Section 295

משנה למל ך

פי״ג א הי ה כתו ב בשע ר המתנ ה וכו ׳ . מ׳ ם הר ב מהריק׳ א נכ' מ תמהנ י ע ל ה׳ ה שהי י חזל ק ע ל
רנינו וכו ׳ . ל א ידעת י כוונת ו נז ה מכ ו שהר י הדנ י כרו ר שאי ן דנר י הרשכ״ א סותרי ם
דברי יבינ ו שהר י דבר י לבינ ו ז׳ ל ה ם כשכת ב בכירו ש אחריו ת ע ל מאתי ם וע״ כ אנ ו אומרי ם שז ה נמ י
מכי במאתי ס ולכ ך קב ל עלי ו אחריו ת מאתי ם , אב ל הרשב׳ א מייי י פאי ! כתו ב אל א אחריו ת בת ם ו; ה
עומד בטענת ו שהו א מתנ ה ע״ כ ל א מצינ ן למיפ ק מדי ! הנוצ ר אל א מ ה ששו ה ודברי ם ברורי ם ה ס ואג ב
שיטפא יצה ו מפ ה קדו ש וצ״ ע . אח ר ימי ם חזרה י לדקד ק בז ה וראית י שי ש מקו ם לתמיה ת מהייק׳־ ח דע' כ
היכב׳א פלי ג עלי ה דרבינ ו בחל ק אח ד דלרבינ ו ז״ ל א ס קב ל עלי ו אמריו ס סת ס וחז ר הלוק ח והוד ה שהי ה
הערמה בדב ר אינ ו נשב ע ונוט ל אל א א ס טע ן דוק א דמי ם הראויי ם לאות ה שד ה כמ׳ ש בהדי א . ולהרשב״ א
ישבע בכמ ה לקח ה ויטולאשיל ו טע ן שלק ח שו ה מנ ה גמאתי ם דה א סת ם דברי ו הרשב׳ א וכת ב ישב ע הל ה
ככמה לקח ה ויטו ל וז ה מוכר ח לומ ר דג ם ה״ ה סוב ר כ ן בדע ת כישב׳ א דא י ל א למא י מיית י דבר י
כרשנ׳א הל א דבר י הרשב״ א ה ! ה ן דבר י רבינ ו ומ ה חיד ש לנ ו בדבר י הרשנ׳ א . ומ׳ ש מהריק׳ א שהרשב׳ א
סובי שאינ ו נו ק אל א נשו ה ויבינ ו סוב ר שנות ן מאתי ם מוחלפ ת השיט ה וט׳ ס הו א וצ׳ ל שהרשב׳ א סוב י
שנוהן מאתי ם ורבינ ו סוב ר שאינ ו נות ן אל א מ ה ששו ה . ומ ה שהזכי ר הר ב מאתי ם בדבר י הרפב״ א א ף
שלא הזכי ר הישב׳ א ס:ו ס ידו ע היינ ו כלפ י מ״ ש רבינ ו שא ם אמ ר ע ל שז ה מנ ה מאתי ם אינ ו נאמ ן
והרשב״א כת ג ישב ע נמ ה הוצי א ויטו ; ומוב ן מדנרי ו שאפיל ו ע ל שו ה מנ ה א ם אמ ר מאתי ם יטו ל כת ה

כרב כ ן ודו״ ק :

ד החלי ף חצ ר בחצ ר אי ן ב ה די ן נע ל המצ ר . בתשוב ת הרינ׳ ש סימ ן הק׳ א כת ב ג ם טענ ת שאי ן דינ א
דבר מצר א במקו ם ישיב ת ב״ ה ואינ ה ואע״ ש שי ש מ י שאומ ר דבבתי ם לי ס דינ א דב ר מצר א
נו׳ ועו ד שדי ן בז ה להקפי ד מ י יש ב בצד ו וסמו ך ל ו כו ׳ ונרא ה שי ש סמיר ה מדברי ו ממ׳ ש סימ ן שצ׳ ז

יע׳ש ודו ק :

