Section 194

אטר

^ לקנו ת מחביר ו מקח . מוכ ר אומ ר כמאתי ם

אני מוכ ר ל ך והלוק ח אומ ר אינ י קונ ה
אלא במנ ה והל ך ז ה לבית ו וז ה לבית ו ואח״ ב נתקבצ ו
ומשך ז ה החפ ץ סת ם . א ם המוכ ר הו א שתב ע הלוק ח ונת ן
לו החפ ץ אינ ו נות ן אל א מנה . וא ם הלוק ח הו א שב א
ומשך ז ה החפ ץ סת ם חיי ב לית ן מאתים " ב הלוק ח
מאחד מחמש ה בנ י אד ם וכ ל אח ד מה ן תוב ע אות ו
ואומר אנ י הו א בע ל המק ח . והו א אינ ו יוד ע ממ י מה ם
לקח. מני ח דמ י המק ח ביניה ם ומסתל ק ויהי ו הדמי ם
מונחין ע ד שיוד ו א ו ע ד שיב א אליהו . וא ם הו א חסי ד
נותן דמי ם לכ ל אח ד ואח ד כד י לצא ת יד י שמי ם :

ג לק ח מק ח מאח ד מחמש ה בנ י אד ם וכפ ר ב ו ונשב ע
על שק ר ועש ה תשוב ה והר י הו א רוצ ה לשל ם וכ ל אח ד
ואחד תרב ע אות ו ואומ ר אנ י הו א שכפר ת ב י ונשבע ת
לי והו א אומ ר אינ י יודע . חיי ב לשל ם לכ ל אח ד ואח ד
מפני שעב ר עבירה : ד ־נאמ ן בע ל[א ] המק ח לומ ר לז ה
מכרתי ולז ה ל א מכרתי . אימת י בזמ ן שהמק ח יוצ א
מתחת יד ו . אב ל א ם אי ן המק ח יוצ א מתח ת יד ו הר י

. — הו א ע ד אח ד בלבד . ודינ ו בעדו ת ז ו כדי ו כ ל אד ם

־־ז ־"ל" - א " שהי י אינ;נינ ע מןדיתי . לפיכ ך א ם נט ל הד4 ם משני ם ונט ל מאח י מדעת י ימאה י כע ל
,),ן, ברח ו ול א ד ע מ מ נט ל מדעת ו וממ י נט ל בע ל ברח ו . כי ן שהי ה המס ה ביד ו בי ו שדי ך

מדעה, ,ה י ו־ט ל רר״יד ז חיר ״ שניה ן תופסי ן ב ו אי ן כא ן עדו ת כלל . וב ל אח ד מה ן ^ ^י׳ י

נשבע בתקנ ת חכמי ם בנקיט ת חפ ץ ונוט ל *חצ י המק ח *מצ י ה״ז " י״ ט כמים7כ ' א׳ א אי ן מר .

וחצי דמי ם • * ה הר י שטע ן ע ל חבלף ך ^ מחחיורי ם משמנ נ מכל ל מרי ו רריש א שהו א מטי ד א ץ

הה אומ י ל א מכרת י . א ו מכרת י ול א נת ת ל י דמי ם . א ו
שטען הלוק ח ואמ ר שנת ן הדמי ם ועדיי ן ל א מש ד א ך ברו ר אצלנ ו,פכ׳ל :

משכתי ול א ראית י מו ם זה . והמוכ ר אומ ר ל ו הודעתי ו לך . א י שאמ ר אח ד מה ם ר ד ור ד
תנאי הי ה בינינ ו והאח ד אומ ר ל א הי ה ש ם תנא י כל ל.יבכ ל ^^^^^^^^ענו ת וכיוצא^ון ן

י• סס״ ג עשי ן סי ׳ ס ג גש ם הסוס ׳ טוח׳ מ סי ׳ רכ א : ג סמ״ ג משי ן ש ם סזמי מ סי ׳ יג נ ומי ץ כאלפס י שמחל ק מת^נאמן ^ ^ .׳ )

