Section 226

כלל

מגדל עו ז

4׳ י ט 6 ״ . .,;!״ י ייזי ר לדר י ורז ׳ ־ ואנ י אומ ר נינות י הנות ן מתנ ה ע ל מנ ח להחזי ר ע ד כ ל זמ ן המתנ ה . ס׳ר , דקדושי ן(ד ף ז׳ ) : האוטו ־ לחביר ו שז ר זו .

[[א־ [ק*:י ־ ־ , : ״ ־ 1 ־,״ 6 . ־י ן ,י , י,!־. ) :

יג אב ל הנו ק מחנ ה לאש ה וכו ׳ . נה ג ה״ ה
שפסק המח־ ר כשמוא ל דדינ י נינה ו .

ויש לחמו ה עלי ו דאדרכ ה כר ג פס ק וצרי ו
טעם למ ה :

המקבל

מניי מש ״ קני ן . הלכו ת זכי ה ומתנ ה £״ ; כס ף משני ׳ מ ז * 9

יא אסו ר לישרא ל ליח ן ססנ ח מנ ס לעכו״ ם וכו ׳ . מפור ש סו ף פ ׳ בחר א דע״ ז(ד ף ס״ד ) ולר כ יהוד ה דאס ר דנרי ס ככחב ן לג ר כנחינ ה ולעכו״ ם כמכיר ה כדאית א פח ה נהדי א '
אבל לג ר תוש ב ני ן במכיר ה בי ן במתנ ה מפנ י שאת ה מצוו ה לההיוח ו . מפור ש בגמר א בפ ׳ בחר א דע״ ז דג ר חוש ב מצו ה להחיוח ו וכב ר נתבא ר פי״ ד סה ל איסור י ביא ס

אי זה ו ג ר חוש ב ד.י ן מקבלי ן אוח ו אל א בזמ ן שהיוב ל נוה ג כמ ו שיחבא ר שה :

יב הנות ן מתנ ה לעב ד א ו לאש ה וכו ׳ . ז ה פשו ט בכמ ה מקומו ת . ומ״ ש שאי ן לבע ל אל א אכיל ת פירו ח בלבד . מפור ש בירושלמ י פ ׳ מציא ת האש ה אע״ ג דעב ד ר״ ס עב ד כרב ו וזכת ה
אשה זכת ה בעל ה

יא ^אסו ר לישרא ל לית ן לעכו״ ם מתנ ת חנ ם . אב ל נות ן
הוא לג ר תוש ב . שנאמ ר לג ר אש ר בשערי ך תתננ ה
ואכלה א ו מכו ר לנכר י במכיר ה ול א במתנ ה אב ל לג ר
תושב בי ן במכיר ה בי ן בנתינ ה מפנ י שאת ה מצוו ה
להחיותו . שנאמ ר ג ר ותוש ב וח י עמ ך * י ב 'הנות ן

מתנה לעב ד א ו לאש ה קנ ה הבע ל והאדו ן . אל א שהאדו ן קונ ה לגו ף והבע ל קונ ה אות ה
לפירות : ע נת ן מתנ ה לאש ה ע ל מנ ת שאי ן לבעל ה רשו ת ב ה . ולעב ד ע ל מנ ת שאי ן
לרבו רשו ת ב ו קנ ה האדו ן וקנ ה [ג ] הבע ל . יאב ל הנות ן מתנ ה לאש ה א ו לעב ד והתנ ה

עמהן הנות ן בגופ ה ש ל מתנ ה שתהי ה לכ ך וכ ך . ל א קנ ה האדו ן ול א קנ ה הבע ל :

