Section 271

וזה בנ ה כנגד ו ובגבה ו במש ך ה ׳ אי ן

א טו ר ש ם : ג סו ד ש ס ; ג טח״ מ סי ׳ קנ׳ ח נש ס ר ני ט

למלך

השגת הראב״ ד

•אנל א ס הי ה הנוה ל ש ל ז ה שננ ה זכו ׳ עדנכזסלי ס :
א׳א ז ה המשפ ט מעוק ל שא ם הרוי ח ל ו כמקו ם
וגדר אוה ו שיפמו ת ל ו ההוצא ה ומ ה שאמ ר שאינ ו
יכול להשתמ ש נכוחלי ם כ ן ישתמ ש אל א המקו ם ל ו יהי ה
ויהיה ל ו שט ר ע ל ז ה שא ם יפו ל הכות ל האנני ם
וכעפר לשניה ם והמקו ם של ו ענ׳ ל :

אמות

מחייבין אות ו בית ר מכא ן וג ס ז ה אמ ת ;

וכן א ס חק ק וכו ׳ . ז ה כת ב בפירו ש אקבוע י
כשורי האמו ר בגמר א (ד ף ז׳ ) . וד ע
שבפריעת חצ י ההוצא ה אפיל ו בע ל כרמ ו ש ל
מבירו זוכ ה בחצ י הכות ל לפ י שהמקו ס ש ל שניה ס
וזכתה ל ו חציר ו וכיו ן שהו א בנו י ע ל חלק ו מי ד
כשגילה דעת ו דניח א לי ה ממייני ן אות ו כ ן
כתבו ז״ ל :

ב אח ד מ ן השותפי ן וכו ׳ . במשנ ה ש ם (ד ף
ה׳) . ומ׳ ש ונשב ע היס ת . פשו ט הו א
שבכל כפיר ה י ש שבוע ת היס ת : אכ ל א ס ב א
לתבוע אוה ו וכו ׳ . מפור ש במשנ ה , ומ״ ש נשב ע
בנקיטת חפן . הו א כדי ן הנשבעי ן ונוטלי ן ואפיל ו
במלוה בשט ר א י אמ ר לי ה אשתב ע דל א פרעתי ך
משתבע לי ה וכמ ו שיתבא ר פי״ ד מהלכו ת
מלוה ולו ה :

ג מ י שהי ה ל ו חורב ה בי ן חורבו ת חביר ו וכו׳ .

לשון המשנ ה (ד ף ד ׳ ע״ב ) המקי ף א ח
חבירו משל ש רוחותי ו וגד ר וכו ׳ וראית י למפרשי ם
ז״ל שפירש ו בשדו ת ובמקו ם של א נהג ו לגדו ר
וכ׳׳נ קצ ת מהמעש ה האמו ר בגמר א (ד ף ה׳ )
מרוניא ורבינ א והקש ו ז״ ל א״ כ כשגדר ו מארב ע
רוחותיו למ ה מהייבי ן אוה ו וא״ כ מ ה הועיל ו
מכמיס בתקנת ן נמצ א האח ד מקדי ם ובונ ה
ומחייב בגדרי ס ותירצ ו שא ס עמ ד ניק ף ומח ה
במקיף של א ישל ם ל ו מדמ י הגדרי ם כלו ם פטו ר
והמחבר כת ב הדי ן בחורב ה ודברי ו נראי ן :
לפיכך א ס גד ר ל ו רו ח וכו ׳ . מסקנ א דגמר א
ובהלכות ;

ד אב ל א ס הי ה הכות ל ש ל ז ה שבנה ו ובקלק ו
בנה ירא ה ל י שחי ן מגלגלי ן עלי ו אל א
דבר מוע ט כמ ו שירא ו הדייני ן שהר י חינ ו יכו ל
להשתמש בכתלי ם . בהשגו ת א״ א ז ה המשפ ט
מעוקל וכו ׳ . ודע ת המחב ר שאי ן מחייבי ן אוח ו
בחצי ההוצא ה אל א מפג י שזוכ ה בחצ י הכות ל
לפי שנבנ ה במקומ ו וכמ״ ש למעל ה בחצ ר גפיכ ך
כל של א נבנ ה במקומ ו וא ס ירצ ה הל ה אפיל ו
בפריעת חצ י ההוצא ה אינ ו זוכ ה בחצ י הכות ל
עכשיו א ם המקי ף רוצ ה אינ ו זוכ ה בחצ י הכות ל
ואינו פורע ה אל א מ ה שההנה ו ז ה נרא ה לדעת ו

