Section 184

" " לכ ו אצ ל ^וג י והו א יוד ע שאי ן ל ו ל א יאמ ר ל ו נכמ ס מס ן ז ס ומ א אי ט רוצ ה לקנו ת . ולש ק מכילת א(סרש ס נ^ ) וג ר ל א פונ ה בדברי ם ול א תלחצ ט נמט ץ *׳ כ ;

-מ■ !יארנ ו שהנוש א © ׳ * למו ת מל ן 1.6 נ6^ י . סכ ל מ׳ ג ע ׳ מנוכ ר אחסמינ ס (ו ן #״מ ) :

מגיד משנ ה

נרבית . כר״ח א ש ם אוצר י שירו ח ומלו י כרגי ת ומקטינ י איש ה ומשקיע י שערי ם מליה ם
הכתו־ אומ ר מת י יעכו ר החד ש וכו ' . הר י שהשו ו אוח ן בברייח א :

! כד״ א בשירו ת שי ש בה ן מי י נש ש וכו ׳ . מבוא ר ככריית א ש ס . ומ״ ש כשא ר עיקרי ו
לומר שאע״ ש שהכמו ן והכלסלי ן אד ם משתמ ש בה ן יות ר משא ר תבלי ן מות ר :

ח אי ן מוציאי ן פירו ת שי ש בה ן מי י נש ש

לולפור! מפי1*ר ! פ י' ד כס ף משנ ה כ ח 49

כגון וכו ׳ . בריית א ש ם . ומ״ ש ול א
מרשות מל ך ז ה וכו ׳ . דל א כרב י שהתי ר
מאפרכיא לאשרני א וז ה הלשו ן שב א בהלכו ת וכש ם
שאין מגיאי ן מאר ן למוצ ה לאר ן כ ך אי ן מוציני ן
לסוייא ול א מאפרכי א לאשרכי א ע״ כ . וגרס ת
ספרינו כ ך אי ן מציאי ן לסורי א ורב י מתי ר
מארפכיא לאשרכי א ע״כ , ופרשב״ ס ז״ ל מהשרכי א
אחרונה ש ל אר ן להפרני א ראשונ ה ש ל סורי א
דכיון דסמוכי ן כ ל כ ך מוה ר עכ׳י ל . ולפ״ ז אי ן
לנו איסו ר באר ן עצמ ה מרשו ת מל ך לר ש ח מל ך
אחר כדבר י המחב ר ודבר י ההלכו ת :

ט ושאי ן בנ י העי ר לקו ן לה ם פע ר לכ ל
וכו׳ . בריית א ס ׳ ק דב״ ב רשאי ן
בני העי ר להחנו ת ע ל המדו ת וע ל השע ר ס וע ל
שכירות שיעלי ם ולהסי ע ע ל קצת ק ופירו ש להסי ע
להעניש למ י שעוב ר ע ל דבריה ם :

י ושאי ן אנש י אומ״יו ח לפסו ק ביניה ם וכו ׳ .

בתוספתא ר ש אי ן הנחהומי ן לעשו ת
רגיעה ביניה ם סי ׳ רגיע ה מיוק ת הרגעי ם
לומר עש ה את ה ברג ע ש ל נ י ואנ י ברג ע סלונ י
כך פירישה . ונ י נרא ה שירפ ה מלשו ן מרגו ע
שהוא עני ן מנוח ה לומ ר הי ה את ה נ ח יו ם פלונ י
ו נ י יו ם פלונ י ומ״ מ הכ ל עול ה לדב ר אח ד
ומתבאר ג״ כ 3גמ ׳ בהנה ו טבח י , וכח י הרסב״ ן
ז״ל בש ם לר ב אלברצלונ י ז״ ל דדוק א בתנא י
כל האומני ן שבאות ו אומנו ת :