א סמ׳ ג ש ם הי ׳ ס ב : ג המ׳ ג ש ס וע׳ ש : ג סמ׳ ג ש ם : כיצ ד

בין לשמות ג ע״ מ שא־ ן לבעלי ך רשו ת בה ן
לחודיה קג ה יסהו ן בע ל כסתמ א דמתני ׳ ובפירוש א דמתניתי ן פליג י דר ב סב ר דלישנ א דמחניתי ן דוק א כגו ן שייח ד ל ה דב ר כגו ן מ : שתאכל י ומ ה שחשת י א ו מ ה שחלבש י וכיוצ א
בהן ה א בכול ל לעשו ת בה ן כ ל מ ה שתרצ ה קנ ה יתהו ן בע ל ושמוא ל אמ ר אפי ׳ ל א ייח ד ל ה דב ר אל א שאמ ר ל ה ע״ מ שאי ן לבעלי ך רשו ת בה ן אל א מ ה שתרצ י עש י ל א קנ ה יתהו ן

אבל מ ה שתרצ י עש י לחודי ה וא י נמ י ע״ מ שאי ן לבעלי ך רשו ח בה ן לחודי ה קנ ה יתהו ן בע ל עכ״ ל הרשב״ א ז״ ל לפ י שיט ת המח. ר . ועו ד כה ב ז״ ל ובהכ י מתרצ ה ל י שמעתי ן כול ה

ופסק המחב ר כשמוא ל דדינ י נינה ו וכ ן פשק ו רבינ ו סעדי ה ורגינ ו שמוש ל הנ.י ד בש ה ר ב עמר ם ז״ל . וכיו ן שכ ן מא י דאמרי ק 0 ׳ ק סור ר ומור ה(ד ף ע״א, ) דקנ י ל ה אמ ר ע״ מ

שאין
לחם

מודה שאי ן

לבעל אל א אכיל ת פירו ת בלב ד ומיסכ ה הו א :
יג נת ן מחנ ה לאש ה ע״ מ וכו ׳ אב ל הנות ן
מחנה לחש ה . עיק ר דברי ם אל ו
בנדרים ס ׳ מחרו ן (ד ף פ״ה ) דגרסינ ו הה ם
המודר הנא ה מחתנ ו והו א רוצ ה לת ת לבה ו
מעות חומ ר ל ה הר י המעו ת אל ו נתוני ; ל ך במחנ ה
ובלבד של א יה א לבעלי ך רשו ת בה ן אל א מ ה
שאח [נושאת ] ונותנ ת לתו ך פי ך ע״ כ במשנ ה .
ובגמ׳ אמ ר ר ב ל א שאנ ו אל א דאמ ר ל ה מ ה
שאת [נושאת ] ונותנ ת לתו ך פי ך אב ל אמ ר
(לה) מ ה שתרצ י עש י קנ ה יההו ן בע ל ושמוא ל
אמר אפיל ו אמ ר מ ה שתרצ י עש י ל א קנ ה
יחהון בע ל וכו׳ . וז ה פיר ש המחי ר דבי ן לר ב
לשמואל ע״ מ שא־ ן לבעלי ך רשו ת בה ן

כלל תנא י כפו ל אל א גב י סוט ה דוק א דהו י איסור א דאי ת בי ה ממונ א ומתני ׳ לי ת בי ה
ממונא ול א שאנ י לי ה לר״ מ בי ן ק ל לחמו ר וכ י חימ א ה א גב י נדרי ם לי ח לי ה לר״ מ
מכלל לא ו אל א בעינ ן תנא י כפו ל הי א גופ א מנ א ל ך נימ א דר״ מ נמ י גב י נדרי ם ל א
בעי תנא י כפו ל דל א נפק א לי ה בגמר א גב י נדרי ם לר״ מ אל א מה ך דמשמ ע לי ה גב י
ממונא , וכ״ ח דגור ס רבינ ו ז״ ל לעול ת נ א תיפו ך ופוס ק כחכמי ם קש ה דחכמי ם לי ת לה ו
בכל דוכת א גב י ממונ א תנא י כפו ל כ״ ש דגב י איסיר א לי ש לה ו וכב ר רצ ה לייש ב כ ל ז ה

לדעת רבינ ו ז״ ל שתיר ץ כ ן אל א שאינ ו נרא ה בעינ י . והיות ר נכו ן בעינ י דרבינ ו ז״ ל

