Section 175

טז חיי ב

עצמו . ודע ת ההלכו ת נרא ה כיע ת המחב ר אש״ פ שהרמב״ ן ז״ ל דח ק לפרש ה כפ י שיטה ו :

י■ עצמ ו בדב ר שאינ ו קצו ב וכו ׳ וכ ן הור ו רבות י . בהשגו ת א״ א רבותי ו הור ו ול א ידעת י מאי ן הור ו שהר • בנסר א(ד ף ק״ב ) הקש ו מאות ה משנ ה לר״ ל וסייע ו לר ׳ יוחנ ן והי ו
״ סטרי ן שאינ ם כשטר י פסיקאת א ורי ש לקי ש הו א שמעמי ד אוס ה בק ־ ונשתשי ן יפההכ ל דר ך אח ד ע״ כ . ובאמ ת דהכ י סוגי א לגמר א דמסניחי ן דכטש א אקשינ ן לרי ש

לקיש

לחם משנ ה

משנה למל ך

טז חיי ב עצמ ו נדב ר שאינ ו קצו ב כ1 ׳ . מ׳ ש מר ן ז״ ל נכ״ מ ואי ן לומ ר שמ א בשע ס מיסת ו יהי ו
לו נכסי ם יות ר שא׳ כ אי ן לדב ר פו ף נו ׳ . דבר י סהריק״ א ז׳ ל סתומי ם ומהומי ם והיוה ר
קשה דא י כה׳ ג ש״ ך מג ו בלשו ן שעבו ד עדיי ן קש ס לרבנ ן יכי ר למ ה ל י להימני ה נמג ו דא י בע י הו ס
משתענד בממו ן ר ב ואמרינ ן מגו . והנרא ה בכוונת ו הו א לומ ר דלאקשי א לרבינ ו מאות ה פוגי א מדר׳ מ
נשמע לרב " נדב ר של א כ א לעול ם ודב ר שאינ ו קצו ב דלרבנ ן דוק א כה׳ ג ששעב ד עצמ ו בדב ר קצו ב
הוא דמהנ י ור׳־ מ נמ י בהכ י מייר י שהקנ ה דב ר קצו ב ואפיל ו בל א פענו ד ומטעמ א דהו א סבו ר אד ם
מקנה דשלנ׳ ל ואפ׳ ה הו י מג ו כיו ן דיכו ל להקנו ת ממו ן ר ב וכוונ ת מהריק״ א לומ ר דע ד עכשי ו
לאו הו ה ס׳ ד דלר״ר , דבע י תלמוד א היינ ו במקנ ה כ ל מ ה שיקנ ה ולהכ י דייקינ ן דלרבנ ן א י

לאו טעמ א דאי ן אד ם מקנ ה דשלכ׳ ל אל א דהו ה בלשו ן שעבו ד מהנ י ואפיל ו דב י שאי ט קצו ב ולהכ י נקנ ו
נולתיה בדרב; ן לומ ר דדוק א בדב ר קצו ב ואפ״ ה שיי ן מג ו ומינ ה דלר׳ מ נמ י כה״ ג הו י ומא י דל א

חייב

יודע

נתב הרג י ל׳ ר סי ׳ קע׳ ו(ד ף צ׳ ו ע׳ד ) וז׳ ל וכ׳ ת ה א הרמכ׳ ם ורבותי ו סוברי ם דאי ן המיו ב
כנתמייבה כלו ם משו ם דממיינ ת עצמ ה נדב י שאינ ו קצו ב ואע׳ ג ליכו ל הנעסז ק לומ ר קי ם ל י