'א בד״ א במדינ ה וכו ׳ . מפור ש בגמר א
(דף ט׳ ) בההו א עוב ד ז דטנח י
ולהסיע ע ל קלות ן ה״ מ היכ א דליכ א אד ם חשו ב
אבל איכ א אד ם משו ב לאוכ ל כמינייה ו , ופיר ש
הרב אב ן מיג ש ז״ ל אד ם משו ב ממונ ה ע ל הציבו ר
וזהו שכת ב המחב ר לתק ן מעש ה המדינ ה כלומ ר
שהוא ממונ ה ע ל כ ך ה א א ס ל א הי ה ממונ ה אפי ׳
׳ולחו תנא ו קיי ם . ומ״ ש וכ ל מ י שהפסי ד וכו׳ .

מפורש באות ו מעש ה ש ם :

יב כש ם שהוניי ה במק ח וכו ' כיצ ד הי ה
בעל תשוב ה וכו' . בריית א ס ׳ הזה ב

יא בד״ א במדינ ה שאי ן ב ה חכ ם חשו ב ופו ׳ ואי ן יכולי ן לענו ש ולהפסי ד למ י של א קב ל
התנאי. איכ א למיד ק דמלשו ן ז ה משמ ע שא ס קב ל עלי ו התנא י אע״ ש של א הי ה
בפני החכ ם החשו ב חיי ב וז ה הס ך מא י דאתמ ר בגמ ׳ בעובד א דהנה ו חי י טבח י דאתנובהד י
הדדי ואסיקנ א שמפנ י של א הי ה בפנ י אד ם חשו ב לא ו כלו ם הו א וכ ן מנוא ר בד^ר י רבינ י

בסמוך . ונ״ ל שמ״ ש אי ן יכולי ן לענו ש ולהפסי ד
על מ י של א קב ל עלי ו התנא י פירוש ו ע ל מ י
שעבר התנא י : כת ב הריב״ ש דבתקנו ת בנ י
העיר אפי ׳ בל א אד ם משו ב נמ י וכ״ נ מדבר י
הרמב״ס של א ה!פי ר די ן ז ה שי . אד ם חשו ב
רק בבנ י אומניו ת והארי ך בטע ם הדב ר ;

יד הי ו ממרי ם מבקשי ם תבוז ה וכו' . אפש ר
לפרש שנתכוו ן לביי ש לבע ל הביר •

ששלמם אציי ו לומ ר שהו א מוכ ר תבוא ה והו א
לא מכ ר מעול ם וכ״ נ מ בר י רש״ י בהזה ב א י
גמי שנתכוו ן לביי ש לממרי ס שישאל ו תבוא ה
מאותו בע ל הבי ת והל ה אומ ר לה ם וכ י מוכ ר
תבואה אנ י שבאת ם אל י לשאו ל ונמצא ו מתביישים :

המוכר

ישראל הר י ז ה בטלו ה ברבית ז ז במ ה דברי ם אמורי ם
בפירות שי ש בה ן חי י נפש . אב ל התבלי ן כגו ן כמו ן
ופלפלין מות ר לאצו ר אות ן באר ץ ישרא ל ולהוצי א
אותן ממקו ם למקו ם כשא ר העיקרי ן • ח אי ן מוציאי ן
פירות שי ש בה ן חי י נפ ש בנו ן יינו ת שמיני ם וסלתו ת
מארץ ישרא ל לחוצ ה לאר ץ א ו לסורי א . ול א מישו ת מל ך
זה לרשו ת מל ך אח ר באר ץ ישיא ל • ט רשאי ן בנ י העי ר
לקוץ לה ם שע ר לכ ל דב ר שירצ ו ואפיל ו בש ר ולח ם
ולהתנות ביניה ם לכ ל מ י שיעבו ר יענש ו אות ו כ ך
וכך [ב ] : י רשאי ן אנש י אומניו ת לפסו ק ביניה ם של א
יעשה אח ד ביו ם שיעש ה חביר ו וכיוצ א בז ה וכ ל מ י