ז״ל

משנה

פ״ג א וכ ן א ם חק ק נרא ש הכוה ל נו ׳ . כה ב ה״ ה ז׳ ל וכיו ן שהו א מו י פ ל מלק ו מי ד כשגיל ה
דעתו דנימ א לי ה ממייבי ן אות ו . פי ' דכיו ן דבגילו י בעלמ א ממייגי ן אוה ו לפרו ע חצ י
ההוצאה די ן הו א שאפיל ו גע' כ ש ל מכיר ו זכ ה נהצ י הכות ל כ י היכ י דנוטלי ן ממנ ו 5ע' כ ג ס הו א יהי ה
נוטל נע״ כ ש ל חניר ו ודו׳ ק :

לחם משנ ה

יח וטע ן שמכ ר ל ו מביר ו חלק ו א ו נחנ ו ל ו וכו ׳ . מכא ן דקד ק ה״ ה זי ל דאייר י שאנ ו
רואים האבני ם חמ ת יד ו דאל״ כ איכ א מג ו ובשלמ א א ם הי ה אומ ר רבינ ו ז׳ ל
דהטפנה הי א שהכות ל הי ה של ו היינ ו יכולי ם לומ ר דהי ה סגו ר דאי ן כא ן מנ ו משו ס דאנ ן
סהדי דהכוח ל ש ל שניה ם אב ל מאח ר שהמענ ה הי א מכ ר א ו נת ן למ ה ל א יהי ה נאמ ן
במיגו אל א ודא י דראינ ו האבני ם יוצאי ם מתח ת יד ו :

פ״ג א נשב ע בנקיט ת חפ ץ וכו ׳ . אע״ ג דכשאומ ר שפר ע בתו ך זמנ ו נוכ ה המלו ה בל א שבוע ה משו ס דמזק ה אי ן אד ם הור ע בתו ך זמנ ו ואפיל ו שהלו ה קיי ס וטוע ן בר י
וכדכחב הרב״ י ז״ ל בהלכו ת טוע ן ונטע ן סימ ן ע״ ח דנרא ה כ ן מדבר י הרמב״ ס ז״ ל שכת ב דע ד אח ד מעי ד שהו א פרו ע וכו ׳ יע״ ש . ובגמר א משמ ע דמדמ י ה א
דחזקה דאי ן אד ם פור ע בתו ך זמנ ו לה א דמחני ׳ ממטמ א דמ י יימ ר דמחייב י ל י רבנ ן ומה ך טעמ א אמרינ ן דמזק ה דל א פר ע מ״ מ י״ ל דל א מדמינ ן לגמר י דהכ א בעינ ן שבוע ה
והתם ל א בעינ ן שבוע ה ול א אהנ י טעמ א דמ י ייס ר אל א לדמות ו להח ם דכ י היכ י דהח ם אינ ו נאמ ן ה״ נ חינ ו נאמ ן האומ ר פרעת י כשישב ע חביר ו בנקיט ת מפ ץ :

ג ט י שהי ה ל ו חורב ה וכו ׳ . נרא ה מדבר י ה״ ה ז׳ ל דרבי ט ז״ ל ל א רצ ה לאוקוס י ה ך סוגי א בשדו ת משו ס דקש ה לי ה בז ה מקו ם שנהג ו של א לגדו ר מא י אהנ ו בתקנת ן