אבל

טג¥ סעג ה

קנץ. המו ת שכל ם פי־ נ

צפוי ט׳*'יי י י* ח 88

ה מכ ר ל ו קרק ע מע ש צאמל ע שלה ו ופז * . מצוא י שר ) ונגמר א וצהלפו ש }
י המוכ ר ע ל תנא י כי ן שהחנ ה מוכ ר וכו ׳ . ז ה נרא ה פשו ש :
ז הלוק ח שצנ ה והשכי ח וכו ׳ . ז ה נמש ך אח ר מ״ ש שלוק ח הר י הו א כשלי ש צ ן המצ ר והוד ו
לו האחרוני ם ז״ל . ולשו ן הנמל א מוכי ח שאמר ו א״ ל לחקונ י שדרתי ך ול א לעוות י והו א
לפון נזכ ר לה ם כשלי ח : וכ ן א ם לו ה הלוק ח
נמשך אח ר מ ה שאמ ר שדינ ו

לו פד ה וכר ם שובי ם כמ ו ש ל לוק ח מ״ מ ח ה שכחכא י דל״ ש לרביצ ו צי ן חצ ר לשל ה וכר ם
נראה נכו ן כעינ י וכ״ כ המפרשי ם דלרבינ ו אי ן חילו ק אל א כהחלי ף קרק ע כבהמ ה ומטלשלין ]
וגם מ״ ש לדקד ק מדצל י הגאו ן שא ם כרמ ו ש ל לו י שו כ כמ ו ש ל לוק ח מסלק ו י ש לדחו ת
שמאחר שהמוכ ר אומ ר אינ ו שו כ כעינ י כמ ו ש ל לו י אעס״ י שבעינינ ו הו א סו כ כפ ל לו י א ו

במטלטלין רואי ן דמ י אות ה הבהמ ה א ו דמ י אות ם
המטלטלין ונות ן ל ו ב ן המצ ר ומסלק ו . ואינ ו יכו ל לומ ר
לו ת ן ל י כמ ה שלקחת י ב ו שז ה ־ הערמ ה הי א ואינ ו
מועלת כלו ם • * ה מכ ר ייל ו קרק ע מע ט באמצ ע שדה ו
יאח״כ מכ ר ל ו קרק ע בצ ד אות ה שד ה שבאמצ ע . רואי ן
אם אות ו המע ט שמכ ר ל ו תחל ה הי א עידי ת א ו זיבורי ת
לגבי זא ת הקרק ע שמכ ר ל ו באחרונ ה זכ ה הלוק ח ואי ן
בן המצ ר יכו ל לסלק ו שהר י הו א עצמ ו ב ן מצ ר הו א מבנ י
אותו מע ט שקנ ה באמצ ע . וא ם אות ו מע ט שקנ ה באמצ ע
כמו זא ת שמכ ר ל ו בסו ף מצד ו הר י ז ה מערי ם !כ ] וב ן
המצר מסל ק אות ו מ ן השד ה שקנ ה בסו ף : ו המוכ ר ע ל
תנאי בי ן שהתנ ה מוכ ר בי ן שהתנ ה לוק ח אי ן בע ל המצ ר
יכול לסלק ו ע ד שיתקיימ ו התנאי ן ויזכ ה הלוק ח בקרק ע
ולא תשא ר ב ה עלי ה עמ י כל ל ואח״ ב יסל ק אות ו ;

ז הלוק ח בשבנ ה והשבי ח א ו סת ר והפסי ד ב ן המצ ר
מסלקו ונות ן ל ו דמי ם הראויי ן ל ו והר י הו א בכ ל מעשי ו
כמו השלי ח . וכ ן א ם לו ה הלוק ח קוד ם שיסל ק אות ו ב ן
המצר וסלק ו ב ן המצ ר אי ן בע ל חו ב של ו טור ף מי ד ב ן
המצר . זה ו העיק ר בכ ל אל ו הדיני ן שכ ל הלוק ח בצ ד
מצר חביר ו הו א כמ ו שלי ח לחביר ו ולתק ן שלח ו ול א
לעוות . לפיכ ך א ם השבי ח נוט ל הוצא ה . וא ם הפסי ד
וחפר והר ם א ו אכ ל הפירו ת מנכי ן אות ו מ ן הדמי ם .