גורס לעול ם ל א תיפו ך וטעמייה ו דרבנ ן כדכת ב הר״ ן ז״ ל דאע״ ג דבעלמ א אי ה צה ו תנא י
כפול שאנ י הכ א דכתי ב ושמע ה קו ל אל ה משמ ע דישמ ע אל ה ממ ש ול ח אל ה מכל ל
ברכה ואע״ פ שהרמכ״ ן ז״ ל אמ ר כ ן גב י שבוע ה סוב ר רבינ ו ז״ ל דאינ ו כ ן חל א כשהשבוע ה

בלשון אל ה דמשמעותי ה דקר א כמ ו א ל יקלל ך א ל א ם ל א תעי ד א ו גב י מקל ל סביר ו

נמחגה הו א לפוער ו א ף מפשיע ה כמקג ל מחנ ה ול א החג ה עלי ו אל א שא ס ההי ה נע ץ גחשלו ם הזמ ן
שיחזירהו ל ו . ועו ד נרא ה להבי א ראי ה ממ׳ ש הרא׳ ש בע ׳ לול ב הגזו ל וא ם נגז ל ממנ ו ול א החזיר ו
נהג נע ל העיגוו ר ז״ ל מסחבר א אע״ ג דמזר ת דמי ם הו י ח;ר ה נו ׳ אחרו ג דוק א קאמ ר לצא ח נ ו
ידי חוב ה ע״ 5 . וא ם אית א דכ ל דפטו ר לשל ם א ף של א נתקיי ם החנא י ל א נתבט ל המחנ ה למ ה ל י
חזרח דמי ם היסו ק לי ה דכיו ן דנגנ ב ושעו ר מהגניב ה ל א נתבגיל ה המהנ ה ויצ א נ ו יד י הונח ו . וכ״ ת
דהיב בע ל העיטו ר ס׳ ל דחיי ב בגניב ה ואביד ה וכמ ו ש;ד ד ש ם הרא״ ש ז׳ ל א' נ דאשש ר דס״ ל
כהרא׳ש דחיי ב א ף באונסי ן ה א ליה א דא׳ כ כשהרא׳ ש נש א ונת ן ש ם בדי ן ז ה א ס חיי ב באונסי ן
והביא הבר ת י ש אומרי ם וסבר ת ה׳ ר ישעי : למ ה ל א הני א סבר ת בע ל העיטו ר דאי ת לי ה דהיי נ
בגניבז אל א ודא י דש׳ ל להרא׳ ש דאי ן להכרי ח כל ל מדבר י בע ל העיטו ר משו ם דא ף א ס נאמ ר

דס׳ל דשטו ר א ף מ;נינ ה אש׳ ה איצטרי ך לעעמ א דחזר ת דמי ם משו ם דנה י דשטו ר מ' מ כיו ן של א

החזיר ל א נתקיי ם התנא י ונתבטל ה המתנ ה ול א יצ א יד י חובת ו ומשו ם הכ י את י על ה מטע ם א י

חזרת דמי ם השיב י כחזר ת החש ן ונמצ א שקיי ם תנא ו . וראית י להרא״ ש ש ם שנת ב ולעני ן הדי ן א ם

הוא חיי ב נאונשי ן י׳ א שאינ ו חיי ב באונסי ן שהר י במתנ ה נתנ ו ל ו ונה י נמ י של א החזירה ו ל ו

מ׳מ שוא ל אינ ו וכ ן דע ת ה״ ר ישעי ה ז׳ ל שהקש ם מ ה י ש ני ן מתנ ה ע״ מ להחזי ר לשוא ל בשניה ם