נקש ל א צריכ א מק ט מ ן חרוייה ו מח ד מדעשי ה וממ ד נע ל כרמי ה ול א יד ע וכו ׳ ופיר ש בע ל המאו ר ז״ ל לח ״ ז״ 1 יידייז ו ד,-. . ״ . 4

״״' " י י״=' " • י' 1 ״ = י״ י ״יי" ״ ״<"<' צ ־״־' ״ על " הוצי ־ <״נ״ י מיני ־ י־ ק סינצ י סי ־ מי ן ")נ& י ־* ן ■צאו ;

הגהות מיימוניו ת אט ד \

סס״ק דטכו ת גב י אליעי י יטיבי א ^ פ״ ב מזב ץ לקמ ח מק ח מחכיר ו ע י חיי ג ליח ן מאחי ם . גתישפה א דקדושי ן ורריא ה ר״ י אל6 ם

ט״ום דא י לי ח לי ה ללוי . בת י עיב א אייל , כ ל ז ח כתב ו הת ״ אהינ א 2 ; ל נהלכו ח פ׳ ) דקיישי ן : הלוק ח מאח י מה ם מ י שמנ י מניר ה . פ ׳ הגיי ל המ א ו ס

באדךי," אב ל חיב א שמנ י ל ו של א באחדיו ח כשבי ל ־־;־ס א דלדניח א לי ה דל״חולי׳י " הדמי ם •/"'"ג:." ? י״ ל ר״<ז״1 י וכו ׳ לפיכ ך א ם נט ל הדמי ם משני ם וכו ׳ ע ד וחצ י
תרעומת עילוי ח ל א ססלינ ן לעדו ת ^ הדמה . בח ב הרא כ ד 1 ל א ץ דנרי ו מחהוורי ם משמ ע מכל ל רנרי ו דריש א שהו א מעי ד לחניה ם

רוצה. חי ח מוכר ו ל ו וכ ן כתוס ׳ כבעטו ד ול א כסיי׳ ש וע׳ ש ורפ׳ ק יכ״ ם ע״ר . 1 א?״״ ' אצ ל י׳ ח ויכוחינ ו כעל י התום ׳ יי ש כ׳ מ דשקי ל וטר י

^ ^יייי י הרח ♦ נכ י למ ה ל י ואוקימנ א חד א נמציא ה וחר א נמק ח וממכ ר ומשמהינ ן

פיו כה א דקדושי ן שי ק כחר א נאז ן נמ ל המק ח לומ ר לז■ ; מכיח י ולז ^ ל א י״״ן י י"' י זוז י ממא ן נקט . ופייש׳ י ז׳ ל שנשא ל למוכ ר ויהי ה נאמ ן ויטו ל כל א שנוע ה ט ל

,א,ל , ^ ^ א מ ג דסח ם "ה " י י כזמ ן שהמק ח כיד ו וז ה כנ ר יצא ה מחח ח יד ו מ׳ מ הואי ל ושניה ם תשוכי ן כ ה עדי ץ ה׳ ל

היכי דע ד אח ד את י לחיינ ו כשנוע ה כ י ק א מכחי ש לי ס ה׳ נ כ י י א "",יל,, . ח , ל ע ד אח ד כ י את י לשכוע ה ק א את י ופר׳ ת וינותינ ו כעל י החום ׳ ז׳ ל כעומדי ם כשיטת ו וה׳ פ כ י

נרחיה ולפיכ ך נשנעי ן שניה ם אכ ל א י ל א נקי ט אל א מח ד מינייה ז ה׳ נ משמ ע ־ י י לל^^ " י יל ? נ ק ט זוז י אל א מח ד מינייה ו ואוקמ ה כדנקי ע זוז י מהרוייה ו מח ד מדעחי ה ומח ד נע ל
גסניא וסת ם דכרי ו אחרי ו כאש ר מל א לשו ן ש ׳ עשר ה יוחסי , ״ ״ "ל,״ א ש" " 'אי " שכע , .מק ח מוד ה ל ו נמצ א דנר י ר מ ז׳ ל מדוקדקי ם כלשו ן הגמר א מארונ ה לקצר ה ומתפרשי ם