בדא שמחשבי ן ל ו הפירו ת בשאכל ן אח ר שב א ב ן המצ ר
יהביא טעו ת לסלק ו אב ל כ ל הפירו ת שאכ ל מקוד ם של ו הו א אוכ ל ואי ן מחשבי ן אות ן :
ח אח ד שלק ח שד ה אח ת משני ם וב א בע ל המצ ר לסלק ו מחצי ת בלב ד שלק ח מ ן האח ד
אינו יכו ל לסלקו . א ו מסלק ו מכול ה א ו מני ח כולה . אב ל המוכ ר קרק ע לשני ם י ש
לבעל המצ ר לסל ק שניה ם א ו לסל ק אח ד ולהני ח אח ד י * ט ב ן המצ ר שב א לסל ק א ת
הלוקח וקוד ם שיסלק ו מכ ר ל ו א ת השד ה שי ש ל ו ע ל המצ ר אב ד א ת זכות ו : י שלי ח
שמכר והר י הו א בע ל המצ ר אינ ו מסל ק א ת הלוק ח שהר י הו א מכ ר ל ו ואי ן ל ך מחיל ה
גדולה מז ו : י א כע ל חו ב ש ל מוכ ר שטר ף השד ה מי ד בע ל המצ ר הר י בע ל "המצ ר הוז ר

. וטור ף

• פי י ש * מיי ןמ״ ס!׳פ : ג * / מש ץ וי * מ : ^ " "

וכר . ג ם ז ה
כשליח : זה ו העקר ' בכ ל אל ו הדיני ן ונו ׳
כבר כחבה י ז ה : ליפיכ ך א ם השבי ח וכו ׳
בד״א שמחשבי ; וכו ׳ . פירו ש אע״ פ שהו א
כשליח זה ו דוח א נשסלק ו א ו ב א לסלק ו
אבל קוד ם לכ ן ה״ ז כלוק ח ע ד אוח ו זמ ן וא ץ
מחשבין ל ו סירו ת שאכ ל זה ו דעת ו ז״ ל :

ח אח ד שלק ח שד ה אח ת משני ם וכ ר ;
ט ב ן המצ ר וכו ׳ :

י שלי ח שמכ ר וכו ׳ . ל א מצאת י אל ו נ ' הליני ן
מהיכן יצא ו לר ב ד ל :

יא בע ל חו ב ש ל מוכ ר וכו ׳ . דע ת הר ב ז״ ל
שאחריות ב ן המצ ר ע ל הלוק ח וזה ו
כוונת הר ב ז״ ל כגו ן שראוב ן ושמעו ן מצרני ן
ומנר ראוב ן שדה ו ליהוד ה א ם יב א בע ל חו ב
של ראוב ן וימו ל השד ה משמעו ן שסל ק א ת יהוד ה
הרי שמעו ן חוז ר ע ל יהוד ה ויהוד ה ע ל ראוב ן
ונראה מעמ ו ש ל דב ר שאע״ ס שלוק ח הו א כשלי ח
גן המצ ר ודא י א ם ל א רצ ה ב ן המצ ר לקנו ת
אין הלוק ח כופה ו לקנו ת ולפיכ ך א ם תשא ר ביד ו
וישרפוה ממנ ו הר י הו א חוז ר אצ ל ראוב ן וא ם
אין ל ו לשל ם מפסי ד וכיו ן שכ ן א ף כששלק ו ג ן
המצר א ם ימרפו ה ממנ ו הו א בע ל אחריו ת שהר י
הוא כחוז ר ומוכר ה ז ה נ״ ל לדע ת הר ג ז״ ל .
ובהשגות א״ א לז ה ל א ידעת י שעמ ו ואול י מפנ י
שפשע שקנ ה מאי ש שי ש עלי ו שש״ ח ע״ כ . ואי ן
דברים הלל ו ברורי ם ומ׳׳ מ הרמב׳ ן ז״ ל והרשב״ א
ז״ל חלק ו ע ל המחב ר ואמר ו שאי ן אחריו ת ב ן
המצר כל ל ע ל הלוק ח אל א ע ל המוכ ר :