הוא של ו ע ד שיטלנ ו ושניה ם אי ן הגו ף קנו י ל ו ותיר ן דמחנ ה ע״ מ להחזי ר אינ ו חיי ב באונשי ן דלהכ י
יהביה לי ז למתנ ה מיה ו נ י איתי ה בעיני ה מיחיי ב לאהדור י לי ה וכיו ן דאינ ו חיי ב נאונשי ן קרינ ן
ביה לכ ס אב ל שוא ל שחיי ב באונסי ן ל א קרינ ן בי ה לכ ם ע׳׳ כ . והנ ה דבר י הי״ א נוטי ם לצ ד הראשו ן
שכתבנו דכ ל שנאנ ס נתבטל ה המתנ ת שהר י כתנ י שאינ ו חיי ב באונסי ן שהר י במתנ ה נתנ ו ל ו ונה י נמ י
שלא החזירה ו ל ו כלומ ר וכיו ן דל א קיי ס תנא ו נתבטל ה המתנ ה מ' מ שוא ל אינ ו שהר י ל א נתחיי ב

זה נאונסי ן אב ל כש י הצ ד השנ י ל א יצד ק לומ ר ונה י נמ י של א הח1ירה ו ל ו שהר י ל א הי ה התנא י

אגא שא ם י:י ה בעי ן שיחזירה ו וכ ן מ׳ ש מ׳ מ שוא ל אינ ו מור ה דס״ ל דנחבטל ה המתנ ה אל א דאעה״ כ
שטור משי ם דאינ ו שוא ל . א ך דבר י ה׳ ר ישעי ה נויוי ם כש י הצ ד השנ י שכתבנ ו משו ס דא י אמר ת
בשלמא דמ ה שהו א סטו ר מ ן האונשי ן הו א משו ס דמ ה שאמ ר ל ו הר י הו א ל ך במתנ ה כוונת ו הי א
שיהיה פטו ר מהאונםי ן ול א התנ ה עלי ו אל א שא ם תהי ה בעי ן שיחזיר ה ל ו אתי א ששי ר מ ה שחיל ק
דבמהנה ע' מ להחזי ר ק־ינ ן בי ה לכ ם לפ י ששטו ר מהאונסי ן ושוא ל ל א קרינ ן בי ה לכ ם כיו ן שחיי ב
נאונסין א ך א ם מ ה שפטו ר מהאונסי ן הו א משו ס דאמרינ ן דנה י שנתבטל ה המתנ ה לפ י של א קיי ם
תנאו מ׳ מ אינ י שוא ל אל א שומ ר בעלמ א וכס י ז ה א ס נאנ ס ל א יצ א י׳ ח מפו ם דאיגלא י מילת א
למפרע שנתבטל ה המתנ ה א' כ ל א יצד ק לומ ר נז ה דסטו ר האונשי ן הו א סיב ה לומ ר דקרינ ן בי ה לכ ס
ואף שאפש ר לדחו ק ולייש ב דבר י ה׳ ר ישעי ה כש י הצ ד הראשו ן מ' מ יות ר נוטי ם כפ י הצ ד השנ י . (א׳ ה
עיין מ׳ ש הרמ׳ ז בחדושי ו לס ׳ לול ב הגזו ל הנקר א כפו ת תמרי ם(ד ף מ״ ג ע׳ג ) ובם ׳ סר ח מט ה אהר ן

משנה

שהוא אל ה אב ל כשאי ן השבוע ה בלשו ן אל ה אל א אנ י משביע ו שתעי ד ז ה וכ ן צב י ל א
שנועה שחוכ ל ל ך המרינ ן הת ס מכל ל לא ו את ה שומ ע ה ן ול א בעי ק חנא י כפו ל ופס ק
כן רבינ ו כחכמי ם גכ י אישור א אכ ל גנ י נד ר אע״ ג דהו י איסור א הו י כממונ ח משו ס
דהוי אישו ר חפצ א כדפתיכנ ת ופש ק דבעינ ן תנא י כפו ל בשוט ה ג״ ר דאי ת בי ה ממונ א
בעינן תנא י כפו ל ואי׳ ת א״ כ אמא י ל א הזכי ר בהלכו ת סוט ה ה ך דהנק י הנק י דלפ י
הנראה מהכתו ב משמ ע דהכה ן צרי ך שיאמ ר בפירו ש וא ם ל א שכ ב אי ש אות ך הנק י ול ח
הזכיר ז ה רבינ ו ז״ ל בהל ׳ שוט ה . י״ ל דשוב ר רבינ ו ז״ ל דמא י דקאמ ר בגמר א הנק י אינ ו
שיאמר הכה ן כ ן בפירו ש אל א מדקאמ ר לשו ן ז ה משתמ ע מיני ה הכ י . ז ה נרא ה לייש ב
דעח רנינ ו ז״ ל א ם שהו א ג״ כ דוח ק :