מגדל עו ז

פ״ג כות ל מצ ר המגדי ל ע ד ש ל שניה ן . ס׳ ק דב׳ נ (ד ף כ׳ ) : אב ל א ם כי ה הכוה ל ש ל ז ה שבנ ה
ונהלקו בנ ה ירא ה ל י כו ׳ ע ד גכותלי ם : כת ב הראג׳ ד ז׳ ל ז ה המשפ ט מעוק ל זכו ׳ :

ואני אומ ר עיק ר הלכו ת אל ו ס״ ק דנחר א וס״ ש כא ן מככרה ז רכי ם עומדי ם בכנרת ו 1מ ה בהמ ה הראנ״ ד
ז׳ל מפנ י שהרוי ח ל ו כמקו ם אתמכ ה וכל א כתלמו ד אומ ר כ ן כונ ס לתו ך כל ו וכונ ה נ י מאמ ר שאי ן
מנהג העי ר לננו ת כנ ר הי ה מרוו ח כל א הו א וג ס ל א הצרי ך התלמו ד לגלג ל עלי ו א ת הכ ל אל א כשגיל ה
דעתו נגד ר הניק ף כגד ר הרניעי ת דניח א לי ה נדמשמ ע סוגי א דבמעתי ן וא ף לה ם שמסרשי ס עמ ד
כמקיף כנ ר אמ ר טע ם עיקר י שאינ ו יכו ל להשתמ ש גכותלי ם וכדאמרינ ן ממר א שא ם ג א לסמו ך אינ ו
סומך וכ״ ש דמצ י א׳ ל ל א נעינ א דההר ע אשיתא י ואפיל ו כ י ענ ד לי ה המלע ה כדאוקימנ א מ׳ מ שמעינ ן
מינה דא י ל א ענ ד לי ה המלט ה אינ ו יכו ל לסמו ך וכ׳ ש נז ה . ומ׳ ש כראנ׳ ד ז״ ל שיכהו ג ל ו שט ר סנר ח
קדמוניה הו א קרזנ ה לפשר ה אנ ל מ ן הדי ן ל א מצאנוה ו נתלמו ד אל א אדרנ ה מצ י אמ ר ל א נעינ א לנטור י

הגהות מיימוניו ת . , , ,

!אז השי ב ר ב צמ ח גאו ן בוח ל שבי ן ראוב ן לשמעו ן וחבות ד ש ד ראוב ן לבד ו ינו ד
ראובן לסותר ו בע״ ב ש ל שמעו ן ♦'. ף ע ל פ י שטוע ן הכות ל הי ה טו ב ומגי ן על י ואנ י
עתה בסכנ ה ויכו ל לשנות ו ולעשות ו ש ל קני ם וכ ל חפצ ו יעש ה ב ו וכ ן חביר ו בשל ו
יבנה אב ל א ם הכות ל ש ל שניה ם אינ ו יכו ל לסותר ו של א מדעת ו וע ל ז ה שנינ ו כות ל
הצר שנפ ל וכו ' ע ד א ם עש ו מדע ת שניה ם בונ ה א ת הכות ל באמצ ע וכ ו כדמפר ש
בגמרא אב ל א ס של ו לבד ו הו א הרשו ת ביד ו לבנו ת ולסתו ר ע״ כ אביאס ה :
וכז כר ב נחמ ן דאמ ר למא י דסמ ך סמ ך ודל א כר ב הונ א דאמ ר סמ ך לפלג א
סמר לכול ה ע' נ : [ג ] ומוד ה ר״ נ באפריז א ואקבעה א דכשור י וכ ן פיר ש ר״ ש דשניה ם
לענין גוב ה ור׳ ח פיר ש אפריז א הי א לעני ן אור ך שעש ה בסו ף החומ ה שיני ם יוצאי ם אב ן
נכנםת ואב ן יוצא ה לקב ל הבני ן ואקנעת א דכשור י לעני ן גוב ה כפר״ ש ובערו ך פיר ש
כפירש׳י ופ״ א פיר ש שניה ם לעני ן אור ך ע״ ש : [ד ] עיי ן רי ש פ״ ה : [ה ] כרב י יוס י ואליב א
דרב הונ א וכ״ ם התום ׳ דכ״ נ מדא׳; ל ךב ^ ליי''* *"'■**'לא**דמשנ א