, ן ^ ; י" ״ י ו ר ש מ ל מ א -סתו ם וכ מ שמשי ש ס הדירו ת הנאי ם לשי ן הגמר א יפרש ו לשונ ו : הר י שטע ן ע ל תכיר ו ואמ ר מכר ת ל י וכו ׳ א ,

* ״,״ י ״״ י ״״ ״ / י ן י ״ גכ ל אל ו הטענו ת כ1 ׳ ל א היח ה ש ם ראי ה כי ׳ יא ש הוד ה כמקצ ת כו ׳ ט י נשא י הטענו ת כול ן . כ ן משמ ע מ ל התלמו ד

ממס מקומי ת יומיי ז בדינ י ״מונו ת ונפר ט גמפכ ת שנזעו ת פי ק ן<1ע ת היייגי ן ינייושלט י רי ; פר ק כ ל ננשכעי ן :

מדעתו וה י (בע ל כרחיה ) פירו ש ואי ן ידו ע
בעדים אע״ פ שהמוכ ר אומ ר כ ך הו א כיו ן
שאין מקח ו ביד ו אינ ו נאמ ן . ומחו ך דבר י
המחכר נרא ה שהו א גור ס ול א יד ע פי ׳ שא ף
המוכר אינ ו יוד ע א י נמ י אפי ׳ יד ע המוכ ר
רצה הל ה לישב ע שבוע ת התור ה וליטו ל מחצ ה
נוטל וחגיר ו נוט ל בל א שבוע ה . ודי ן ז ה נחבר ר
ריש פ״ ק דמציע א וז ה לשו ן הגע ׳ גב י שני ם
אוהזין בטלי ת דנשכעי ן וחולקי ן אוח ה בי ן
שטיענין טענ ת מציא ה וכ ל אמ ד אומ ר אנ י
מצתחיה בי ן שכ ל אח ד טוע ן אנ י לקחתי ה
ואמרינן הח ס מק ח וממכ ר נחז י זוז י ר;מא ן

%0

כס!־ טש " קנץ . הלכו ת מכיר ה פ״ כ כ א

טגיד טשנ1 ,

ז אמ ר לחגונ י ח ן ונו ׳ . הו י יוד ע ששכוע ח המשנ ה הי א כעי ן ש ל חור ה בנקינו ח חס ן
ושנועח היס ח שנחקנ ה כימ י ר״ נ לכופ ר גכ ל אינ ה בנקיט ח חפ ץ וכשהסירו ח
מונחים ברה״ ר חיקנ ו חכמ י המשנ ה שפוע ה ללוק ח לפ י שכיו ן שאינ ם כרשו ח החמנ י שמכר ם
הוה לי ה כאיל ו ה ם גרשו ח לוק ח וכשאי ן חנונ י מוד ה שמכר ם כיו ן שאינ ן נרשו ח לוק ח הו ה לי ה
כאילו ה ם ברשו ח חנונ י וחקנ ו ל ו שבוע ה וכשה ם
ברשות אח ד מה ם הו ה לי ה כופ ר ככ ל ופעו ר
אלא שחיי ב לישב ע שבוע ת היסס :