שיעבור ע ל התנא י יענש ו אות ו כ ך וכך : י א במ ה דברי ם אמורי ם במדינ ה שאי ן ב ה
[ג] חכ ם חשו ב לתק ן מעש ה המדינ ה ולהצלי ח דרכ י יושביה . אב ל א ם י ש ב ה אד ם חכ ם
חשוב אי ן התנא י שלה ן מועי ל כלו ם ואי ן יכולי ן לענו ש ולהפסי ד ע ל מ י של א קיב ל התנא י
אלא א ם כ ן התנ ה עמה ם ועש ו מדע ת החכ ם . וכ ל ט י שהפסי ד לפ י התנא י שאינ ו מדע ת
החכם משל ם ♦ י ב ׳׳בש ם שהוניי ה במק ח מטמכ ר כ ך י ש הוניי ה בדברי ם שנאי^ ר ול א תונ ו
איש א ת עמית ו וירא ת מאלהי ך אנ י ה ׳ . ז ה הוניי ת דברי ם : ע כיצ ד הי ה בע ל תשוב ה ל א
יאמר ל ו זכו ר מעשי ך הראשוני ם . וא ם הי ה ב ן גרי ם ל א יאמ ר ל ו זכו ר מעש ה אבותי ך .

היה ג ר וב א ללמו ד תור ה ל א יאמ ר ל ו פ ה שאב ל נבילו ת וטריפו ת יב א וילמו ד תור ה
שניתנה מפ י הגבור ה . הי ו חלאי ם ויסורי ם באי ן עלי ו א ו שהי ה מקב ר א ת בני ו . ל א יאמ ר
לו כדר ך שאמר ו חברי ו לאיו ב הל א יראת ך כסלת ך זכו ר נ א מ י הו א נק י אב ד • יי ד הי ו
חמרין מבקשי ן תבוא ה ל א יאמ ר לה ם לכ ו אצ ל פלונ י והו א יוד ע של א מכ ר תבוא ה מעולם .

נשאלה שאל ה ע ל דב ר חכמ ה ל א יאמ ר למ י שאינ ו יוד ע אות ה חכמ ה מ ה תשי ב בדב ר
זה א ו מ ה דעת ך בדב ר ז ה . וכ ן כ ל כיוצ א בדברי ם הלל י. * ט ו כ ל המאנ ה א ת [י ] הג ר
בין בממו ן בי ן בדברי ם עוב ר בשלש ה לאוי ן . שנאמ ר וג ר ל א תונ ה ז ה הוניי ת דברי ם .

ולא תלחצנ ו ז ה הוניי ת ממו ן . ה א למד ת שכ ל המאנ ה א ת הג ר עוב ר בשלש ה לאוי ן
משום ל א תונ ו אי ש א ת עמית ו . ומשו ם א ל תונ ו אי ש א ת אחי ו . ומשו ם ונ ר ל א תונ ה :

1* ספ׳ ג לאוי ן סי ' קע א . טות׳ מ סי ׳ יכ ח : ן^ ן

נמציעא (ד ף נ״ח: ) וג״ כ י ש מז ה ש ם במשנ ה :

יג הי ה ג ר וכו׳ . באות ה ברייתא : הי ו חלאי ס וכו ׳ . נאות ה בריית א שס ג י ד הי ו ממרי ם וכו׳ . באות ה בריית א שס : נשאל ה שאל ה ע ל ופו׳ . ז ה אינ ו מביא ר אב ל י ש
ללמוד דב ר מדב ר ופשו ט הו א ; י■ *