לך כרב י יוס י ואליב א דר ב הונ א דאמ ר הנ ל כמ ו שגד ר דאי ן לומ ר דלהפחיד ו 5 י י י־ל ד ל^ל^ת ו ?ת ר א ^ ל א שיפ ד נח^^יי ם ועו ד מדל א

לבו כר״ ט ובע י התוספו ת למימ ר דלהפחיד ו אמ ר כ ן הנ א ייב ' י" ' ' י .י" '"!■ ל י? " מ ל ש״ממו ז א ם בנ ד רכתלי ם

א״ל וא י ל א מגבינ א מינ ך א ו מחינ א ל ך בסילו א דל א מב ע ימ א י" ״ ״״״ י י^ ' ' '1^ * י^ י ? ל ית ? "לי ו תררת ו ומורותי ו וב ז דדיו׳כאור ד

' ׳ ׳ ־ וכ ן א ם הגבי ה ראוב ן ושו ב הגבי ה שמעו ן אצל ו ונהנ ה בהגבהת ו אפיל ו ל א נת ן עלי ו תקרת ו וקורו ת ו וכ ן הד ן כאור ך

זנהנת שמעו ן מנוה ל רביע י חיי ב לשל ם חלק ו אביאסן *

מני1 משג ה

קנין. הלכו ת שכני ם פ״ ג ,3ס ח טשנ ה ו! 1

ו*ל : וכ ן א ם הגיק ף עצמ ו וכו ׳ . ג״ ז ש ם ומוסכ ם בהלכו ת וי ש מ י שכת ב שא ם גד ר המקי ף
בגזית והניק ף בלבני ם שאי ן מחייבי ם אוח ו אל א בלבני ם שא ץ את ה מחייב ו אל א מחמ ת גילו י
דעתו והר י גיל ה דעת ו שד י ל ו בגד ר לבני ם ול א כ" כ הראשוני ס ז״ ל :

ה וכ ן שנ י בתי ם ז ה בצ ד ז ה וכו ׳ . פירו ש שאינ ן משופעי ן והדי ן מימר א פ״ ק(ד ף ו ׳ פ״ב )

אמר אבי י שנ י בתי ם בשנ י צד י ר״ ה ז ה
פושה מעק ה לחצ י גג ו וכו ׳ וחילו ק ז ה שכת ב
כמחבר בי ן עשויי ן לדיר ה לאינ ן עשויי ן הרב ה
מהמפרשים כתבוה ו לחל ק כי ן ז ו דאבי י לאות ה
דר״נ שנזכי ר בסמו ך אב ל י ש שכתב ו ב ק חילו ק
אחר ואמר ו דה א דאבי י דבע י מעק ה ד ׳ אמו ת
הוא כשהגגי ן רחוקי ם ז ה מז ה וכמ ו שאמ ר בשנ י
צדי ר״ ה וכ ל שה ן רחוקי ן כ ל שז ה משתמ ש אינ ו
מרגיש בביא ת השנ י וסבו ר של א יב א ולפיכ ך
צריך מעק ה גבו ה ארב ע אמו ת וההי א דר״ ג
דאמר מחיצ ה י ׳ בגגי ן הסמוכי ן ז ה לז ה דכ ל
שמבירו ב א להשתמ ש בגג ו ירגי ש ויצני ע עצמ ו
ודי במחיצ ה י ׳ כד י שיתפ ס עלי ו כגנ ב ולז ה
הסכים הרשב״ א זי ל : ואע״ פ שבנ י ר״ ה וכו׳ .
מפורש בגמר א וכה ט זי ל מה א שמעינ ן דשת י
הצירות הסמוכו ת ז ו לז ו ואע״ ג דעליונ ה גבו ה
ארבע אמו ת התחתו ן זקו ק ל ו להיז ק ראי ה דגגי ן
אלו ודח י בשגבוהי ן ארב ע אמו ת ה ן דא י ל א
שפיר קא״ ל ה א בעי ה איצטנוע י מבנ י ר״ ה
איצטנע מינא י וכדח ק בסר ק חזק ת פוח ח פס ח
וכו׳ ואמרינ ן מא י טעמ א דאמ ר סו ף סו ף ה א
בעית איצטנוע י מבנ י ר״ ה וה ו שמעינ ן מינ ה
דהיזק ראי ה אי ן ל ו שיעו ר ואפי ׳ בי ת רחוק ה
מבית וג ג מג ג וג ג מחצ ר רחוקי ם כמ ה זקוקי ם
הם לארב ע אמו ת כ ל שז ה יכו ל לראו ת בתשמי ש
הבירו עכ״ ל הרשב״ א ז״ ל :