יותר סו ב ל א כייפינ ן לי ה ליק ח כר ם שאינ ו סו ב
בעיניו מפנ י א י ז ו טענ ה נמ ו שכתבת י וטעמ א
דמסתגר הו א וע ם ז ה אי ן חילו ק בי ן הגאו ן
לרבינוז״ל :

ז הלוק ח שבנ ה והשבי ח וכו ׳ ב ן המצ ר

מסלקו . כת ב רבינ ו ירוח ם דמייר י
שמימה בע ל המצ ר וגיל ה בדעת ו שאינ ו מוח ל
שאם שח ק כשרא ה אוח ו גונ ה א ו סות ר
איבד זכות ו :

יא בע ל חו ב ש ל מוכ ר שטר ף השד ה וכו ׳ .

כתב ה״ ה דע ת הר ב שאחריו ת ב ן
המצר ע ל הלוק ח וכו ׳ . ואנ י אומ ר דדברי ם
תמוהים ה ם דאת ו רבנ ן לתק ן משו ם היש ר והטו ב
שיתן שדה ו למצר ן ושיחחיי ב באמריו ח בל א שו ס
הנאה ומ״ ש הראב״ ד דאול י מפנ י שפש ע וכו ׳
לא ידענ א היא ך אפש ר לחייב ו מפנ י טענ ה ז ו
שאם הלוק ח יד ע שי ש שט״ ח ע ל המוכ ר משו ס
דשטר^ קל א אי ת לי ה א״ כ נ ם המצר ן יד ע ול א
היה ל ו לסל ק ללוק ח דאיל ו הי ה בי ד הלוק ח
לכוף למצר ן שיקחנ ה הי ה אפש ר לחייב ו מפנ י
שפשע וכו ׳ אג ל מאח ר שאי ן ביד ו לכו ף למצר ן
והמצרן הו א שסילק ו מדעת ו א י ז ה פשיע ה הי א
זו. לכ ן נ״ ל לפר ש דבר י רבינ ו דגי ש למוכ ר ממ ה
לפרוע קאמ ר דאי ן המצר ן יכו ל לתבו ע למוכ ר
משום דא״ ל לא ו בע ל דברי ם דיד י א ת אל א
יתבע ללוק ח והלוק ח למוכ ר ואע״ ס שלפ י ז ה
הו״ל לומ ר הר י בע ל המצ ר תוב ע א ת הלוק ח
ולא הל״ ל חוז ר וטור ף מ ן הלוק ח אפש ר דה״ ק
יטרוף מ ן הלוק ח ע ד שיתב ע א ת המוכ ר וימו ל
ממנו דא ם ל א כ ן ל א ירצ ה הלוק ח לתבו ע
מהמוכר שמאח ר שז ה סילק ו משד ה ז ו רוצ ה
הוא שיפסי ד מעותי ו ולהכ י קאמ ר רבינ ו שטור ס
ממנו כד י לנופ ו ע״ י כ ך לתבו ע למוכ ר וכ ג
זה כשי ש למוכ ר ממ ה יפר ע אב ל א ם אי ן ל ו
פשיטא של א יפסי ד הלוק ח ול א הוצר ך רבינ ו
לפרש כ ן וקרו ב לז ה מצאת י להרשבי א שכת ב
על דבר י רבינ ו שא ף הר ב ל א אמ ר אל א בדקבי ל
מוכר ללוק ח אחריו ת דכ י משל ם איה ו לב ן
המצר לי ח לי ה ססיד א דה א עלי ה דמוכ ר הד ר
אבל היכ א דאי ת לי ה פסיד א כ י הכ א ל א קאמ ר
דועשית היש ר והטו ב אמ ר רחמנ א עכ״ ל
הוציא