מ'מ

מנדל עו ז

עצמו כדב ר שאינ ו קצו ב כגו ן שאמ י וכו ׳ וכ ן הור ו רנות י ומפנ י מ ה פסוס ק ולו ׳ ע ד סנקני ם
באמירה : כת ב הראב׳ ד ז׳ ל רבותי ו הור י וכו ׳ : ואנ י אומ ר ידו ע ומפורס ם לכ ל כ י הו א
אנל ר׳ ל שאי ן דעת ו מתייש ב בכ ך ול א ס״ ל וג ס מ ה שכת ב וכשתעיי ן יפ ה הכ ל דר ן אח ד י׳־ ל
שטרי פשיקאת א ודברי ם הנקני ן באמיר ה דר ך אח ד הו א . ואת ה עת ה ד ע ל ך כ י עיק ר הלכ ה ז ו בכתובו ת
(דך. ק״א ) לי ש פר ק כנוש א גנ י פלוגת א דר׳ י ור׳ ל כהאומ ר לחניר ו חיי ב אנ י ל ך מנ ה דר״ י אמ ר
חייג ור״ ל אמ ר שכו ר ושקי ל וטר י אפלוגחייה ו ואקשינ ן עלי ה דר״ ל ממתני ׳ דהנוש א א ת האש ה
ופסקה עמ ו שיה א ז ן א ת כת ה ה ׳ שני ם ואוקמ א רי ש לקי ש בשטר י פסיקאת א וכדר ׳ גיד ל אמ ר ר ב דאר׳ ג
א׳ר כמ ה את ה נות ן לבנ ך כ ך וכ ך כמ ה את ה נות ן לבת ך כ ך וכ ך עמד ו וקיש ו קנ ו ה ן ה ן הדברי ם הנקני ן
באמירה ודע ת ר״ י אלפ ס וישיבת ו הקדוש ה רגינ ו יהוס ף הלו י אג ן מיג״ ש ור' מ במז״ ל דלי ת הלכת א
כר׳ל לגב י ר ׳ יוחנ ן בעיק ר פלוגתייה ו מ' מ מתניתי ן הכ י אית א כדאוקמ ה ר״ ל ולפיכ ך כתב ה ר׳ מ
ו״ל בו ה הדר ך של א שקש ה עלי ך ועש ה כדר ך הגמר א נ י כ ן דרכ ו מוכח ת וי ש ל י ראי ה גדול ה בגיטי ן
סרה הניזקי ן גמר א מחני ׳ דאי ן מוציאי ! לאכיל ת סירו ס כי ׳ וא״ ר מנינ א טעמי ה לפ י שאי ן קצובי ן
ואותביה ר ב הונ א ב ר מנוו ז מה א מת ו בנותיה ן ניוונו ה מנכסי ם ב׳ ח והי א ניזונ ת מנכסי ם משוענדי ן
מפני שהי א כבעל ת הו ב ופרקינ ן הכ א במא י עסקינ ן בשקנ ו מיד ו ואקשינ ן ת ו א י הכ י בנו ת נמ י
ופררינן נשקנ ו ל! ו ול א קנ ו לו ו וסרקינ ן מא י פסק ה ומהדרינ ן ב ת אשת ו דכוא י בענ ת קניי ן מהנ י ל ה
רניין בת ו דל א הוא י בשע ת קניי ן ל א מהנ י ל ה קניי ן ,׳מהד ר תלמוד א ת ו לאיקוט ה בטעמ י אחרינ י
ומיהו לכול ה הוגיי ן ב ת אשת ו מייר י בקניי ן ודומי א יבת ו הכת ה בשע ת נשואי ן למיכ ל בתנא י ב׳ ד

גס
ורבותינו
אמתיים

שהו ה ן הדברי ם הנקני ן באמיר ה א׳ כ ה ם ה ס שטר י פשיקאת א וה ם ה ם שטר י אקנייח א לעגי ן ז ה
מאה אנ י ר״ ח ו' ל שפיר ש ש ם חיונס א דר ב הונ א נ ר מנו ח לכולה ו ועמ ד ג ס בשיט ת ר״ מ ו ר
ראשונים ואחרוני ם נ׳ ע עמד ו בשיטת ם למדנ ו שדבר י ר' מ ז׳ ל ורבותינ ו נ״ ע מסזרסמי ם א

ו;.מ׳ש

ר״י אלס ש רי ש ס ׳ הנוש א וקור א ל ו גוד ר סר ן נוד ע בשערי ם בעל ה בשנת ו ע ם זקנ י אי ן :