ו ג ג הסמו ך למצ ר מביר ו עוש ה ל ו וכו ׳ . מימר א
דשמואל ש ם וכת ב הרשב״ א ז״ ל נ״ ל שבע ל
החצר מסיי ע עמ ו ע ד עשר ה טפחי ם למעל ה
מחצרו שא ף הו א זקו ק ל ו לי ׳ ליתפ ס כגנ ב עכ״ ל :
אבל אי ן בי ן ג ג לג ג וכו ׳ . בהשגו ת א״ א פירו ש
שאינן ראויי ן לתשמי ש ע״ כ ופשו ט שז ו
כוונת המחב ר : אב ל צרי ך לעשו ת מחיצ ה וכו׳ .
מימרא דר" נ פ ס והלכת א כווחי ה בדינ י :

פפקעה מגלגלי ן עלי ו א ת הכ ל ופלב ד שיה א הנד ר כול ו פש ל פונ ה אפ ל א ם הי ה חצי ו בש ג
זה וחצי ו פש ל ז ה אינ ו יכו ל לכופ ו לית ן ל ו אפיל ו פרומ ה שהר י א ס רצ ה אומ ר ל ו אי ן
רצוני בגד ר שקרקע י מתמע ט ואנ א כורכמ א רישק א היית י זור ע ש ם ואושי ב שומ ר וישמו ר
שאם אי ן אח ה אומ ר כ ן במקו ם של א נהג ו לנדו ר בבקע ה יקדי ם אמ ד מה ם ויגדו ר ויגלג ל ע ל

חבירו א ת הכ ל עכ״ל . ול י נרא ה דבבקע ה מוד ה

הדיינין שהר י אינ ו יכו ל להשתמ ש בכתלי ם . וכ ן א ם
הניקף עצמ ו הו א שגד ר רו ח רביעי ת הר י גיל ה דעת ו
ונותן חצ י ההוצא ה ש ל של ש רוחו ת א ם הי ה הכותלי ם
של שניה ם . וכ ן כ ל כיוצ א בזה : ה וכ ן שנ י בתי ם ז ה
בצד ז ה והי ו גגיה ן עשוי ץ לדיר ה אפיל ו הי ו בשנ י צד י
יירשות [י ] הרבי ם ז ה עוש ה מעק ה לחצ י גג ו שהו א דרכ ו
וזה עוש ה מעק ה לחצ י גג ו . וז ה של א כנג ד ז ה ומעדי ף
כדי של א ירא ו ז ה א ת ז ה י ואע״ פ שבנ י ר״ ה רואי ן אות ו
יכול כ ל אח ד לומ ר לחביר ו אל ו אי ן רואי ן אות י אל א ביו ם

השגת הראכ״ ד

*גג סבמו ך לחצ ר חביר ו ע ד א ס
נכנס לישות ו : א׳ א משארהגגי ן
פי׳ שאי ן ראויי ן לתשמי ש עכ״ ל :

בעת שאעמו ד ע ל גג י ואת ה רוא ה
אותי תמי ד : ו *ג ג הסמו ך לחצ ר
הכירו עוש ה ל ו מעק ה גבו ה ארב ע
אמות . אב ל בי ן ג ג לג ג משא ר
הנדן אינ ו זקו ק לארב ע אמו ת
שאין בנ י אד ם דר ץ בגגו ת לפיכ ך אי ן בגנו ת היז ק ראייה .