י המחלי ם פר ה בחמו ר וכו ׳ ז ה אומ ר ע ד
שלא מכרח י ילד ה וכו ׳ אפי ׳ אמ ר
המוכר אינ י יוד ע וכו ׳ . לכאור ה נרא ה שסעמ ו
מדאמרינן בגמ ׳ לרב א שפסק ו הרי״ ף והרא׳י ש
כוותיה דע״ כ ל א אמ ר סומכו ס אל א בשמ א
ושמא אב ל בבר י ובר י ל א אמ ר וחנ י ז ה אומ ר
עד של א מכרת י ילד ה וז ה אומ ר שמ א משלקחת י
וסיימו ב ה הרי״ ף והרא״ ש אב ל בבר י ובר י א ו
ברי ושמ א אע׳י ג דקיימ א באג ס וסימט א
מוקמינן ל ה בחזק ת מר א קמ ש והו י איד ך
המע״ה אל א דאיכ ח למיד ק דמשמ ע דה א בר י
ושמא דאמו ר הרי״ ף והרא״ ש היינ ו במוכ ר
חומר בר י ולוק ח אומ ר שמ א ומש״ ה מוד ה סומכו ם
אבל בלוק ח אומ ר בר י ומוכ ר אומ ר שמ א פשיט א
דלא מוד ה ב ה סומכו ס שהמע״ ה וק״ ו הו א
זנשמא ושמ א . וה״ ה כת ב מ״ ש המחב ר אפיל ו
אומר המוכ ר וכו ׳ אל א הכוונ ה שצרי ך הלוק ח
להביא ראי ה וכו׳ . ואינ י יוד ע מ ה חיק ן במ״ ש
אלא שהכוונ ה שצרי ך להבי א ראי ה וכו ׳ דמ״ מ
ביד המוכ ר מעמידי ם אות ה כ ל זמ ן של א הבי א
הלוקה ראי ה והדר א קושי א לדוכח ה דכ״ ש
הוא משניה ם אומרי ם שמ א . ואי ן לומ ר דלמא י
דס״ד א ם נשב ע אפי ׳ הבי א אח״ כ הלוק ח
עדים אי ן מוציאי ן אות ה מי ד המוכ ר דה א בודא י
לא על ה ע ל דע ת שנכחי ש עדו ת העדי ם מפנ י
שבועת המוכר . וע״ ק דשבוע ה ז ו למ ה הי ה לנ ו
להעמידה בי ד המוכ ר בל א שבוע ה וכשיבי א
הלוקח ראי ה יוציאו ה מיד ו וצ״ ע :

כל

ז אמ ר לחנו ר ח ן ל י בדינ ר פירו ח וכו ׳ ונת ן ל ו . פירו ש שהגביה ן לוק ח והרח ן נרהי י
והדין משנ ה בשבועו ת פר ק כ ל הנשבעי ן(ד ף מ״ב ) ודברי ו בפירוש ה כדבר י
ההלכות ואי ן הדי ן אל א ברה״ ר אב ל א ס הי ו ברשו ת מוכ ר ממ ש א ו ברשו ת לוק ח המוצי א
מחי-ירו עלי ו הראי ה ואי ן כא ן אל א שבוע ת היס ח וזה ו שאמ ר ר ׳ יהוד ה בבריית א כדאיח א

בהלכות

המוציא מחביר ו עלי ו הראי ה : ו ל א הית ה ש ם ראי ה .
נשבע הכופ ר שמבקשי ן להוצי א מיד ו שבוע ת היס ת .
ואם הוד ה במקצ ת הטענ ה א ו שי ש עלי ו ע ד אח ד נשב ע
שבועת התור ה כשא ר הטענו ת כול ן : ז ייאמ ר לחנונ י ת ן
לי בדינ ר פירו ת ונת ן ל ו והר י הפירו ת מונחי ן ברשו ת
הרבים . והחנונ י תוב ע א ת הדינ ר ובע ל הבי ת אומ ר ל ו
נתתי ל ך הדמי ם והשלכ ת אות ם לתו ך כיסך . הר י הלוק ח
נשבע כתקנ ת חכמי ם בנקיט ת חפ ץ ונוט ל הפירו ת הואי ל

ח נת ן הלוק מ דינ ר וכו ׳ . ג״ ז באות ה משנ ה
ופסק כרבנ ן וכ ן פיר ש הר ב ר ׳ מאי ר
ובחדושין ג״ כ פסק ו כ ן :