לשפטד המר ב כקני ן וכמ״ ש שישתמכ ד הער ב ומ״ מ כ ל ז ה אי ט מספי ק מדא י האמ ה מ א
דלפי דמיו ן הגמר א שדימ ה ה ך דהכ א לער ב דבער ב א ץ קני ן דא י הו ה קני ן אי ן דמיו ן
ערג לחיי ב אנ י ל ך מנ ה בשט ר עול ה יפ ה דאפש ר דחפיל ו ר״ ל דאמ ר פטו ר הת ם מוד ה
דסייב משו ם דאיכ א קני ן וצ״ ע . אח ר ק ראית י שהקש ה הרמב״ ן ז״ ל קושי א ז ו נסו ף
בתרא במידושי ו ע״ ש :

מז חיי ב עצ ש בדב ר שאי ט קצו ב וכו ׳ אע״ פ שקנ ו מיד ו וכו ׳ . קש ה ע ל ז ה מפר ק
כ״ג מהל ׳ אישו ת כת ב רבינ ו ז״ ל הנוש א א ח האש ה ופס ק עמ ה וכו ׳ אב ל
שלא כשע ת קידושי ן ע ד שיקנ ו מיד ו וכו ׳ . משס ע דבקני ן סג • אפיל ו של א בשע ת קדושי ן
וכבר עמ ד ע ל ז ה מהר״ י קאר ו ז״ ל נש ׳ אב ן העז ר סימ ן קי״ ד ע״ ש . ובהשגו ת כתו ב כא ן
בסוף דברי ו וכשהעיי ן יפ ה הכ ל דר ך אח ד ע״ כ . ביאו ר דברי ו כשחעיי ן •פ ה כגמ ר ספי ׳
לפי סברת ו דבעינ ן דנ ר קלו ב תמצ א דהסוש ק לזו ן ה ׳ שני ם נקר א דב ר קצו ב כמ ו א ם
היה פוס ק לח ת ל ה מנ ה וכמלוקו ת הקודמו ת דאייר י בדב ר קצו ב האומ ר לעדי ם וכו ׳ שא. י
חייב לס ל נ י מנ ה וכו ׳ . וכוונת ו הי א החלוק ה ה;א ת הי א כראשונו ת וכ ן הו א דע ת שא ר
המפרשים ג״ כ כמבוא ר כספ ר החש ן סי ׳ ס ׳ . א ו אפש ר דה״ ק כשסעיי ן יפ ה המצ א דמ י