ייחם טשנו ז

?14

בשעצחו וכו׳ . וע ם ז ה מבוא ר שמי ש הרשב׳״ א זי ל וא ם ז ה עומ ד בטענת ו ל א קא י אל א
אנתב אחריו ת סת ם אב ל היכ א דכח ב בפירו ש אחריו ת מאחי ם מוד ה הרשב״ א ז״ ל לרבינ ו
ז״ל וע ם ז ה נסתל ק קושיי ת הרב״ י ז״ ל שהקש ה ע ל ה״ ה ז״ ל שכיו ן שהרשגי א חול ק ע ל
רצינו ז׳ ל למ ה ל א כת ב אב ל הרשב״ א וכו ׳ דאינ ו כ ן נדכתיבנ א ואפיל ו לפ י גרסתנ ו שי ש
גרוב הספרי ס שאי ן כתו ב בדברי ו וא ם קיב ל עלי ו וכו ׳ אל א תחיל ת דברי ו וא ם ז ה עומ ד
בטענתו דמשמ ע דקא י ע ל דבר י רבינ ו ז״ ל דקאמ ר הי ה כשו ב בשט ר מתנ ה וקבלת י על י
אחריות וכו ׳ דעל ה הביא ה ה״ ה ז״ ל מ״ מ ל״ פ ע ל רבינ ו ז״ ל דרגינ ו ז״ ל אייר י גשאינ ו
עומד בטענת ו אג ל הרשב״ א ז״ ל אייר י בשעומ ד וטוב א י ש לחל ק בכ ך ואע״ ג דהרי״ ף ז״ ל
בהלכות משמ ע אע״ ג דל א ק א מוד ה דמזג ן זבנ ה וכו ׳ דמשמ ע אפיל ו עומ ד בטענת ו נות ן
מאתים וה״ ה ז״ ל כת ב מפור ש בהלכו ת הדי ן והטע ם דמשמ ע דרבינ ו ז״ ל אי ח לי ה דעומ ד
בטענתו אי ן הדב ר מוכר ח דנאמ ר דאינ ם שוי ם בהחל ט ומני ן ל ו שרבינ ו ז״ ל אייר י בעומ ד
גטענהו ע ד שגז ר אומ ר דהרשג״ א חל ק עלי ו ול א עו ד אל א שכת ב גח״ מ סימ ן קע״ ה ע ל
דברי הטו ר שנת ב ואינ ו מוד ה שלקח ה כת ב ורבינ ו אש ר ל א כח ג אע״ ג דל א מוד ה אל א
ואינו מוד ה וכ ן כת ב הרמב״ ם בפר ק הנזכ ר ואחריה ם נמש ך רבינ ו משמ ע דאי ת לי ה גהדי א
בדברי רבינ ו דאינ ו מוד ה שלקח ה וע ל כ ן גז ר אומ ר שהרשב״ א ז״ ל חול ק ול א ראית י בדבר י
רבינו ז״ ל הוכח ה מז ה ול א בשו ם ספ ר מספר י הדפו ס גירס ת לשו ן בדבר י רגינ ו מור ה ע ל כ ך
אדרבא פש ט לשונ ו משמ ע דקא י אמא י דכח ב אמ ר הלוק ח כ ן הו א והערמ ה עשינ ו וכו ׳ :
ז לפיכ ך א ס השבי ח נוט ל הוצא ה וכו ׳ . המו ר בסימ ן קע״ ה כת ב אמ ר ז ה וכת ב גאו ן
דהוה לי ה כיור ד ברשו ת ושמי ן ל ו ויד ו ע ל העליונ ה ע* כ . ומלשונ ו משמ ע דהגא ץ
לא פלי ג אקמ א אל א דברי ו הראשוני ם אפש ר לפרש ם כדבר י גאו ן זלכ ך ל א כת ב אב ל גא ץ
כתב וא׳ כ הו א נפר ש דבר י רבינ ו ז״ ל ג׳׳ כ כדבר י גאו ן ואפש ר נמ י דפלי ג אגאז ן וסעס א