ט וכ ן הדי ן בנות ן דינ ר לשולחנ י וכו ׳ . פי ׳
וכבר קב ל נות ן הדינ ר מעו ת והניח ן
ברה״ר וג״ ז משנ ה ש ם : וא ם ל א הוד ה שמכר ן
וכו׳. ג״ ז משנ ה ש ם וכרבנ ן שהמעו ת ה ס ברה״ ר
שאם הי ו ברשו ת שולחנ י אינ ו נשב ע השולחנ י
אלא היס ח כמ ו שנתבא ר בחנונ י :

י המחלי ם פר ה בחמו ר וכו ׳ המוכ ר שפחת ו
וילדה וכו ׳ . פירש״ י ז״ ל בהשוא ל
להכי נק ט מחלי ף ול א נק ט המוכ ר פרח ו וילד ה
דאילו מוכ ר במעו ת ל א קנ ה לוק ח ע ד דמשי ך
וכיון דמשי ך מיד ע יד ע א ס ילד ה כב ר א ו ל א
ילדה וליכ א לספוק י בע ד של א מכרת י
ומשלקמחי אב ל מחלי ף פר ה בחמו ר ל א הי ה
צריך למשו ך הפר ה [א ו החמור ] דכיו ן שמש ך
בעל הפר ה א ת החמו ר נקני ת הפר ה לבע ל
החמור בכ״ מ שהי א ואי ן ידו ע א ס ילד ה א ם
לא ילד ה וכ ן המוכ ר שפחת ו(נק ט מוכר ! דקי״ ל
עבד כנענ י נקנ ה בכס ף וכשנת ן המעו ת נקני ת
לו השפח ה ואפיל ו הי א בבי ת הבעלי ם ואי ן
ידוע א ם ע ד בל א ילד ה נת ן הכס ף ע״ כ , ומ״ ש
המחבר אפי ׳ אומ ר המוכ ר אינ י יוד ע [שישב ע
מוכר שאינ ו יודע ] לא ו למימר א דכשהלוק ח
[טוען טענת ] בר י ול א הבי א ראי ה לדברי ו
ומוכר אומ ר אינ י יוד ע שישב ע מוכ ר שאינ ו
יודע ותהי ה של ו שהר י יחיא ר לפנינ ו שא ם
שניהם טועני ן שמ א יחלוק ו כ״ ש כשהלוק ח טוע ן
טענת בר י והמוכ ר אומ ר אינ י יוד ע שאינ ו
נוטל המוכ ר בשבוע ת שאינ ו יוד ע אל א הכוונ ה
שצריך לוק ח להבי א ראי ה ואי ן אומרי ם כיו ן
שהוא טוע ן בר י ומוכ ר שמ א ימו ל לוק ח בל א
ראיה : ל א הבי א ראי ה ישב ע המוכ ר וכו ׳ .

כבר ביארת י שאי ן ז ה אל א כשהמוכ ר טוע ן
מענת בר י אב ל כשהמוכ ר טוע ן טענ ת שמ א
יחלוקו. והחילו ק בי ן ול ד פר ה לול ד שפמ ה בריית א
שם כחכמים :

יא ז ה אומ ר אינ י יוד ע וכו ׳ . משנ ה ש ס
(דף ק׳ ) בהשוא ל יחלוק ו ואוקימנ א
לה כסומכו ס דאמ ר ממו ן המובי ל בספ ק מולקי ן
ובשמא ושמ א וכ ן מפור ש בהלכו ת . וקש ה ל י
היאך פס ק כןרבינ ו שהר י אי ן הלכ ה כסומכו ם
כמו שפס ק ה: א ז״ ל פ״ ט מהל ׳ נזק י ממו ן וכ ן
בהלכות בב״ ק בהפר ה ואול י שהו א סוב ר דה א

ומוקמינן לי ה כסומכו ס דוק א ודל א כרבנ ן כשעומד ת ברשו ת מוכ ר הי א אב ל בעומד ת באג ס אפיל ו רבנ ן מוד ו ואי ן ז ה משמעו ת הסוגי א וצ״ ע : ז ה אומ ר ברשות י וכו ׳ . בריית א ש ם

ובהלכות דשחיק ה כזא ת כהודא ה דמי א :