כ״נ

הגהות מיימוניו ת

אב^ ר ב הא י גאו ן חוא ק וכת ב נסת ר טק ח וממכ ר בשע ר י״ ז ח״ו ל סקוטו ה זסתטג א
כתלמוד והלכת א דאסטנת א קני א והו א דל א אגי ם והו א דקנ י מיני ת כב׳ ד חשו ב אל ו
דברי ר ׳ יוס י וב ל דבדי ו בז ה הדי ן כול ן בסלי ן ע כ ל . ומור י רבינ ו שי ׳ תס ח אי ך יתכ ן
דססק רסתמ א רתלמוד א יה א דל א כתלכת א וכ ן נמצ א בדבר י ה״ ר יצח ק ב ן החסי ר ר ׳
שמואל ועו ר גאו ן אח ר כמדומ ה שהו א ריצב׳ א שהוכיח ו דפס ק דסתט א דתלמוד א דנדרי ם
אפילו לר ׳ יהוד ה ובאלפ ם בם ׳ ג ט פשו ש פס ק גאו ן דהא י דינ א דנדרי ם ליה א אל א
כמתפים זכיותי ו לחו ד ואות ו גאו ן ג ם הו א חול ק ע ל ר ב האי י ויבינ ו חננא ל פס ק באות ו
נאון וכ ן רבינ ו המחב ר כנעמו ד . אמנ ם ר׳ י פס ק שאפיל ו ה א דאטרע ן בב״ ר חשו ב קנ י
היינו כשאמ ר מעכשי ו ואע״ ג דל א אתפי ם זכוותי ה . אמנ ם כשידוכי ן ביו ן דטנה ג כול ו
הוא לקנו ת נסוד ר הערבונו ת מ ן החוו י כ ו אפיל ו בל א מעכשי ו קנ י רבטנהג א תלי א
מילתא כדמשמ ע ם ׳ איזה ו נש ך נב י סיטוטת א ועו ד דראו י לקונס ו ע ל שביי ש חביר ו של א
ירגילו לחוו ר בה ן וב' כ ראני״ר . ועו ד כת ב משח ק בקובי א ומפריח י יוני ם הו י אסמכת א
משום דל א גמ ר ומקנ י דסב ר אנ א יוענ א בנקש ח טפ י אכ ל בם ׳ ב״ מ שחסר ו ז ח כו ח
ובו׳ שאינ ו תלו י בחכמת ם טספיק א גמר ו ומקנ י אהדד י להפס ד ולריו ח כ ל שחו ק שאינ ו תלו י
בחכמה . ור״ ת כת ב וכ ן תמצ א בדבר י הר ב דבב״ ט שנותני ן ז ה כנג ד ז ה וו ח בז ח בנ ק משח ק
בקוביא בסנהדרי ן וערבו ן בהזה ב והמרא ה כבמ ה סדליקי ן ל א הו י גוזמ א וקנ י דרוק א
במקום שהאח ד ל א יפסי ד לעול ם כההי א דם ׳ ד ׳ נדרי ם דאתפי ם זכוותי ח וההו א דג ט פשו ט
מי שפר ע מקצ ת חוב ו והש ל ש א ת שצר ו דהחי א אסמכת א חי א ול א קנ י אל א כפ׳ ד
חשוב אב ל בהג י שנוחני ן ז ח כנג ד ז ה וז ה כז ה ק: י וה״ ח נמ י בשחנ י איסורי ן אע״ ג דל א
הוי כב׳ ד חשו ב ול א אמ ר מעכשי ו קנ י שהר י נותגי ן ז ה כנג ד ז ח דהו י נט ו משה ק בקוכי א
וערבון בחזח ב דקנ י אליב א דרב י יהוד ח נמ י בנג ד ערבו ן ותרת י בעינ ן ל א גזי ם וניד ו
ולא קנ י אסמכת א אל א בשי ש קניי ן טי ב מקרקע י כראו י לת ם ומטליזל י כראו י לח ש אב ל

,ד^ורא בעילני א ל א מנ י רל א עריפ א אסמכת א טחיכ א דל א אפסי ר דכע י קניי ן ועיי ן בהלכו ת עדו ת פ״ י ואפיל ו במשכו ן שייב א אפשונת א בתשוב ה ל׳ ח ע״י ; [ס^עי ז כתוש ׳
כיי ׳ < י ךי ש פ ׳ אע״ פ 1

מגיד משנ ה

סמי ימר ל מקו ם אי ן ז ו ראי ה של א הי ה מקש ה ג ם כ ן לר ׳ יורנ ן אמ ר שהו א
ייי פ א " ק׳י ג ילימ א רי ש לקי ש ולטעמי ך דב ר שהמ ו קצו כ ה- א אל א מא י אי ח ל ך למימ ר
""י;^^סיקאי'א לדיד י נמ י בשכיר י פסיקאה א שהר י בכמ ה מקומו ה יכו ל להקשו ח
ולטעמך ואמ ו מקש ה הב , לדי ן הממב ר ורבותי ו אמ י יוד ע ראיה , ודע ה הרמב״ ן והרשב״ א
ז״ל בסשובותיה ם כדבר י הר״ א : ׳ י *

