן הבריית א בפר ק המקב ל וכ ן כתב ו כ ל
הפיסקים ותימ ה דה א משו ם ל א תב א עלי ו
השמש מיבע י לי ה דל א הלי ן ל א שיי ך אל א
בנתנה ל ו בליל ה ובבריית א ה״ א דלא ו דוק א
ומשום דבנתנ ה ל ו בליל ה שיי ך ב ל תלי ן נקסי ה
דלא נמי ת השת א לפרוש י ע ל איז ה לא ו עוב ר
אלא ללמו ד שעוב ר עלי ו ומשו ם הכ י ל א ד ק אב ל
על הפוסקי ם י ש לתמו ה :

ד אי ן השוכ ר עוב ר וכו ׳ א ו שהמחה ו אצ ל
אחר וקיבל . כלומ ר ונתפיי ס לקב ל שכר ו
מהאחד דאיל ו ל א נתפיי ס השכי ר עוב ר ויות ר
נראה לפר ש דה״ ק וקיב ל עלי ו אוח ו האח ר
לתתו ל ו אינ ו עוב ר דא י אפש ר לפר ש דוקיב ל
המעות קאמ ר דא״ כ פשיני א דמ ה ל י קיב ל שכר ו
מהשוכר מ ה ל י קבל ו מהאח ר :