סו ב ל המאנ ה א ח הג ר בי ן בממו ן בי ן בדברי ם כו ׳(עיי ן בפנים ) וכפ ל הלאוי ן בשנ י דברי ם בפירו ש ל א הונ ה ול א הלח ן . ז ה נמצ א בכ ל ספד י הר ב ז״ ל ובגמר א בפר ה הזה ב
^(דף נ ט: ) שנינ ו ת״ ר המאנ ה א ת הג ר עב ר בג ׳ לאוי ן והלוחצ ו עוב ר בשני ם מא י שנ א מאנ ה דכתי ב ג ׳ וכו ׳ לוחצ ו נמ י תלת א כתי ב וכו ׳ אל א אח ד ז ה ואח ד ז ה ג ע״ כ
יהרב כת : אונא ת ממו ן במקו ם הלומצ ו לפ י שב א במכלת א בז ה הלשו ן ל א תלחצנ ו בממו ן וכ״ כ בספ ר המצו ת מ;ו ה רמ׳' ח ומצינ ו בכתו ב אל ו הלאוי ן יג ר ל א תונ ה ול א תלחצנ ו
ט גרי ם היית ם ב־ר ן מצרי ם וכתי ב וג ר ל א חלת ן ואת ם י ; עת ם א ח נס ש הג ר כ י נרי ם היית ם באר ן מצרי ם וכתי ב וכ י עו ר אחכ ם ג ר וגו ׳ ל א קונ ו אוח ו / ול א ידעת י"למ ה
.דתק כר ב /ומ ר מ״ ש שע . הג ר עוביי ן בהונא ת דברי ם ע ל לא ו ש ל אוניי ת ממו ן וכ ן בהפ ך שהר י י ש כא ן שנ י ל א י ן מיותדי ן באונא ת ממו ן שהי א לחיצ ה לדעת ו ז״ ל וב ׳ לאוי ן
.א-;הת דברי ם שזה ו ל א חונ ה ול א תונ ו אות ו שכ ס באונצ ת דברי ם ולשו ן מכילת א ע ר ל א תונ ה בדברי ם ושנ י לאוי ן האמורי ם בישרא ל אח ד באונא ת ממו ן ואמ ד באונאת 'דברי ם
שהגר עמה ן הר י כז ן שש : לאוין . ורש״ י ז״ ל כס ב המאנ ה א ח הג ר באונא ת דברי ם . הלוחצ ו הדע־זקו . ל א תהי ה ל ו כנוש ה לורז ן ה ו ז שדוח ק אות ו לתבו ע ל ו א ת חוב ו • ה׳ ג מא י
שני; אונא ה דכשיבבי ה ת_.ת־ ז וג ר ל א חונ ה ול א תונ ו אוה ו ול א תונ ו אי ש א ת עמית ו וג ר בכל ל עמית ו לוחצ ו נמ י הלח א כתי ב בי ה וג ר ל א חלחננ ו וג ר ל א הלח ; ול א תהי ה ל ו כמש י

עכ״ל . סיצ ו מפר ש לחיצ ה אונא ת מנוו ן אל א דחיק ת ממו ן כעי ן ל א תהי ה ל ו כנוש ה והו א הנכו ן בפש ט הלשו ן . ובאמ ת דבר י המחב ר תמוהי ם בעינ י וי/״ ע ;

, , , גדול ה

לחם משנ ה משנ ה למל ך

ח איי ן מוציאי ן כירו ת שי ש בה ם חי י נפ ש וכו ' . בהלכו ת גרי ם כ ך אי ן מוציאי ן לסורי א דאימעינ ו מאונא ה הו א מנדי ם שהוקש ו לקרקעו ת וקנל ן לא ו עג ד מיקר י ט׳׳ כ ונכו ו הו א •

ולא מאפרכי ש לכפרכי א ורב י מתי ר מאפרכי א לאסרכי א ע״ כ . וכת ב ה״ ה סי״ י ט ל כ ל המאנ ה א ת הג ר נו ׳ . (א׳ ה עיי ן נדרשו ת הר נ המחנ ר נדר, ־ מצות ץ(ד ף ס׳ו ) :

■"צ דדע ת ההלכו ת לפר ש אברכי ס כדע ת יבינ ו שהו א מרשו ת לרשו ת מל ך אח ר בא״ י וכ ן