יח כשהי ו הכמ י ספר ד ונו ׳

י״ב כס ף סשנ ח

בא 41

ספרד ונו ׳ קוני ן .זז ה
וכו׳. מכא ן אח ה למ ד שדע ח
המחבר ודע ח המכמי ם הה ־ דאפיל ו בקניי ן י ש
דיןאסמכהא ולפיכ ך הי ה החנאיבמהו ל ל ך וכמ ו
שנסיהר ברא ש הפר ק שאי ן חסמנח ה במהו ל ל ך
ודרך ישר ה היח ה לדמ ח רו ב השיטו ח :
פ'״ב א אסו ר למוכ ר א ו לקונ ה להונו ח
אחוכו׳ . ז ו ברייה א כר ק
הזהב (דףנ״א )(ובת״ כ פ ׳ בה ר פ״ד ) באונא ת
ממון הכתו ב מדב ר ובהלכו ת • * ואע״ ם שהו א

במתנה . וכ ן הור י רבות י : י ן ומפנ י ט ה הפוס ס ע ם
אשתו שיהי ה ז ן א ת בת ה חיי ב לזונה . מפנ י שפס ה
בשעת נשואי ן והדב ר דומ ה לדברי ם הנקני ן באמירה :
רן כשהי ו חכמ י ספר ד רוצי ם להקנו ת באסמכת א כ ך
היו עושי ן . קוני ן מז ה שהו א חיי ב לחביר ו מא ה דינרי ן
ואחר שחיי ב עצמ ו קוני ן מבע ל חוב ו שכ ל זמ ן שיהי ה
כך א ו שיעש ה כ ך הר י החו ב ז ה מחו ל ל ו מעכשי ו . וא ם

יותר שא״ כ אי ן לדב ר סי ף אל א כיו ן שיכו ל לשעב ד פצס ו לממו ן מ אמרינ ו מג ו ■
ז ו ט ש רבינ ו ומפנ י מ ה הפוס ק דנ ר ע ס אשת ו וכו ׳ מפנ י שפס ק בשע ח נישואי ן והדב ר

את "בד ו שכת ב בפ כ ג מהל ׳ אישו ת כלשו ן הז ה הנוש א אש ה ופסק ה עמ ו שיה א ז ן א ס

בתה כ ך וכ ך שני ם חיי ב לזו ן אות ן שני ם שהב ל
על עצמ ו והו א שיתנ ו ע ל י

-- . . דב ר ז ה בשע ת

הקידושין אב ל של א בשע ת הקידושי ן ע ד שיקנ ו
מידו א ו ע ד שיכתו ב בשט ר עכ״ ל , הר י א ף של א
בשעת הקידושי ן מ ס קנ ו מיד ו ח,יי נ לזונ ם
הע״פ שהו א דב ר שאינ ו קצו ב וז ה סות ר מ״ ש
כאן . ולייך ב בז ה נ״ ל לומ ר שרבי ט דקד ק בלשונ ו
שכתב כא ן מפנ י שפס ק בשע ת נישואי ן ול א
כתב מפנ י שפס ק בשע ת קידושי ן כלומ ר שמ״ ש
שס אב ל של א בשע ת הקידושי ן ע ד שיקנ ו מיד ו

,׳ - ־ 1 - ״ י ״-״״ / " ס ג" " בשע ת הקידושי ן ע ד שיקנ ו מיד ו

לא ה ה א ו ל א יעש ה הרינ י תובע ו בממו ן שחיי ב דמשמ ע דקניי ן מהנ י לחייב ו בדב ר שאינ ו קצו ב

,ל התנאי ן שבי ן אד ם לאשת ו בשדדרי ו אפי ׳ של א _בשע ח הקדושי ן הח ם באנ י שהי ה

־י• יע ל יי ך י י היינ י עיש ץ ב־ ל ד״נא ץ שנ ץ ^;ת י כשיי־ד^בב ל

הדומין להם : י

פרק שני ם עש ר

א אסו ר למוכ ר א ו לקונ ה נלהונו ת א ת חביר ו שנאמ ר וכ י תמכר ו ממכ ר לעמית ד א ו
קנה מי ד עמית ך א ל תונ ו י ראע״ פ שהו א עיב ר בל א תעש ה אינ ו לוה ה מפנ י
שניתן להשבו ן . ובי ן שהונ ה במזי ד כי ן של א יד ע שי ש במב ר ז ה הוניי ה חיי ב לשל ם ♦