'א אסו ר לישרא ל ליח ן לעכו״ ם מתנ ה הנ ס וכו ׳ . ומ ה שקש ה ע ל ז ה ממ״ ש בהלכו ת
סוטה כסכח י ש ם :

כיצד

משנה למל ך

.1^

ח״א סי ׳ קטיז ) : כת ב הרינ׳ ש בתשוב ה פי ׳ ג ׳ וא״ ת אין * יחזי ר המתנ ה והל א כו ׳ . ואיכ א למיד ק
אמאי ל א קאמ ר דיחנ ה ע' מ שתחזי ר ל י סנזורת ה א ו בדמי ה א ו בשחיר ה אחר ת ועיי ן בתשוב ת
מהרא׳ש . ח י איכ א למיד ק כמ׳ ש הריב׳ ש וכ ן צרי ך שיזכ ה ל ו במקומ ו המסקי ד בקני ! ע׳ י אח ר כו ׳

דהא דר ב מייר י באומ ר ל י מדקאמ ר בהחל ת דברי ו ואע׳ ס שאינ ו יכו ל להקדיש ה כו ' ודי ן ז ה אי ט

אלא באומ ר ל י וא ס כ ן אי ך יכו ל לזכו ח ל ו ע׳ י אח ר דה א איכ א מ׳ ד דהיי ב בפשיע ה ואיכ א מ״ ד
דחף ב ג ניכ ה ואכד ה חיי ב וכמ׳ ש הרא׳ ש (א׳ ה נפר ק הנזכר ) וא ם כ ן יטב ס כו א ל ו גז ה ואי ן חג ץ
לאדם של א בפגי ו . וי״ ל דשאנ י ככ א דז ה הי ה גוט ל שכ ר טרח ו וא' כ בלא ו הכ י הי ה חיי ב בגניב ה
ואבדה וא׳ כ אי ן כא ן חוב ה . א״ נ דהכ א ברצו ן הנפק ד הי ה דשל ח למפקי ד סיתנ ם ל ו נמתצ ה ע׳ ט להחזי ר :
כתב בעה׳ ת שע ר ב ׳ ח׳ ב שא ס אמ ר ע׳ מ שתחזירה ו ל י דא ס מ ת הנות ן ול א החזיר ו בחיי ו נתנסל ס
מתנתו דומי א דג ט באומ ר ע׳ מ שתת ן ל י מאתי ם זו ז דאמרינ ן ל י ול א יורש י . וי ש לגמג ם בדי ט
דשאני הת ה דמל ת ל י מיותר ת שהיל׳ ל ע' מ שתתנ י אב ל הכ א דל י איצטרי ך דה א ראו י ל י קאמ ר מנ^ ל
לטפויי ל י ול א ליורשי ו נמ י . שו ב ראית י להרשל א שכת ב ג׳ כ כדבר י בעט׳ ת הבי א דברי ו מהריק״ א
סי׳ רמ׳ ב מעת ה אי ן להשי ב ע ל דבריה ם ז׳ ל ע׳ ש בב״ י מ׳ ד . והקש ה הד ג מהר׳ ר יחיא ל באס ן

ז׳ל דמ״ ש גב י תנא ? דחזר ה אמרינ ן דא י אמ ר ל י ואיכ א אומד ן דעת א דצרי ך ל ו מי ד צרי ך להחזיר ו