עצמה וטעמ ו דאצ״ כ אל א שמגר ש כפירשב״ ס ז״ ל למ ה הוצר ך ה״ ק להזכי ר בדברי ו ול א

מאפרכיא ה א ב א,מר ו הי ן מוציאי ן מ א י לסורי א משמ ע דאי ן מוציסי ן כל ל אפי ׳ מאכרכי א אחרונ ה ש ל אר ן ישרא ל לאכרכי א ראשונ ה ש ל סורי א ועו ד מדרי ב מחי ר מאפרכי א לאסררי א

נשמע דרבנ ן סבר י דל א אל א ודא י דמדאפרכי א לאפרכי א הכ ל הו א באר ן ישרא ל ולכ ך הוצר ך תנ א קמ א להזכיר ו בדברי ו לאשמועינ ן דה5 ל ה,5 ) 3:,.. .

טו כ ל המאנ ה א ח הג ר ב ן כממו ן בי ן בדברי ם וכו׳ . ה״ ה הקש ה ע ל רבינ ו קושיו ת מלאוי ן הנמצאי ם בכתו ב ומסוגי ת הגמ ׳ . אב ל י ש להקשו ת ע ל רבינ ו הושעשאמרו ח יוייי ■

וביה דא ם כדי-רי ו דעוברי ם ע ל לא ו ש ל אונא ת ממו ן באונא ת דברי ם וכ ן בהפ ך בישרא ל נמ י אמא י ל א עב ר באונא ת ממו ן אל א בלא ו אח ד שהו א א ל תונ ו אי ש א ז

ההיו כ מ 0 ברי ש פ י ב וכ ן באונא ת דברי ם אמת י ל א עב ר אל א בל א סונ ו אי ש א ח עמית ו כס״ ש כא ן הי ה ל ו לעבו ר ע ל ממו ן מפנ י דנרי ס וע ל דברי ם מפנ י ממו ן דומי א דג ר . וע ו

הגהות טייטוניו ת מגד ל ;ןו ן

יותר משחו ת וכגו ן של א הוק ר השע ר אבל י א ם ייק ח בשע ת חו.ור ן ועכשי ו חוק ר ישתכ ר רשא ץ ננ י העי ר לקו ן ע ד סחכ ס משל ם . ס׳ ק דב׳ ג : הש ם שהוניי ס וכו ׳ פ ד סו ף השי ת . הכ ל ש ׳
אפילו כפליי ם כפ י שהשע ר הול ך עכ׳ ל ר ׳ שמשו ן : [נ ] עיי ן בסי ׳ י ׳ מם ׳ משפטי ם : [ג ] הנה ו הזה כ (ד ״ נ׳ח ) . ^ "

[כי היי ן טבח י(דעבד י עניינא ! בהד י הדד י כו ׳ ע ד אב ל היכ א דאיכ א אד ם חשו ב לא ו כ ל ׳ י ■ י ■

כ .עייהו^וד ו, א דאחנו ^ בעניינ א דמת א דוטי א דטבח י וע ל המרו ת וע ל השערי ם אכז ר לא ו כ ל כמינייה ו אב ל בתנא י שבי ן איני ש לחברי ה מתנ ו בל א אר ם חשו ב א ם ירצ ו ראב״ ן .
ועי , כד״כו ת גזיל ה 6 י ב וכח ל שוחפי ן ם ר ע כ : [ד ] תני א ול א תונ ו אי ש א ח עמית ו ע ם שאת ך בתור ת ובמצות 'ל א תונה ו למדנ ו של א חוהי ר תכתוב • באונא ת דברי ם אל א

רא הפ ס ואכי׳ ר בטדו ש שא ם הונ ה עצכז ו את ה רשא י להוגה ו שאי ן קרו י עמית ך ואמ ר בטו.יל ח הא י מא ן רסנ י שוטעני ה פירו ש שי., א ש ם ר ע עלי ו בורא י שר י ל ב ו י ח בג ׳ וש ׳